אני מתחילה סיפור חדש..
יותר נורמלי..
מקווה שתאהבו..
פרק 1
"אוף" אמרתי והוצאתי אנחה.
'לא' חשבתי לעצמי 'לא אני לא יכולה לעשות את זה'.
פתאום הרגשתי שמישהו נוגע בכתף שלי.
"קדימה" אמא דחפה אותי "אין מה לעשות. את צריכה ללכת לבית הספר"
היא לקחה את השמיכה והפילה אותה על הרצפה "קדימה. זה בית ספר חדש" היא אמרה בטון חסר סבלנות "את לא יכולה לאחר"
פקחתי את עיניי. "טוב טוב אני קמה".
התעוררתי בשעה שבע ועד השעה שבע וחצי התארגנתי לבית הספר.
לבשתי ג'ינס קהה,אולסטר שחורות נמוכות וחולצה קצרה בצבע אפור. לקחתי את תיק בית ספר ויצאתי מהבית.
כל הדרך לבית הספר רק חשבתי על הבטן שלא הפסיקה להתהפך,שמתי את האוזניות וניסיתי להירגע קצת. שמעתי את השיר miserable at best של mayday parade.
השיר הזה כל הזמן הרגיע אותי.
" I bet he get the nerve to walk the floor" התחלתי עם המוזיקה.
עצמתי את עיניי והמשכתי ללכת והמשכתי לשיר בדרך בקול חלש.
כשפתאום הרגשתי שאני נתקעת במישהו.
"סליחה" שפשפתי את עיניי. והסתכלתי על הבחור שנמצא מולי.
"מצטער" הוא אמר.הוא חייך חיוך מקסים והושיט את היד "אני דור"
בחנתי אותו לרגע.הוא היה עם שיער שחור ועיניים ירוקות מקסימות.
לחצתי את ידו.
"אהה.. אני צריכה..ללכת" לקחתי את היד בחזרה ומיהרתי לבית הספר.
'מטומטמת!'חשבתי לעצמי
"אממ אוקי" דור אמר לעצמו 'מוזר' הוא חשב.
'מדהים' הוא חשב 'איך אני מבריח בנות ככה?' הוא צחק לעצמו.
דור המשיך ללכת לבית הספר.לא להאמין שהוא כבר בכיתה י"א.
רק אתמול הוא היה בכיתה ז' ועכשיו הוא כבר בכיתה י"א.
"אוי. היום הראשון לסבל" והוא פלט אנחה. הוציא סיגריה והתחיל לעשן אותה.
הוא התחיל את זה בכיתה י'.לחץ חברתי ועכשיו הוא לא יכול להפסיק.
הוא הגיע לבית הספר.
הוא נעמד שם ולא ידע אם להיכנס או לא.
לבסוף לקח נשימה ונכנס פנימה.
"תלמידים" המורה בעלת הקול הצפצפני אמרה "תלמידים!" היא קראה כבר יותר חזק אחרי שהיא ראתה שהם לא מתייחסים אליה.
התלמידים השתתקו והקשיבו לה.
"יש לנו תלמידה חדשה" היא הצביעה עליי."בבקשה תציגי את עצמך" היא אמרה וחייכה חיוך מזויף.
"שלום" אמרתי בקול שקט "אני מיה רגב" חייכת.
"יפה. את יכולה לשבת ליד...." היא חיפשה בעיניה מקום שבו אוכל לשבת בו.
"ליד שני" היא אמרה בחיוך מרוצה.
טוב.
זהו.
אני מקווה שהסיפור הזה יהיה יותר טוב מהקודם..^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
