הייתי קצת מופתעת,אני חייבת להודות.
הגעתי.
"אמ..אמרת לי לבוא,אז...באתי"אמרתי במבויישות
"אה..כן,את רוצה ללכת היום ל.."
"לאן..?"
"ל...לסרט"
"אבל אתה עם רגל שבורה,הייתי שמחה,אבל הרג.."
"אז את יכולה לבוא אליי.."
"אה..בסדר,אז נדבר כבר רון"
"רגע,מה הפלאפון שלך?"
"אמ.. 052..............."
"אוקיי אני יתקשר אלייך" הוא חייך חיוך מתוק ואמר להתראות.
מתוך התרגשות ,לא יכלתי להפסיק ליהיות מאושרת,הלב שלי פעם בחוזקה כל היום,
וקיוויתי שהשעות יעברו כבר,אבל הן לא עברו,הן רק חלפו בדדקות דקה חלפה כמו יום שלם
ושעה? כמו שנה שלמה.
לא יכלתי כבר להתאפק.
נגמרה ההפסקה עכשיו והלכתי לשיעור,שירה,חברה שלי לא הבינה למה כול כולי מאושרת כל-כך?
והיא שלחה לי פתק.
"שירי,מה קרה איתך?,את כולך מעופפת קרה משהו?"
"את לא מבינה מה אני עומדת לספר לך..."
"נו ספרי ספרי" היא לחצה
"אבל בהפסקה,כי עכשיו אני רוצה להנות מהרגע"
"טוב"
הייתי בשיא פריחתי בשיעור הקשבתי השתתפתי בשיעור לא היה אחד שהיה יכול להרוס לי את הרגע.
נגמר השיעור,לקחתי את היד של שירה ומשכתי אותה אל הספסלים.
"וואו,וואו,תרגע מה קרה לך?"
"היום.....","בהפסקה...","שהייתה...."
"את מוכנה לנשום ולהגיד משפט אחד שלם?!" צרחה עלי שירה
"כן.."
נשמתי 4 נשימות ארוכות ואמרתי לה
"בהפסקה הקודמת אני ורון דיברנו ,והוא הזמין אותי אליו.."
"מה!?!?"
"כן,אבל זה לא הכל"
"ספרי,ספרי"היא לחצה עוד ועוד
"אנחנו נראה סרט ביחד,לבד"
"יוווו!!!! אני כך-כך מתרגשת בשבילך"
"תודה" עניתי וחייכתי בהתרגשות ומרץ.
זהו! נשארו עוד שעתיים על לסוף היום הארוך והמייגע הזה!
למדתי,ולמדתי.
ואז?,זה נגמר! סוף-סוף אני חופשייה ללכת הביתה.
זאת אומרת שנשארו לי עוד 5 שעות ,49 דק' ,ו...10,9,8,7,6,5,4,3 שניות....
עד שאפגש עם רון
הגעתי הביתה והכנתי לעצמי ארוחת צהריים,שהייתה מזינה וטעימה
לאחר מכן הלכתי למחשב,כדי להעביר את הזמן,שנשאר 4 שעות 3 דק' ו...59,58,57,56,55,54 שנ' עד שאפגש עם רון
התחברתי למסנ ולאייסי והוסיף אותי מישהו באייסי
"יו,זה רון!" קפצתי בהתלהבות.
לפתע נשמע צלצול בפלאפון
"הלו.....?"
המשך בפרק הבא.
הודעה:
מי שמעוניין לקבל עידכונים כשפרק חדש עולה כל פעם.
שירשום לי בתגובות ואני אוסיף אותו
ערב טוב(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
