אני כותב את הקטע הזה כשאני בזוגיות עם נערה תכולם עיניים בת 20, ויש לומר שלא מן הנמנע שאקרא את הפוסט מאוחר יותר, אולי אם נפרד, ואצטער שאני בכלל מטיל ספק בזוגיות הזאת. אני בגיל עם מספיק נסיון לדעת שכשמשאירים מישהי מאחור, הסיכויים שהיא תחזור קטנים. הסיכויים שהיא תהיה שלך כמו פעם בלתי נראים. צריך להכות בברזל. היום למדתי את הלקח הזה. קיבלתי הצעה טובה על ביטוח דירה, לא וידאתי ששולחים לי אותה לוואטספ (ההיא אמרה שתשלח וסמכתי עליה, וכשחזרתי לסגור, ההצעה לא היתה. הסיפור הזה מלווה אותי בחיי לפעמים. עם דירה שלא קניתי, אישה שלא המשכתי איתה, ועוד.

אני בן אדם ספקן, פרקפקציוניסט שלמרבה הצער מספיק מוכשר כדי שיעלו על זה שמדובר בבעיה. אני פשוט רגיש מאד לניואנסים.

אני מבין שהרגישות הזאת עלולה לעלות לי ביותר, שכן החלטתי שכנראה לא טוב יהיה לי להזדקן לבד, אפילו שזה מרגיש לי מחוץ למציאות שלא יתעניינו בי בגיל מסוים, הרי אני טיפוס שכל כך קל לו למצוא חן בעיני אנשים, ועדיין. אני בן 34 בקרוב. שנתיים שלוש ואני לקראת גיל ארבעים. זה עד כדי כך קרוב.

וכרגע אני במצב שחיילת בת 20 מעוניינת בקשר איתי, מעוניינת להפגש איתי, לגעת בי, לספק אותי, מתעניינת בשלומי. בהתחשב במצב, ובהתחשב שהיא אחת הנשים היפות והמרשימות שהכרתי, לא אמור להיות בכלל אף לא צל של ספק.

אז מה חסר לי? למה אני מרגיש לבד?

אני חושב שהצלחתי, בגיל מבוגר אמנם, לזקק מה הדברים שאני צריך בקשר. הנה סוף סוף, גם לי יש את הדבר הזוי שנקרא "רשימה". אך הרשימה שלי היא לא קשורה למי שאני הולך לפגוד, אלא להתאמה שלה אלי, ולא מדובר בתכונות שלה, אלא באיך אני צריך לראות אותה. יש פשוט כמה דיל ברייקרים שכשאני מוצא את עצמי בזוגיות איתם, זה לא מרגיש לי טוב.

אז אני הדברים שיהיו הזוגיות מושלמת עבורי

שאני אוהב לנשק אותה - בשביל זה צריך שיהיו לה שפתיים וש...לא יהיה לה ריח שמרתיע אותי. זה לשמחתי יש לנוכחית.

אהבתי הכי את הנשיקות עם הנוכחית, רבקה, אליס ואורטל. 

יסוד ההתאהבות

שהיא מאד תמשוך אותי מינית. טוב, תראו, אנחנו חיים בעולם מלא נשים, מלאות רזות שופעות ושטוחות. אני, גם אם טיפונת פחות מבעבר, כל הזמן מסתכל, נמשך, מסתקרן, זה האופי שלי. לכן, אם אני אהיה עם מישהי שאני לא כל כך נמשך אליה מינית, זה גם יגרום לה תסכול וגם יהפוך את מערכת היחסים לשבירה (אם היא תהיה מונוגמית). אני עשוי לקבל פיתוי שלא אעמוד בו. ואני בקלות אשבר. אני צריך מישהי לא שאני אוהב מספיק בשביל לא לפגוע בה, לא, אני צריך מישהי שמספיק מושכת אותי כדי שכל פעם שאראה פיתוי אני אגיד, אבל יש לי בבית מישהי לא פחות שווה. כל התפשרות בנושא הזה משמעה סבל יום יומי, שמלווה אותי לצערי בזוגיות הנוכחית. אני נמשך למבנה פיזי טיפה אחר, אפילו שהיא מאד מאד יפה. שוב, אני לא מדבר עליה, אני מדבר עלי, על המשיכה שלי. מדובר בחקירה עצמית.

הנשים שיצאתי איתן והכי נמשכתי אליהן היו ספיר, תום, רוית, רינת, אורטל, מיטל, נינה, נעמה, מאיה, רותם, בר וחן.

יסוד המשיכה.

שהיא תסקרן אותי אינטלקטואלית. לא, לא מדובר בכמה היא חכמה, אינטיליגנטית, או אמבציוזית. הנוכחית לדוגמא, היא לחלוטין שלושת אלו. אבל משהו חסר לי והוא שהשיחות שלנו לא מרתקות אותי כי הן תמיד עוסקות בנו. מה קורה איתי, מה קורה איתך, איך היה לך היום, מה נשמע. זה משגע אותי כי החיים שלה לא כאלה מעניינים (חיילת גובניקית שמתעסקת בבירוקרטיה כל היום) ואותי, שלא כל כך מעניין אותי לדבר על החיים שלי. אני קצת אוטיסט בקטע הזה, ואני נהיה ברוטלי. היום התחילה עוד שיחה משמימה, איך עובר עליך היום (אני מבין שזה מגיע מאכפתיות ואהבה ואני מאד מעריך את זה, אבל אני כרגע מתייחס פה לנקודה שמפריעה לי בזה), אז פשוט שאלתי אותה "מה היא חושבת על הכוכבים", והיא לא הבינה מה אני רוצה ממנה. לא ויתרתי, התעקשתי וחזרתי על השאלה, עד שחילצתי ממנה תשובה. התשובה שלה כמובן היתה על חוויה שלה, ואני חיפשתי פשוט לרחף בשיחה, אבל לפחות זאת לא היתה שיחה על בירוקרטיה. אגב כשהיא החזירה לי את השאלה עניתי, שהם מאד מנצנצים ומאד רחוקים (ועוד לא החלטתי מה יותר).

יש מעט מאד נשים שיצאתי איתן שבאמת סקרנו אותי ברמה האינטלקטואלית (לא שאני איזה אינטלקטואל, אני יותר מדבר על דמיון בתחומי עניין). הנוכחית מתעניינת בתנ"ך נניח. זה התחום ההסטוריה שהכי פחות מעניין אותי. היא גם שומרת כשרות, שזה די טרן אוף עבור מי שמתנגד לדת בגדול.

אני חושב שרבקה, תום, ליאור, דניאל (שלא באמת יצאתי איתה) הן הנשים שהכי הבינו אותי, אתגרו אותי בשיחות ונתנו לי נקודות למחשבה.

איתן לא הרגשתי שהן קהל אלא שיש לנו דינמיקה אמיתית. גם לבר היה פוטנציאל לזה לדעתי, אבל זה היה כל כך קצר.

יש עוד יסוד שחשוב לי בנשים והוא יסוד האמהות. מין יסוד רכות שכזה. שהן מכילות, אוהבות. שהן יכולות ליילד אותי מתוך עצמי. אני לא מחפש מישהי משוגעת כמוני אלא מי שתהיה נשית אמהית כזאת.

מיטל היתה הכי כזאת. גם בר.

יסוד הבשלות.

קשה, אולי בלתי אפשרי, באמת להכיר מישהי שעונה על כל הסעיפים האלה. וכן, יש נשים שתיארתי כאן שהייתי חוזר אליהן בלי לחשוב שוב. זה שהייתי עם הרבה נשים, זה מרגיש מספק, אבל זה גם מרגיש מפוספס, כי היו כמה שהייתי רוצה להמשיך איתן ואני לא אוכל.

היסוד שהכי קשה לי עם הנוכחית הוא האינטלקטואלי. כאילו, יש סחיות באויר. מדברים על היום, על עצמנו. אלו שיחות שמשעממות אותי. אני רוצה לעוף במחשבה ובדמיון. אם מישהו מדבר איתי, או שהוא מעניין אותי, או שהוא צריך לשלם לי על השיחה (ואני לא זול). מרגיש לי בזבובז זמן לדבר על מה קרה לי כל פעם. אני מבין שנשים ואנשים אוהבים לחלוק, מבין. אני פחות. כאילו, לפעמים. כשקורה משהו מעניין.לא סתם.

זהו פרקתי. נמשיך בקשר ונראה לאן נגיע.