פשוט המשך לכמה קודמים...

אז סליחה שאני מתחילה מהאמצע והכל, זה פשוט די בלוג המשך לכמה קודמים שהיו לי וסגרתי...

אז בקשר לרשימה בצד שמאל הבהרה קטנה, זה לא שסתם החלטתי לרשום מלא מספרים, או שעשיתי את זה בזמן קצר ובא לי עוד, לא, דווקא לקחה לי תקופה די ארוכה של כעשרה חודשים להגיע למשקל שלי כיום, והיעד הוא רק מספר בשבילי כי בתאכלס, אני יודעת שאני אמשיך עם זה [כל עוד יתאפשר לי כמובן] עד שאני ארגיש שלמה עם עצמי...

כן, אולי אני נשמעת מטומטמת, מטורפת, או פשוט עוד בלוגרית פקאצה בת 15 שחולמת להיות שלד מהלך כדי שיאהבו אותה או וואטאבר, אבל אני עושה את זה נטו בשביל עצמי כי אהבה זו לא אחת מהרגשות שאני מרגישה כלפי עצמי והגוף שלי, למרות שאני בדרך לשם ועובדת על זה כל הזמן, ולא רק מבחינת המשקל...

בגלל שזו כבר תקופה ארוכה והדיאטה שלי אכן החמירה מאותו יוני שהחלטתי שזהו, נמאס לי, וכן אני יותר שומרת ומודעת למה שאני אוכלת, אך לא ברמה של הרעבה, אבל אני מתחילה לקבל הערות לגבי זה.

אם זה מהמורה שלי ששמה לב ש"רזיתי המון בזמן האחרון והיא דואגת", או מחברים ש"צוחקים" איתי לגבי זה, או מההורים שהתחילו לשים לב ולהעיר לי קונסטנטלי ש"את לא אוכלת" למרות שאני מול הפרצוף שלהם עם שניצל בפה, וזה גם יותר קשה לי עכשיו עם האובר מודעות שלהם כי כל עוד הם פה, את חייבת לאכול כל הזמן או ש...

נו, בזמן האחרון אני מתחנפת נורא לאמא שלי, מה שבדר"כ לא היה אף פעם כי אני הו כה דאדיז גירל, ואני ואבא שלי התנתקנו מאוד לאחרונה וזה די באשמתי בגלל העצבנות והעייפות ששוררת עלי בזמן האחרון, [גיל ההתבגרות, דיאטה, תשפטו אתם...] ואני די מוותרת על קשר קרוב עם אבא שלי ומצודדת באימי בכל הזדמנות שיש עויינות בינייהם, ויש הרבה, וקצת חבל לי, כי כן, אני מחזקת את הקשר עם אמא והכל, ואני די מגלה דברים עליה שלא ידעתי, אבל על חשבון זה אני מזניחה את אבא, ובשביל מה? תתפלאו, בשביל בחור.

המטרה הנסתרת של כל ההתחנפויות הדביקות האלו היא שהיא תסכים, בעזרת השם או לא יודעת מי, שניסע בקיץ לארה"ב ואני אוכל לראות אותו סופסוף. [זה סיפור ארוך ומסובך, אולי יצא לי להסביר אותו יום אחד, אם למישהו פה יהיה באמת אכפת.] 

בינתיים חשבתי שזה הולך לי די טוב, חוץ מרגעי התפרצויות הזעם שלה, שאז אני מנסה לשלוט בעצמי ולא להתפרץ ולהרוס הכל כמו פעם, הכל הלך לי די חלק, עד שאתמול כשישבנו על הספה, זרקתי לה הערה על זה והיא אמרה שזהו, שלא נוסעים, כי היא מפחדת שירצחו אותה או משהו, ומספיק עם זה.

כבר ראיתי הכל מתנפץ לי בפנים ובורח לי בין הידיים.

לא היינו בריב, אז לא הבנתי מאיפה זה בא וישר חיפשתי איזה שהוא נתיב שאוכל לזחול דרכו, וניסיתי בשכנועים ובשאלות, ואז ידעתי שהדבר היחיד שיעזור זה להוכיח לה שאני מקשיבה לה וכל הבולשיט הזה שאנחנו מדברות עליו וכל הקשר הזה מבוסס עליו, אז ראיתי צלחת עם שלושה אוזני המן על השולחן וידעתי מה אני צריכה לעשות.

היא הכינה לשתינו תה וישבנו ואכלנו את האוזנים, כל אחת אוזן וחצי וכמובן שהיו עוד שתי כוסות תה עם סוכר ומה לא נלוות לזה, וכן, היה לי טעים, והרגשתי טעם מתוק מהו אחרי התנזרות ממושכת ממאכלים מתוקים, בצקיים, משמינים, או כל דבר טעים למעשה.

היא "הייתה גאה בי" ואמרה שהיא מוכנה לשקול שוב, וצחקנו והיתה לנו שיחה טובה, שבה הכנסתי לה עוד כמה בולשיט רגשי שתמיד עובר עליה, של "את רואה, עשיתי את זה רק בשבילך...רק כדי להוכיח לך שאני כן אוכלת, וכן סומכת עליך ומקשיבה לך...אז גם את תעשי בשבילי..." ועוד שפל כזה.

הרגשתי טוב. הרגשתי שאני שוב על הסוס. אבל אחרי עשר הדקות המתוקות, תרתי משמע, הללו, הטעם בפי החל להשתנות למר, הבטן כאבה, והתחלתי להבין מה לעזאזל עשיתי.

אחרי שהיא יצאה עם הכלב עשיתי משהו שנשבעתי לעצמי שאני לעולם לא אתדרדר לזה ולא אעשה, ודחפתי מברשת שיניים לגרון.

הייתי פשוט חייבת, לא יכולתי עם ההרגשה המגעילה הזו בבטן...

אך, סורפרייז סורפרייז, לא הצלחתי להוציא כלום חוץ מקצת רוק, כמובן, כישלון שכמוני.

חשבתי על זה כל הלילה ולא יכולתי להירדם...היתה לי מין הרגשה מגעילה כזאת בבטן של "אני חייבת להוציא את זה ממני"

חשבתי על זה שאני רוצה ללמוד להקיא...אני יודעת שבהתחלה כולן אומרות שהן יעשו רק פעם ב...ואז זה הופך למשהו אחר.

אם אני חושבת על זה, זה באמת יכול להיות מועיל בארוחות חג משפחתיות, או אחרי אירועים או מקומות שחייבים לאכול והרבה.

כי בתאכלס, בדיאטה שלי, שזה בגדול כ-5 ארוחות קטנות ביום שמורכבות משני חצאי כריכים מלחם חמניות עם אבוקדו\קוטג' 1%\ פסטרמה דלת שומן\ חביתה מביצה אחת עם מלפפון או עגבניה ופרי שמחזיק אותי עד שעה שתיים. [אני מחלקת את זה לכל שעתיים]

את ארוחת הצהריים אני אוכלת בסביבות השעה 4 והיא תמיד תהיה מורכבת מסלט גדול שאני מכינה ומסיימת לבד, ומחזה עוף או שניצל מן הצומח מופחתים בשומן וירקות מאודים או משהו דל שומן כתוספת, או ממנה קטנה מהאוכל שאמא שלי מכינה אם חייבים, ואת הכל אני משתדלת לאכול סופר לאט כי לוקח זמן לשבוע, וחתוך קטןקטן, ושותה רק מים, והרבה, או תה.

לארוחת ביניים אני אוכל יוגורט 0% או פרי, ואותו הדבר לארוחת ערב או צ'יריוס עם חלב 1% או פרוסת לחם עם קוטג', או משהו כזה בגדול...

עם תפריט כזה אין לי שום צורך להקיא, אבל למשל כמו בחג הזה, שאמא שלי רבצה בבית במשך יומיים והכינה פשטידות שאת "חייבת לאכול", או מאכלים שאפשר להתחמק מהם ולהגיד ששכחת שיש בבית בזמן שהם במקרר אבל בשום אופן לא שכל המשפחה אוכלת וזה טריטרי מהתנור.

אז הבוקר נשקלתי, כמו בכל בוקר, והמשקל לא השתנה, עומד על 44.6 [נשקלתי כמה פעמים והוא הראה לי גם 44.2 אבל אני לא מאמינה]

אני לא ממש יודעת איך זה קרה כי לא זכור לי שעשיתי אופני כושר אתמול, שזה ההתעמלות היחידה שאני עושה בעצם חוץ מהליכות עם הכלב, ולאחרונה אין לי כוח בשרירים בכלל גם לזה, אבל היום אמא שלי חזק בבישולים ונראה איך נעבור את זה עם כמה שפחות נזק... כי אני מתכננת על 40 עד הקיץ.

ד"א, למישהו יש עצות בנוגע להקאה? עצות למתחילים ככה?...

כי אין צורך לנסות ולהניע, אני מאוד דעתנית ואני אלמד בדרך כזו או אחרת, אז אם למישהו יש עצות הן רק יתקבלו בברכה...

שבוע טוב וחג "שמח".