הוא התקשר.

אמר שחשב עליי.

אמר שדיבר עליי עם החבר הזה שלו ...

סיפר לו שאני מתעלמת ממנו.

סיפר שאני משחקת אותה קשה להשגה ...

"פנטזתם עליי שניכם יחד, נכון ?" אמרתי.

הוא צחק.

ימים ארוכים עוברים עליי חשבתי לעצמי.

ובכל הזדמנות אני חושבת על הפגישות הנפלאות האלה שהיו לנו.

היו לי איתו כל מיני סוגי פגישות.

פגישות קצרות וחפוזות, פגישות ארוכות ומרגשות.

בשעות היום, בשעות הלילה, בין ארבע קירות ובקרחת יער.

כן, קרחת יער.

ביער הזה יש שבילים,

מתקני משחקים לילדים,

ואפילו מעט רכבים שחונים בצידי הדרך, רחוק אחת מהשנייה.

אבל זה היה מזמן.

עוד בימים שהיה לי אומץ לסגור את הנייד לכמה שעות ולשכוח הכל.

בימים שהייתי מסוגלת לעשות נזם באף בשביל להרגיש cool וקצת אדום בשער בשביל להרגיש לוהטת.

אבל היו אלה גם ימים שאף אחד לא הרגיש בחסרוני אם הייתי חוזרת כמה שעות מאוחר יותר מהעבודה.

ואף אחד לא שאל אותי לאן אני נוסעת בבוקר יום שישי מיד אחרי שאני שמה את הילד בגן.

ואף אחד לא שאל אם אני מאושרת.

ואף אחד גם לא ראה את הקונדומים שהחבאתי בקופסא מפח במגרת התחתונים.

ולא ראה שהתחלתי להסתובב עם מלברו לייט בתיק ומצית מיוחדת בתוך נרתיק מיוחד.

למרות שאני לא מעשנת.

ואף אחד לא שאל ממתי התחלתי לצאת להליכה 5 פעמים בשבוע ולנפח את חשבון הנייד.

ורק אני שמתי לב שאני בכלל לבד כל הזמן.

הייתי הולכת לבד לפגישות וחוזרת יותר לבד.

הייתי מבלה את ימי שישי לבד אבל נעלמת לשעתיים כמעט רק איתו (ועם הנייד שלו שלא הפסיק לצלצל).

לפעמים הייתי מאושרת.

אבל היה לי גם המון זמן לבד לחשוב על הכל.

בלילות הייתי לבדי, בימים הייתי לבדי.

היה לי שותף לדירה, האבא של הילדים שלי.

זה שהייתי מכבסת לו.

זה שהייתי מכינה לו לשתות ולאכול.

זה שהייתי מעדכנת אותו כמעט בכל מה שהיה קורה לי בחיים.

אבל אחרי 10 שנות נישואים, לא ממש הכיר אותי.

ובסוף זה התפוצץ.

ועכשיו האקס מאהב שלי מתקשר.

הוא לא מאמין שאני לא אראה אותו יותר.

הוא אומר שזה מצב זמני ושאני אשכח את הפחד וארצה לראות אותו.

ואני רוצה להזכיר לו שכבר לא ראיתי אותו יותר מחצי שנה.

ושגם ככה החצי שנה האחרונה שנפגשנו הייתה כבר רדודה.

וזה לא קשור שהוא סקסי בטירוף

וזה לא קשור שיש לו גוף מטריף

ויש לו ריח מדהים, גם בסוף יום עבודה.

עור נעים, שחום וחלק.

רגישות שבקלות יכלה להיות הנפש התאומה שלי.

ושקל מאוד להתאהב בו ...

כמעט הגבר האידיאלי.

אבל הוא לא הגבר שלי.

ואני מזכירה לעצמי שעם הגבר שלי – התחתנתי מרצון ומאהבה.

אז חזרתי בתשובה.