איכס. אני מגעילה את עצמי.
יומיים ברצף של בולמוסים מזדיינים ועוד אחד ביום חמישי.
מנסה להגיד לעצמי שמחר זהו, מחר צום, מחר מפצים על זה.
ומחר אני רק אוכלת עוד יותר.
זה קורה לי הרבה בתקופה האחרונה...אני לא מצליחה לשלוט על הקיבה פתאום...
עד לפני לא מזמן לא הייתה לי בעיה לצום בכלל, אבל עכשיו אני מתחילה לקבל את ההרגשות שהיו לי מזמן, בימים ששקלתי מעל 60.
כל הזמן מרגישה תחושה של רעב, אפילו אחרי אוכל, כל הזמן רוצה להכניס עוד משהו לפה, מתפתה לדברים, פאק. מה לעזאזל קורה לי.
אני נהיית חלשה...פיזית וגם נפשית...אני מרגישה שאני כבר לא יכולה יותר...
אני מרגישה שאני שוב חוזרת להיות נתינה של האוכל...אני לא מסוגלת לשלוט בעצמי...אני לא יודעת מה קורה לי...אני מרגישה כ"כ חרא...
אני לא מסוגלת לעשות כלום כבר.
אני רוצה פשוט להישאר במיטה כל היום כדי שאני לא אצטרך לאכול יותר.
אסור לי לאכול...למה אני אוכלת? למה אני כזאת פרה שמנה ומטומטמת שחייבת לסגוד לאוכל המזדיין הזה? למה אני חייבת לאכול כל הזמן ואחרי זה לבכות על זה ולאכול שוב?
אני שמנה. אני מטומטמת. אני שמנה. אני מטומטמת. אסור לי לאכול. אסור לי. אסור לי. אסור. אסור. אסור.
די לאכול. די כבר. אני רק הורסת את עצמי ואת כל מה שבניתי ועשיתי.
אני מטומטמת.
הייתי שמנה ואני תמיד אשאר שמנה. הראש האידיוטי שלי לא מסוגל לשלוט בבטן.
הלוואי שאני אמות.
כבר אין לי בשביל מה לחיות יותר ונמאס לי.
אני אוהבת רק בן אדם אחד וגם ככה בזמן האחרון המצב בינינו בזבל, ואין תקשורת ואין כלום.
אני בטוחה גם שהוא לא אוהב אותי.
אני לא מאשימה אותו.
אף אחד לא אוהב אותי.
אף אחד לא מסוגל לאהוב אותי.
אף אחד לא יכול לאהוב אותי.
איך הם יאהבו אותי? אני שמנה. אני איומה. אני פרה מגעילה ומטומטמת.
אני מגעילה את עצמי. פשוט מגעילה.
אני לא רוצה לדעת כמה עליתי.
הלוואי שאני אמות כבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
BLeEd FOr ME bAby.