Chiharu <3

"נטהההה!!" שמעתי מישהי צועקת מאחוריי אך לא הספקתי להסתובב וכבר התנפלה עליי דנה בחיבוקים ונשיקות. "אוי התגעגעתי מהממת שלי! יאא איזה יפה את! השתנית..", "טנקס.. גם אני נורא התגעגעתי!" אמרתי וחיבקתי אותה בשנית.

דנה- אחת החברות הטובות ביותר שלי מאז כיתה ז'. היא הייתה הראשונה שניגשה אליי כאשר ישבתי לבדי בפינת הכיתה ביום הראשון של בית הספר התיכון, מקיף ז'. לא היה שם אף אחד מהיסודי שלי, חוץ מעוד ילדה אחת בשם דנה אך יחסיי איתה אינם בגדר הטוב. מאז שהכרנו לא רבנו אפילו פעם אחת.. טוב, אם לא להחשיב את העובדה שהיא לא דיברה איתי יומיים כאשר גילתה שאני מעשנת. אבל הנה כבר כמה חודשים שאינני נוגעת בסיגריות D:

"וואו איזה משקפיים מגניבות!" , "פחח מה זה אמור להיות? את דבורה?" , "מה את חשה ת'עצמך מגניבה?!" , "יו איפה קנית? אני גם רוצה!" , "פששש נטינ', מה זה המשקפיים האלה? מאיפה השגת?" , "אחלה משקפיים, נטלי" (הרגשתי מעט נימה צינית) , "נטלי תמיד באה בסטייל.."

אלה הן חלק מהתגובות שאוזניי קלטו כאשר באתי היום לבית הספר לאחר חופשה של כשבועיים ובזמן שהסתובבתי בבית הספר בהפסקות. היו כאלה שהביטו בי מוזר, כאילו אני איזשהו יצור בתצוגת חייזרים, והיו כאלה שנורא אהבו את מראי ואף מדדו את משקפיי המסוגננות.

בית ספרינו, ובכללי כל העולם, מלא באנשים שונים. אחדים שמנים ואחרים רזים. כמה מפורסמים ואילו על אחרים אף אחד לא שמע בחיים (וקרוב לוודאי שגם לא ישמעו). יש כאלו שמוכשרים בציור ונגינה, וכאלו שמוכשרים רק בלשפוך קטשופ על אדם הרחוק מהם בכ-4 מושבים.

יש כאלו שחסר להם טקט, חוש צדק, או פשוט שכל. מה לעשות, כל אחד יחיד ומיוחד, וזה מה שהופך אותנו לבני אדם. את רובנו, לפחות.

יש משפט אחד שאומר "אם אתה שונא אדם כלשהו, אתה שונא בו גם משהו שהוא חלק ממך", תכלס- המשפט לא לגמרי נכון כי לא כולנו בני אדם. יש כלבים, יש קופים, יש קרפדות ועטלפים. כמו שאמרתי קודם לכן- עולמנו מגוון ביותר..

מאחלת לכם סופשבוע חמוד,

נטינ'.

3>

אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשתאבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשתאבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשתאבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשתאבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת

הו ועוד דבר..

אני צמחונית כבר שלושה ימים, אבל ההורים ממש אבל ממש לא תומכים! =/

היום אמא שלי הכינה קציצות מבשר הודו.. והכריחה אותי לאכול אותן!!!! ממש הכריחה O.ם

אז אכלתי רק כדי שתעזוב אותי בשקט כבר והלכתי להקיא את הכל.. אוי שתי אצבעות יכולות לפעמים לעשות פלאים.....

טוב עכשיו באמת זהו.

3>

"אני כבר כ"כ רוצה לנשק אותך.." הוא אמר, בעודו מביט בי בעיניו הירוקות המוחבאות מאחורי משקפיו. הוא כרך את ידיו סביב מותניי ואילו אני הנחתי את ידיי על כתפיו. הוא היה גבוה, כך שנאלצתי להתרומם במקצת, אך לא היה לי אכפת. כל כך שמחתי שהוא פה, איתי, ושהוא רק שלי.

הוא התחיל להקריב את פניו אל פניי, מביט לסירוגין בעיניי ובשפתיי, התקרב.. ושפתינו נצמדו. מגע שפתיו היה כה רך ונעים.. לא רציתי שהוא ילך מפה לעולם!

רציתי שנישאר ביחד לכל החיים, שנתחתן, שנוליד ילדים.. אפילו תכננו איך ייראה ביתנו, איפה נגור, ממה נתפרנס, לאילו חוגים נשלח את ילדינו ואת נקרא להם.

הזמן עצר מלכת.

כשהתנתקו שפתינו לבסוף, הבטנו זה בעיניו של זה. הוא נראה כה בטוח בעצמו, ומבטו היה מלא באהבה, או שמא היה זה מבט מלא ברחמים. רחמים עליי, על רמאותו.

הבטנו אל השקיעה. מוחי היה מלא בפרפרים ובמחשבה שכל זה לא יכול להיות אמיתי. זה לא יכול לקרות איתי, לא איתי. הגשם הסתיר את דמעותיי. דמעות אושר מהולות במעט עצבות ואי-אמינות.. העברתי את ידי על שיערו הרטוב והרגשתי שוב את מגע שפתיו הרכות, הבוגדניות..

כך ישבנו. הוא, עם המחשבה שהוא כל כך דומה לדון ז'ואן ודבר זה מילא אותו גאווה. גאווה על כך שעשרות בנות רוצות להיות איתו, ביניהן אני, והוא יכול להיות עם כולן בלי שאף אחת תגלה או אף תחשוד. ואני, עם המחשבה שאינני רוצה שהוא יילך ממני לעולם, שלא יעזוב, שלא ייעלם, שנישאר יחדיו לתמיד באושר ובעושר. כמובן שזה היה נורא טיפשי מצידי, עכשיו אני יודעת.

חושך. הגשם עדיין מצליף בפנינו ואנו עדיין יושבים על אותו ספסל, מול הים, לבד. אף נפש חיה. 

כעבור כשעה חזרנו אליי הביתה, רטובים ומאושרים. אומנם מאושרים מסיבות שונות, אך עדיין מאושרים.

"איפה הייתם כל הזמן הזה? למה אתם כאלה רטובים?! אתם תחלו בדלקת ריאות! קדימה, מהר, לכו תדליקו מזגן ותייבשו את הבגדים שלכם! וקחו ויטמין סי. עכשיו." אמי הדאגנית הפצירה בנו. הלכנו לחדר השינה שלי, הדלקנו מזגן והתחלנו להתחמם. לא רק המזגן חימם אותנו, יש הרי עוד דרכים להתחמם.

עכשיו, במבט לאחור, כמעט שאינני יכולה לשאת את הבושה, ההשפלה שגרמתי לעצמי בתמימותי ואהבתי העיוורת. הרי היו כל כך הרבה רמזים! הדבר היחיד שיכול לנחם אותי עכשיו הוא שזהו רק עוד ניסיון לחיים ושנכון לעכשיו כל הבנות שהיה איתן שונאות אותו וכמעט כל חבריו ניתקו עימו קשר..

חשבתי להתנקם בו, אבל מה זה יעזור לי? הוא הרי לא ישתנה.

למדתי מהתקופה הזו כמה דברים. אחד מהם הוא לא לסמוך על אנשים בעיניים עצומות, והשני- לא לשים לב רק לחיצוניות. דבר שהייתי אמורה להבין כבר מזמן מכל ניסיונותיי הנכזבים. קודם צריך להכיר את האדם מבפנים, אפילו מבלי לדעת כיצד הוא נראה מבחוץ. ורק אז, כשאת משוכנעת שאת אוהבת את אופיו, תסתכלי איך הוא נראה. אחרי הכל, מראה זה לא הכל.

  מהמנגה "No Bra", ד"א מנגה שנורא אהבתי, מומלץ. P:

  היה עדיף לפני הצביעה >< אבל בכל זאת חמוד, לא? חח

 אוייי אני חולה עליו! הוא ג'יגולו במנגה "Boys Next Door" והוא כזה סקסיי רארר *-*

 בטח כל החולות על טוקיו הוטל יזהו את התמונה מהקליפ "Through The Monsoon", אבל חשוב לציין שציירתי את זה ממש ממש ממש מזמן, לפני משו כמו שנה וחצי ><

 גם לקחתי את הרעיון מהמנגה "Boys Next Door", שאני ממש אהבתי וגם ממליצה לכל אוהבי השונאן-איי ויאוי 3>

 רינצ'ו המוכשר צייר לפני כמה חודשים ונורא אהבתי אז החלטתי לצייר גם ולצבוע טיפה P:

 סתם ורד P:

 אין לי ממש מושג מה היא אמורה להיות, מין אלפית-פיה שכזאת..

 פריקונת חמודה P:

 סתם בשיעור חיחי..

 הנה תלמידים יקרים, זוהי התוצאה של שיעורי היסטוריה.

נמנמ טוב, זהו לבינתיים. הבאתי כמה ציורים לחברות, ודווקא הם יצאו ממש יפים >: טוב, לא נורא, נצייר עוד D:

מקווה שאהבתם..

סאיונארה 3>