שנאה אהבה גאווה שאפתנות רצון עצלות יכולת רשלנות אמינות שתלטנות קנאה..
ועוד תכונות אופי ורגשות קיימים בכל אדם. לפחות ברוב.
זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו. אצל מישהו השנאה לוקחת יותר מקום בלב, אצל מישהו האמינות. אצל אחר זו העצלות, ואילו אצלי? אני מניחה שחידה זו יהיה עליי עוד לפתור.
אני לא מסוג האנשים שנשארים בקשר אחד במשך כל חייהם. אני לא מסוג האנשים שמתחייבים עד סוף ימיהם. לפחות לא כרגע. אני מקווה אומנם שאמצא את האדם המתאים לי ביותר, אשר יהיה לי הכי טוב בעולם איתו, שאהיה מאושרת איתו, שהוא יהיה מאושר איתי. אך כרגע, אני רק מדשדשת. אחד מפה, אחד משם, ו..עוד אחד כנראה משם..
שמתי לב כי אחת התכונות המאפיינות אותי היא כתיבה מרובה של שלוש נקודות בסוף המשפט. דבר זה ככל הנראה מצביע על האי-יכולת שלי להחליט ישר, להתחייב, ולעשות לפחות משהו אחד שלא אצטער עליו בחיים.
אני מודעת לאופי שלי, מודעת לעובדה שאני יכולה לפעמים להיות מעט שתלטנית, קנאית, אך אני אמינה, לא גאוותנית, מעט עצלנית, ובעלת לב רחב. לפעמים אני פשוט נחמדה מדי, וזה לא טוב. לא בשבילי, ולא בשביל אותם האנשים שאני נחמדה אליהם כל כך. כמובן שיש גם אנשים שנורא קשה לי לסבול, אך מה לעשות. אני לא אהרוג אותם בגלל זה, נכון? (או שאולי במחשבה שנייה....)
אני משלימה עם מי שאני, עם מה שאני, ומנסה לשפר קצת פה, קצת שם. לקנאות פחות, להאמין בעצמי יותר ועוד. הדימוי העצמי שלי ברצפה, אך הביטחון אולי בס"מ גבוה ממנו. אני פדחנית, כולם אומרים לי את זה. אבל טוב לי ככה. אני אוהבת להיות שונה, במיוחד בישראל, ארץ זבת פרחות וערסים. אני לא מתכוונת לשפוט אותם, חס וחסה, כל אחד כמו שהוא. אך אני מניחה שהיינו יכולים להיות עולם טוב יותר אם הם היו פחות, או לא היו בכלל. אך כמו שאמרתי לפני כן, כל אחד כמו שהוא.
תקבלו אותי כמו שאני, ואם לא בא לכם- שיהיו לכם חיים טובים. אני לא צריכה מיליון חברים, לא מעניינת אותי הכמות. מעניינים אותי אנשים שניתן לסמוך עליהם, אנשים שתומכים, שעוזרים, שלא חשים את עצמם יותר מדי, מודעים למעלותיהם ולחסרונותיהם, מתחשבים.. נו, הבנתם.
טוב, אני לא מוצאת יותר מילים, דעות ומשפטים להמשך הפוסט, לכן אסיים בזאת.
עד הפעם הבאה,
נטינ' ^-^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
