זה פרק קצר היום, אני יודעת.. מצטערת פשוט ממש מיהרתי ורציתי להעלות כבר (:
מצאתי את עצמי בבית חולים שוכבת עם הרגל תלויה למעלה, עם גבס כמובן..העברתי את היד על הפנים שלי והרגשתי תחבושת על המצח והרבה פלסטרים
פייר קם מהספה שהייתה מול המיטה מהר והתקרב אלי
"סוףסוף קמת!!" אמר פייר
"כן.." אמרתי בקול חלש
"איך את מרגישה?" שאל ונתן לי נשיקה עדינה על השפתיים
"כואב לי כל הגוף.. מה קרה?" שאלתי
"את, נפלת במדרגות אצלי..התגלגלת עד למטה ו.. שברת את הרגל וקיבלת כמה מכות.. מישל אני כלכך מצטער, באמת, אני כזה טיפש"
"אל תצטער, זה לא אשמתך אני העקומה פה" ניסיתי לצחוק אבל כאב לי מידי
"כמה זמן אני אצטרך להיות פה?" שאלתי
"הרופא אמר שבעיקרון כשתתעוררי תוכלי ללכת הביתה.. אני אלך לקרוא לו" אמר פייר
פייר והרופא נכנסו אחרי שניה
הרופא כתב כמה דברים בקלסר שלו והביא אחריו כיסא גלגלים
"הנה כתבתי לך מכתב, תביאי את זה למזכירות והם יתנו לך לצאת.. הבאתי לך כיסא לבנתיים, תבואי עוד שבועיים בערך ונראה אם את יכולה להסתדר בלי, או עם קביים.. אל תשכחי לנוח הרבה"
"אוקי, תודה דוקטור" אמרתי והוא יצא מהחדר
פייר הרים אותי לכיסא והסיע אותי לכיוון המזכירות
המזכירה חתמה על כמה מסמכים ואמרה בקול משועמם "משוחררת"
נכנסנו הביתה ודודה אנה קפצה ישר
"שנים חיכיתי לכם!! פייר אמר לי שנפלת ושהוא איתך בבית חולים.. אוי מתוקה שלי, איך את מרגישה??" שאלה והרגשתי את הלחץ בקולה..
"אני בסדר אנה, הרופא אמר שאני צריכה לנוח"
"ברור שאת צריכה לנוח.. פייר, אני צריכה לדבר עם מישלי קצת, אתה יכול לעלות למעלה אם אתה רוצה"
"אין בעיה.. אני יהיה בחדר שלך" אמר לי פייר ונתן לי נשיקה
"מה קרה אנה?" שאלתי קצת מודאגת
"לא, לא כלום, פשוט ההורים שלך ושלי כבר טסו, לא הספיקו להיפרד.. הם לא ממש שמעו מה קרה, אמרתי להם שאת אצל פייר.. לא רציתי שילחצו.. אני מקווה שאת לא כועסת או משו" אמרה אנה.
הרגשתי שיש עוד משו
"אני לא כועסת, אבל, את בטוחה שלא קרה שום דבר?"
"בואי נלך לסלון" אמרה וקולה רעד
היא התיישבה ואז אמרה "מישל,אני .. צריכה לספר לך משהו.." וראיתי שדמעות מצטברות לה בעיניים
"מה קרה אנה? את מלחיצה אותי"
"אוקי.. אין דרך קלה להגיד את זה.. המטוס שבו ההורים שלך ושלי היו.. אז.. הוא.. היתה.. היתה תקלה בו.. ו.." אמרה אנה אבל היא לא יכלה להמשיך
"מה..? מזתומרת? זה לא.. לא .. די אנה.. את לא רצינית.. אני.." אמרתי והרגשתי שמישו ירה בי בחזה
"עוד לא יודעים ממש פרטים, ואמרו שיש כמה ניצולים.. אני פשוט מפחדת"
"דיי אנה.. הם .. הם יהיו בסדר.. הם ניצלו.. אני מרגישה את זה.. הם בסדר.." אמרתי והתחלתי לפרוץ בבכי
הם, יהיו בסדר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדי - פאנקפיק ס"פ