מצטערת שלא עידכנתי הרבה זמן , פשוט עברתי תקופה עמוסה .. /:
איתכם הסליחה D:
פרק4
הוא התכופף עוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת , עד שהשפתיים שלו היו על שלי.
לאט לאט הנשיקה הפכה ליותר ויותר חזקה, עכשיו כבר התגלגלנו.
פעם אני עליו ופעם הוא עלי. פתאום, הוא קם.
"אמילי, אני כלכך מצטער. אני לא יודע מה חשבתי" אמר פייר בבושה
"לא, לא, אני מצטערת, באמת" אמרתי אני..
עמדנו בחדר, בשקט, לא מסתכלים אחד על השני.
תוך שניה התנשקנו שוב. עכשיו הוא כבר שם אותי על המיטה ונשכב מעלי.
הוא החזיק בשיער שלי, ואני בשלו. כמו שתמיד דימיינתי נשיקה חלומית.
פתאום, שלי נכנסה.
"מיש' תקשיבי.. אומיגד!!" צעקה ויצאה ישר מהחדר
"וואו, זה היה מביך" אמר פייר
"לא נורא.. היא תתגבר" חייכתי
"טוב, אז.. איפה היינו??" שאל פייר ונישק אותי שוב
ואז צלצל הפלאפון שלי. הסתכלתי, המספר היה חסוי.
"אוי נו, מיזה עכשיו?" התעצבן פייר
"הלו?" שאלתי
"מישל?" שמעתי את הקול המוכר
"מה? מייקל?" לחשתי
"מישל? מיש'? אני לא שומע אותך.. מישל??" שאל מייקל
"כן, אני פה.." גמגמתי
"מי זה?" שאל פייר
"מה, זה.. אממ סתם, חברה, אממ אפחד.." התחמקתי
"מישל? מישל?? אני לא שומע! בכל מקרה, רק רציתי להגיד לך ש.." ואז השיחה התנתקה
"הלו? הלו? הלו??" צעקתי לטלפון
"שיט התנתק.." סיננתי
"אני יכול לשאול אותך משו?" לחש פייר וראיתי שהוא שקוע בהרהורים.
"בטח שאתה יכול" חייכתי והתקרבתי אליו
"מה אנחנו עכשיו..? אני יודע שזה לא קשור, אבל עדיין" הסמיק
"מה אתה רוצה שנהיה?" התחכמתי והתיישבתי עליו
הוא חיבק אותי ואמר "אממ.. חברים?" חייך ונישק אותי
"חברים" חייכתי ונישקתי אותו חזרה, אבל עדיין לא יכולתי להוציא את השיחה מהמחשבות שלי.
הוא שם לב
"על מה את חושבת?" שאל ונישק אותי נשיקות קטנות על הלחי
"סתם, מהרהרת" השבתי
"עלינו?" חייך
"גם.." חייכתי
עכשיו זה היה הטלפון של פייר שצלצל
"הלו? כן? אמא, מה? מה קרה? בסדר אני עוד מעט יבוא.. אוקי, עכשיו!" צעק פייר לטלפון
"מה קרה?" התעצבתי
"כלום, אני צריך לחזור הביתה, אמא.." סינן
"אוף, רציתי שתישאר" שמתי עליו ראש
"גם אני רציתי" אמר ונישק אותי במצח
"אני ידבר איתך אחר כך, מבטיח" עודד פייר
"אני ילווה אותך למטה" אמרתי וירדנו לכיוון הדלת.
התנשקנו קצרות, ואז הוא הלך.
פתאום שמתי לב שאנה ישבה בסלון.
"שיט" מרמרתי
"מזל טוב!" קראה ובאה לקראתי
הכי כיף, דודה אנה צעירה, וקל לדבר איתה..
"תודה אנה, הוא כזה חמוד" אמרתי במבט מאוהב
"אני שמחה בשבילך מותק. עכשיו בואי, אמא ואבא רוצים לדבר איתך"
נלחצתי קצת והלכנו לכיוון החדר אורחים. אמא, אבא ושלי כבר ישבו שם.
שלי הסתכלה עלי קצת מוזר. "היא תתגבר על זה.." חשבתי לעצמי
"מישל, בואי שבי מתוקה.. אנחנו צריכים לדבר" אמר אבא
"נאמר את זה ישר, בלי יותר מידי ברבורים. אנחנו חוזרים לארץ, כמה שיותר מהר" אמרה אמא
"מה? לא. לא! אמא? לא !!" צעקתי
"מצטערת מותק, אבל אבא חייב לחזור לעבודה כמה שיותר מהר, הם קוראים לו דחוף" ניסתה לשכנע אותי אמא.
"מה? אבל הוא הודיע שהוא בחופש!! מזה אשמתי שהוא מנהל פאקינג חברה מטומטמת?!" כמעט צרחתי עכשיו
"מצטערים מתוקה" אמרה אמא ואבא השפיל מבט
"לא!! אני לא עוזבת, לא!!" הרגשתי מחנק בגרון.
רצתי למעלה נכנסתי לחדר וטרקתי את הדלת חזק.
רצתי למיטה והתחלתי לבכות לתוך הכרית.
שלחתי SMS לפייר
"פייר, אני צריכה לדבר איתך. תיפגש איתי בכניסה לפארק תוך 10 דקות"
תוך דקה קיבלתי SMS חזרה מפייר
"הכל בסדר? אני יגיע."
החזרתי לו SMS
"יהיה בסדר. נשיקות"
הלכתי לאמבטיה ושטפתי את הפנים.
שמתי עיפרון מחדש והסתרקתי קצת.
ירדתי למטה.
"מישל.." אמרה אמא, הם עדיין ישבו שם.
"אני יוצאת לשאוף קצת אוויר" אמרתי ויצאתי החוצה
הגעתי לפארק, פייר כבר ישב שם.
חיוך עלה לו על הפנים ברגע שהוא ראה אותי.
הוא התקרב ונתן לי נשיקה קטנה
"מה קרה?" חיבק אותי
"פייר.." לחשתי ושמתי את הראש שלי על החזה שלו
"היי.. מה זה את בוכה?? אל תבכי, אני לא יכול לראות אותך ככה" התעצב פייר.
"אני מצטערת, פשוט.. זה.." ובכיתי לתוך זרועותיו
"מישל.. דברי אלי.. מה קרה?" פייר התחיל להילחץ
"אני.. נוסעת.. כמה שיותר מהר.." לחשתי
"מה?? אבל.. אמרת.. אמרת שאת פה לשלושה חודשים"
"אני יודעת, אבל אבא שלי צריך לחזור לעבודה שלו"
"אבל.. מישל.. אני יתגעגע אליך" לחש פייר
"גם אני יתגעגע אליך. כלכך" אמרתי
-נקודת המבט של פייר-
אני כלכך יתגעגע אליה. היא כלכך חמודה אני שמח שהכרתי אותה.
למה היא צריכה ללכת?! למה?!? רגע.. וואו. אני מאוהב, אני חושב.
אני לא יכול לתת לה ללכת. אסור לי לתת לה ללכת.
-בחזרה לנקודת המבט של אמילי-
אני ופייר עמדנו מחובקים שם כמה דקות, עד שהצלצול של הSMS שלי הפריע.
"מישל, בואי תחזרי הביתה מתוקה. יש חדשות"
ההודעה הייתה מאמא.
"אני צריכה ללכת הביתה" לחשתי
"אני ילווה אותך" אמר פייר ושם את ידו על כתפי
הלכנו מחובקים עד שהגענו לבית של אנה.
"אני ידבר איתך מחר, בסדר?" חייך פייר
"אני יהרוג אותך אם לא תתקשר מחר" צחקתי
פייר צחק גם ונתן לי נשיקה ארוכה וחלומית
"לילה טוב" אמרנו ונכנסתי הביתה בעצב.
"מה קרה?" שאלתי את אמא שישבה במטבח בחוסר התעניינות
"ישלנו חדשות טובות" חייכה אמא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדי - פאנקפיק ס"פ