יאללה פרק , למה פרק?

כי זורם לי פרק... XDD

סתם, P:

כי יום שני ומה יש ביום שני?! פרק שלייי DD:

אוקי עשיתי בטא לפרק - פרק קשה נפשית! אני כתבתי את כל הפרקים האחרונים כי ליטל לא כתבה אותם |גאונות| XD

"אני יולדת!!" היא צעקה, אוקי אוקי ג'ף תרגע!

"אני בא! אל תזוזי!" אמרתי, לא ידעתי מה אני אומר באותו רגע, פשוט שמתי נעליים והלכתי. דיויד לא יזכור שישנתי אצלו בכלל.

נכנסתי לאוטו, נסעתי בשיא המהירות לבית החולים, מזלי שאני נהגתי אתמול בדרך הביתה..

כל הדרך שנסעתי חשבתי על זה שהגיע הרגע שחיכיתי לו 9 חודשים שלמים, שהיא סבלה.. גידלה בטן ענקית ומוזרה! ועברנו דברים, והינה הרגע הגיע וגם אני הגעתי לבית החולים!

החנתי את האוטו בחניון

"אפשר לראות את האוטו אדוני?" שאל המאבטח

"אין לי זמן! חברה שלי יולדת ורק עכשיו אמרו לי!" אמרתי לו בלחץ וכולי מזיע כי אני לא יודע מה לעשות

"אוקי, תעודת זהות?" שאל

"ואם אני יגיד לך שאני הגיטריסט של להקה מפורסמת תיתן לי לעבור?" שאלתי והוא גיחגח

"כמו?!" שאל

"סימפל פלאן, ג'ף סטינקו." אמרתי לו, והראתי לו תעודת זהות.

"להראות אדוני" אמר והחנתי את הרכב החניון, לא היה אכפת איפה, רק רציתי להגיע לשם כמה שיותר מהר~!

"סליחה מחלקת יולדות איפה?" שאלתי את הפקידה

"למה אדוני צריך מחלקת יולדות?" שאלה

"חברה שלי יולדת ורק עכשיו אמרו לי" אמר

"אוקי, מזל טוב. שם משמאל" אמרה ורצתי, הגעתי וראיתי את אחותה בחוץ!  אני לא מאמין פיספסתי את זה!

"היא ילדה כבר?!" שאלתי מתנשף

"לא, מחכים לך! כנס!" אמרה לי ונכנסתי בפנים, אין לי לב חזק לדברים כאלה, היא לא הייתה במיטבה, השיער פזור לכל עבר, היא מזיעה אני בטח לא רוצה לעבור דבר כזה!

"סנדי!!" רצתי אלייה, חיבקתי אותה, ישבתי לידה החזקתי לה את היד,

"כמה זמן!??!?" שאלה, יותר נכון צרחה!

"סליחה, השומרים בכניסה" אמרתי לה ונישקתי אותה על הלחי, להרגיע אותה, ניסיתי! באמת שניסיתי!

"טוב הצירים שלך מתקדמים, בערך כ45 נתחיל בלידה" אמרה האחות שם "את מעוניינת באפידורל?" שאלה וסנדי הינהנה, מה שכן, אין צד אחורי לחלוקים האלה, ואין תחתונים(איזה סוטה!)

הם סובבו אותה והזריקו לה משהו לגב, איה!! אני לא מאמין, מה הולך פה?! אני לא רוצה ללדת בחיים שלי! אבל מה שכן, אני רוצה לראות את דיויד יולד.. הצרחות הנשיות שלו מכאב יהרגו אותנו פה, פאק נו?! על זה אני חושב שהיא יולדת לי פה מול העיניים?! אני לא בנוי לזה! התחלתי להתנשם בכבדות , כאב לי הראש.. הוא התחיל להסתובב..

"ג'ף?!" שאלה סנדי, היא ניראתה רגועה יותר..

"מה? הא?" שאלתי

"רוצה כוס מים? אני יגיד לאחותי להביא לך?" שאלה "תקרא לה!" אמרה לי

"אוקי אוקי אני כבר חוזר!" אמרתי, יצאתי לבחוץ, קראתי לאחותה.. היא שמה את ג'ן הקטנה אצל האבא שלה ונכנסה..

בינתיים הלכתי להביא לי כוס מים, ולסנדי כוס ממש גדולה! אז הלכתי לפקידה הזאת שוב..

"סליחה? את יכולה להביא לי כוס מים ענקית?" שאלתי

"כן בשביל החברה שלך?" שאלה בחיוך

"כן, הביאו לה אפפורל" אמרתי לה והיא צחקה

"אפידורל" תיקנה אותי, "אוקי קח, מזל טוב.. בשעה טובה" אמרה לי והלכתי אלייה, בדרך קניתי לי פחית קולה, וחזרתי לשם.. הן ישבו שם, דיברו...

"הינה בשבילך כוס מים לאמא הכי מדהימה בעולם" אמרתי לה ונישקתי לה את המצח, הנחתי את הכוס על השולחן ויצאתי לבחוץ..

ישבתי ליד האבא של ג'ן.. נשמע חיוות קצת..

"מתרגש הא?" שאל

"כן! מאוד! אני לא יודע מה עושים במצבים כאלה, יש לך טיפים לתת לי?" שאלתי בצחקוק

"לנשום, ולהרגיע אותה. זהו, ולהחזיק מעמד" אמר לי, בדיוק אלי אחותה יצאה

"ג'ף! בוא! זה עכשיו!" אמרה לי

"הינה זה בא" אמרתי

"בהצלחה," אמר לי והלבישו אותי בדבר מוזר, סטרילי..

הינה זה מתחיל! לנשום! לנשום!

"ג'ףף!" אמרה לי בצרחות איומות, אמאלה!

"סנדי, תרגעי.. הכל בסדר!" אמרתי לה

"סתום אתה לא יולד פה כל רגע?!" צעקה ואני ליטפתי את שערות ראשה הרטובות.. מזיע!

האחות באה, והיולדת..

"מוכנה סנדי?" שאלה

"כן.." אמרה סנדי ברוגע , אני ישבתי וצפיתי בה.. יולדת, נושמת, דוחפת.. צורחת, ואני מביט בה..

ישבתי לידה, החזקתי לה את היד..

"ג'ףףףףףףףףףףף תמותתתתתתתתתתתתתתת!!" היא צרחה

"תדחפי! הוא כמעט בחוץ!" היא אמרה

"חתיכת מטומטטטטטטטטם!" היא צורחת, מועכת לי את היד

"אני עוד צריך לנגןן! אני רוצה עוד לראות גיטרה בחיים שלי! להחזיק!" אמרתי לה פוחד

"מה אכפת לי לעזאזל?!?!" היא שוב צרחה

"אבל אני רוצה לנגן! אני חייב!" אמרתי לה, הוא צורחת כל כך חזק!

"לך תזדייין!!!!!!!!!!!! אתה והגיטרה שלךךךךךךךךךךךךךךך" היא צרחה,

"אימ'לה!" אמרתי בפחד, פתאום שקט, היא השתתקה..היה שקט. ואז שמעו קול של תינוק, ראינו אותו עם כל הדם~ הוא דומה למלך,

"ג'ף!" היא אמרה וחיבקה אותי, ואני חיבקתי אותה ממש חזק! חוץ מזה שהיד שלי הייתה כחולה, וסנדי התחילה לצחוק, ואני איתה..

"את הכאבת לי!" אמרתי לה בקול בוכה

"אני אוהבת אותך! מכל יותר דבר בעולם הזה! ועכשיו הילד.. אוי אני כ"כ אוהבת אותך!" אמרה וניגבה את הזיעה ממנה

"ואני אותך הכי בעולם!" אמרתי

הסתובבתי לראות איפה התינוק,הם בדיוק סיימנו לנקות אותו.. עכשיו בטח חותכים את החוט הענק הזה שיש לתינוקת שהם נולדים..לא רציתי לראות את זה, אז סובבתי את הראש חזרה לסנדי.

*נקודת מבטו של הרופא- ריצ'ארד שמו*

הלידה עברה בהצלחה,

"הינה התינוק" אמרה אחת האחיות, והתחילה לנקות את התינוק בעדינות.. בינתיים לקחתי מספריים וחומר חיטוי לחתוך את חבל הטבור.. "הינה דוקטור, התינוק מוכן.." אמרה וניגשתי אל התינוק, האחיות עזרו לי במקצת..

"תודה," אמרתי ולקחתי את המספריים, אחרי שטבלתי אותם בחומר מחטה..  חתכתי את חבל טבורו, הוא דימם הרבה..

"דוקטור אתה צריך עזרה?" שאלה אחת האחיות שם,

"כן, הוא מדמם הרבה.. צריך לעצור את הדימום" אמרתי "תני לו, עירוי אשלגן במינון של 1 ל-5 50 מילימטר לעצור את הדימום" אמרתי לה והיא חיברה אותו לעירוי, התינוק בכה ובכה, לא הסתכלתי אליו לשנייה.. בשנייה אחת הוא הפסיק. הסתובבתי אליו, התינוק לא הפסיק לדמם.

התחלתי להנשים אותו, בינתיים ניסיתי לעצור את הדימום.. בדקתי לו את הדופק.. הוא חלש, המשכתי בתהליך ההנשמה ולאחר כמה דקות בדקתי לו שוב את הדופק,

"אין לו דופק" אמרתי לאחות. "אני הולך לדבר עם ההורים" אמרתי ולקחתי נשימה ארוכה..

*נקודת מבטו של ג'ף*

למה התינוק לא בוכה? למה כ"כ שקט פה?

רופא שבא עכשיו לחץ לו על הבטן. מה הולך פה? מה קורה?.. הם לא הפסיקו לרגע.. והתינוק רק זז עם התנועות שלהם..

"ג'ף מה קורה פה?" שאלה סנדי שלא הבינה גם.. אבל היא לא ראתה את זה,

הרופא הזה ניגש אלינו באיטיות אחרי שהוא עזב את התינוק.. התינוק היה כ"כ יפה, זה שילוב של שנינו.. האף הקטן של סנדי, אותו ראיתי בפרופיל שלו מרחוק.. לקחו אותו לאנשהו.. בטח לתינוקיה או לא יודע איך האימאות קוראות לזה.

"סנדי, ג'ף.." אמר הרופא. "אני צריך לשאול אתכם מספר שאלות.." אמר הרופא

"אוקי" אמרה סנדי

"לאחד מכם יש דממת או המופיליה?" שאל

"כן לי" אמרה "אני נדיפה אין לי את המחלה.." אמרה

"אוקי, תודה.." אמר הרופא

"מה?" היא שאלה, בטח היא חושבת שהוא נירדם..

"אני מצטער.. אבל, הילד שלכם..-" הוא התחיל, החיוך של סנדי נמחק, וגם שלי.

"הילד שלכם.. חלה במחלת ההמופיליה.. או בשמה השני דממת.. –" אמר הרופא. מזה זאת אומרת חלה?!

"מה זאת אומרת חלה?!" שאלנו אני וסנדי ביחד מסתכלים אחד על השני בפרצופים מבולבלים

"אני לא יודע אם אתם יודעים מה אומרת המחלה..-" התחיל שוב הרופא

"כן יודעים.." אמרה סנדי

"אוקי, לאחר חיתוך חבל הטבור..הילד לא הספיק לדמם, נתנו לו עירוי אשלגן שיעצור את הדימום אך הדימום המשיך.. והנשמנו אותו אך היה מאוחר מדי..." אמר הרופא ושתיקה שררה בחדר

"זה אומר ש..?" אמרתי בהלם, מנסה לבלוע את הרוק..

"אני מצטער.. כן. אני ישאיר אתכם לבד.." אמר "רק עוד שאלה אחרונה.. לילד יש שם?" שאל

"לואי.." אמרתי וסנדי הסתכלה עליי במבט לא מבין. "לואי סטינקו" אמרתי שוב ולא יכלתי להשאר בחדר.."אני מצטער, אני רוצה להיות לבד.." אמרתי וברחתי מהחדר..

הלכתי משם, אליזבת קמה וגם בעלה, לא הבינו.. לא יכלתי לדבר, אני צריך שקט. לבד.. נכנסתי לאוטו ופשוט נסעתי..

לא יודע כמה זמן אני נוסע! נוסע בלי לחשוב..התמונות שלו רצות לי בראש..

הגעתי לאגם שליד ההרים.. מחוץ למונטריאול, ממש על הגבולות, תמיד אהבתי את המקום, לא יצא לי לבקר רק בתמונות

ישבתי שם..

אני לא מאמין, זה היה הלם ראשוני..

הוא.. הוא לא פה, הוא לא היה פה.. אולי חצי שעה.. זה לא מספיק, הוא קטן, הוא רק נולד..

מה הוא עשה כ"כ רע?! הוא רק נולד! ועכשיו הוא כבר לא פה,

"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" פשוט צרחתי, הוצאתי הכל, דמעות לא מיהרו לצאת, אני לא מאמין שזה קורה לי!

בכיתי, אני רוצה להחזיק אותו! אני רוצה אותו על הידיים שלי! אני רוצה שהוא יהיה פה, בעולם הזה, שאני יגן עליו, שאני ינגן לו..

שאני יגדל אותו, עם סנדי!

כל המחשבות האלה גורמות רק לעוד בכי, בכיתי. בכיתי בקול. שכל העולם ישמע, רק ששומם כאן. הוצאתי דף ועט מהתיק שהיה לי באותו..

הרגשתי שאני חייב לפרוק דברים, גם אם זה מפגר.. ואני יודע שאני לא כשרוני בכתיבה. אני ינסה,

"לואי השיר הזה בשבילך" אמרתי וכתבתי כמה דברים על דף, קצת מחיקות ושוב כתבתי.. בסוף יצא משהו, אבל צריך לעשות אותו קצת קיצבי.. לא שקט מדי, שלא ידעו שזה שיר דיכאון.

ואז צלצול טלפון. אמנדה.

"היי" אמרתי וניסיתי להראות לא עצוב

"הי ג'ף, יש לך שעה לבוא לחדר חזרות עם שיר אני מקווה! להתראות!" אמרה ונכנסתי לאוטו, אני לא יכול להבריז, קדימה לדרך..

*נקודת מבטה של אמנדה*

"פייר?!" שאלה

"הא?" שאל ישנוני

"הערתי אותך?" שאל

"כן, מה הולך פה? יש ישיבה?" שאל

"לא עכשיו..איפה אתה? אתה ישן?" שאל

"כנראה שבבית שלי, אני לא זוכר כלום מאתמול. היה יומהולדת נכון?" שאל. פוי!!!!!!!!!!

"כן, יופי עכשיו יש לך שעתיים לבוא!" אמרתי "לחדר חזרות עם השיר או השירים שכתבת!" אמרתי וניתקתי

הסתכלתי על צ'אק והערתי אותו

"צ'אק~!" צעקתי לו באוזן והוא נבהל וקם

"מה?הא?מה?" שאל

"כלום תתארגן! יש ישיבה של השירים1" אמרתי וקמנו למטה, התלבשתי והוא גם, יצאנו לכיוון החדר חזרות, בינתיים התקשרתי לג'ף

"הי ג'ף, יש לך שעה לבוא לחדר חזרות עם שיר אני מקווה! להתראות!" אמרתי וניתקתי לו, בטח הערתי אותו

יאללה להתקשר לדיויד וסאב!

"סאב! הי! מזל טוב! יאללה תביא את השירים שלך ובוא לחדר חזרות, תודה.. כן.. טוב.. בי!" אמרתי לו וניתקתי

"קשוחה הא?" שאל צ'אק ונישק אותי, רגע!! דיויד!! הוא תמיד מאחר !

"רגע! עכשיו הטמבל!" אמרתי

"מי? פייר?" שאל צ'אק

"לא, דיויד" אמרתי וחייגתי את מספרו במהירות "דיויד? כן! אמנדה, האמרגנית שלך.. כן, לא.. תבוא לחדר חזרות עם שיר! להתראות!" אמרתי לו וניתקתי..

"עוד מעט כולם אמורים להיות פה" אמרתי וסידרתי את שערי, ולקחתי קפה וישבתי בחדר חזרות.. מי שהגיע ראשון זה כמובן סאב, ואז צ'אק נכנס

"בוקר טוב" אמר סאב

"בוקר אור" אמר צ'אק ושניהם ישבו לידי בשולחן.. ואז פייר בא.. וכמובן שדיויד בא אחרי.. אבל ג'ף איפה?!

"בוקר טב, שבו!" אמרתי, ואז ג'ף נכנס, בפרצוף תחת. בטח עייף נו אני יודעת

"ג'ף באת בזמן שב!" אמרתי  "אוקי השירים! צ'אק נתחיל איתך.."  אמרתי והסתכלתי עליו

"אוקי, השיר הראשון זה המילים, |נותן לאמנדה| עם לחן שאני כבר יראה על התופים" אמר צ'אק וכלם קמו צ'אק הלך למחשב.. בערך עבד על זה, והלך לתופים, הוא ניגם עם המוזיקה

"צ'אק! זה ענק!!!" אמר דיויד "אין לאף אחד כזה!!" אמר דיויד

"אני יודע" אמר "השיר השני? גם קיצבי.. שיר שמדבר על אהבה, כמו רוב השירים בעולם" אמר צ'אק "טייק מי האנד קוראים לו" אמר צ'אק

"מגניב," אמר פייר  "נו דיויד מה אתה כתבת?!" שאל פייר

"שיר אהבה! הולדין הון!" צרח דיויד "קחו את המילים" אמר דיויד וצ'אק קרא, צ'אק המוח..

"ואו דיויד! זה מושלם" אמר צ'אק

"תודה! לניקי!" אמר דיויד

"נו סאב?" שאל צ'אק

"יור לאב איז א ליי, אהבה מכזבת .. שיר חמוד, לא שקט לא קיצבי. באמצע יש לי משהו בראש" אמר ולקח את הגיטרה. וניגן משהו כמו התחלה

"זה ההתחלה רק שג'ף יעשה את זה" אמר וג'ף ריפף לו במקום אחר לגמרי

"ו..עוד אחד, אל תצחקו כי אני לא הולך להגיד לכם על מה. אבל חשבתי על כינורות, וכל הכלים האלה.. להתחלה.. שיר שקט. וואט איפ" אמר סאב ונתן את המילים לצ'אק גם..

"אין לי מה להגיד על המילים האלה סאב, שניהם.. מדהימים! " אמר צ'אק

"וג'ף?" שאלתי.. והוא הוציא דף מהכיס.. מקופל למלא חתיכות..

"טיימ טו סיי גודביי.." אמר והוא ניראה כאילו הוא עומד לבכות, הוא הלך וישב על הרצפה שם.. הבנים קראו את המילים,

"זה מדהים..זה.. מושלם.. על מה זה?" שאל

"כ..לום..." אמר ג'ף בגימגום.. העינים שלו נרטבות אט אט..

"הכל בסדר ג'ף?" שאל צ'אק וישב על הרצפה ליד ג'ף

"כ..ן.." אמר ג'ף בגימגום,

הבנים ישבו איתו על הרצפה..מביטים בו, לא מבינים..

"אם קרה משהו אנחנו פה איתך," אמר דיויד, שצריך הוא נהיה רציני וג'ף פשוט לא יכל לדבר

"מה קרה?" שאלו כולם

"על מה זה?" שאל פייר

"אתה יכול להגיד לנו"

"נו בבקשה"

"אתה יודע שאתה יכול לסמוך עלינו"

"נכון! אתה יכול לסמוך עלינו"

"על לואי.. לואי מת! הבן שלי! אוקי?!"