אני הולכת בשביל של קוצים .
לא מסתכלת קדימה .
לא בוחנת מה קורה שם - מאחורה .
איך השארתי את כל החיים שלי ,
בלי לחשוב פעמיים .
איך עזבתי את כל החברות שלי
בלי לעצור, לנשום , לחשוב .
הכל עבר , איפלו לא שמתי לב .
הכל עבר , בתקווה שעדיין לא נגמר !
הייתי עיוורת , לא בחנתי כלום ;
אבל עכשיו , אני מתעוררת .
פוקחת עיניים לסיוט של הכרתי !
אני משנה ; בונה הכל מהתחלה .
לאט לאט , בקצב שלי .
לאט לאט , לבד ; וזה קשה אבל ממשיכים .
הלווי והן היו מבינות עד כמה הן חסרות .
הלווי והן היו עוזרות , במקום להוריד את הראש ;
ולגרום לי ,... לבכות \:
אף פעם לא הייתי משוררת .
ואני גם לא יהיה !
אבל המסר ברור -
התרחקתי , פגעתי ,
אבל עכשיו אני שמה לב .
בתקווה שזה לא מאוחר מדי ,
כי אני רוצה לחזור להתחלה .
אני רוצה לחזור אליכן .
מוקדש לבנות שבלעדיהן אין לי חיים -
שיר , רוני , טל , ליבי , יעל ושני.
[אשתי , פלוצה , טולי , ליבו , יעלולה ודובי]
רק אתן מוזמנות להגיב.
כל השאר - התגובות ימחקו !
- נוי -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
