הייי כאן ליטל

באיחור של יום

אבל בכל זאת באיחור...

אממ..לגבי הפרק הזה...אני ושני חשבנו יחד על הרעיון של הבן של ג'ף...זה היה בעיקר רעיון שלי ושני הצטרפה ושיפרה אותו

אממממ אוקי...אני הייתי צריכה לכתוב את התגובה של ג'ף והלהקה לגבי המוות של לואי והלוויה שלו

כמובן שלא הצלחתי לכתוב את זה אחרי חצי פרק שכתבתי עם דמעות בעיניים ובקושי נשמתי

בכל מקרה שני כתבה את הפרק הזה בסופו של דבר בגלל שאני לא יכולתי

דרך אגב נישארו עוד 2 פרקים לסוף העונה אז אני מקווה שאתם מצפים לסוף בציפייה רבה ואכילת ציפורניים...

ועוד הודעה אחת ממש ממש ממש ממש חשובה

למי שעוד לא התעדכן ולמי שלא יצא לו לדבר אם אחת מאיתנו בזמן האחרון..

אני ושני יחד...יענו בנות זוג...

אז...תאחלו לנו מזל טוב =]

פרק..

"על לואי.. לואי מת! הבן שלי! אוקי?!" הוא צעק ואמר חלק בשקט, חלק שלא הבינו.

*נקודת מבטו של צ'אק*

"לואי היה אחלה מלך, איך הגעת לכתוב עליו שיר?" שאל פייר

"באמת אחלה רעיון ג'ף. בחיים לא הייתי חושב על זה!" אמר דיויד

"דיויד אתה אף פעם לא חושב על כלום.." אמר סאב,

"אתם אנשים חסרי לב!!" צעק ג'ף לפתע, כולם שתקו.. הסתובבנו אליו אבל הוא כבר יצא מהחדר בריצה

"מה עובר עליו? אני כמעט בטוח שהוא במחזור" אמר דיויד, מתעלמם מזה שהוא הלך! לאן הוא הלך באמת? אני הולך לבדוק!!

"ואולי זה לואי המלך?" שאל

"למה לא? אני מכיר מלא אנשים שמחוברים עד דמעות למלך הזה" אמר פייר(אלוהים תעזור להםXD)

רגע של שקט עבר בחדר, ולפתע שמעו מישהו בוכה, בכי מר.. בכי בקול. אני מזהה את ג'ף.

"זה ג'ף..." אמרנו כל הבנים פה אחד ויצאנו מהחדר.. לחפש את ג'ף, הוא ישב שם בסוף המסדרון, עד לחדר שמענו אותו בוכה, התקרבנו אליו , ישבנו על הרצפה לידו

"ג'ף מי זה לואי?" שאלתי בשקט בזמן שסאב חיבק אותו,

"כאילו שאתה לא יודע. אתה יכול להמשיך לצחוק" אמר ג'ף בין המדעות. פעם ראשונה שראיתי אותו בוכה ככה או בוכה בכללי

"מה? אני לא מבין על מה אתה מדבר" אמרתי

"מה לא?! אני פאקינג צרחתי לכם ש....הילד שלי מת ואתם צקחתם שם על לואי המלך! תעשו לי טובה ולכו מפה!" אמר או צעק את זה ועוד דמעות זלגו מעיניו.

רגע רגע הוא אמר הבן שלו?!?!?!

"הבן שלך?!" שאלו כולם,

"כן הבן שלי פייר! בנאדם חסר רגשות" אמר ג'ף וקם מן הרצפה, עזרתי לו גם אם הוא העיף אותי! הוא עמד וגם אנחנו מולו...כולנו בהלם, לא מביט לשום מקום, אני לא מסוגל להסתכל לחבר הכי טוב שלי בעולם בעיניים?! אני בנאדם מגעיל.

לא עשיתי כלום, חיבקתי אותו... עיניו האדומות, העינים שאני לא מסוגל להביט בהם! גם עיניי נרטבו.. ואני בכלל לא רגיש.

"אני מצטער. אין לי מה לומר לך, אני מצטער." אמרתי לו וחיבקתי אותו,

"גם אנחנו, אני מניח שכולנו שמענו את אותו דבר על לואי.. לואי מת!........ אוקי?!" זה מה שאני שמעתי ואני בטוח שכולנו שמענו את זה" אמר פייר וחיבק את ג'ף גם.. וכך כולם

"אני הולך," "בי" אמר בבכי היסטרי.

"רגע," משך דיויד את ידו, "מתי?" שאל דיויד בפנים עצובות כמעט בוכות. העיניים הנוצצות והמבט הזה..

"כמה שעות, הוא רק נולד.. הוא היה חצי שעה אם לא פחות." אמר ג'ף

"אני בטוח שהוא היה יפה," אמרתי לו, יפה כמו סנדי

"היה לו אף האף הקטן של סנדי.. והיה לו את העיניים שלי, זה היה בלתי יאומן, ג'ף קטן ממש" אמר ג'ף ובא עוד גל של דמעות, הפעם.. כולנו בכינו ואמנדה בדיוק יצאה מהחדר. לא היה לי אכפת ממנה עכשיו. היא לא צריכה אותי כמו שהחברים שלי צריכים אותי עכשיו, במיוחד ג'ף

"לך אליה.." לחש סאב לג'ף.. הוא קצת התרומם כדי להגיע.

"בי." אמר בקרירות, אני לא כועס. הוא הלך, נכנס למעלית.

*נקודת מבטו של ג'ף*

נכנסתי למעלית, הדלת נסגרה והמעלית ירדה לקומה אפס. בדיוק באה מונית ועצרתי אותה. נכנסתי לרכב מאחורה,

"בית החולים." אמרתי לו בקול חנוק. ניסיתי להתגבר על הדמעות, בשביל סנדי.

נסענו ונסענו, הזמן עבר מלכת.

"אדוני הגענו.." אמר הוצאתי שטר של לא יודע כמה ונתתי לו. סגרתי את הדלת, ישר הלכתי נכנסתי למעלית, לקומה.. הגעתי למסדרון הלבן. נכנסתי לחדר.

עיני נפוחות ואדומות, עומד בכניסה... היא יושבת בוכה עם אחותה ובעלה של אחותה.

"בואי.." אמר בעלה של אחותה והם יצאו מהחדר. ישבתי באחד בכסאות

"ג'ף..." אמרה ובכתה עוד, ואז הרופא נכנס. ערב כבר... ; חיבקתי אותה.

"דוקטור אני רוצה להפרד מהילד.. הוא עדיין פה נכון?" שאלתי והוא הנהן, בוא אני אקח אותך.

"תשארי פה סנדי, תבטיחי לי." אמרתי לה, נתתי נשיקה לשפתייה הרטובות מהבכי המר. והרופא לקח אותי לשם, חדר קר וגדול, מלא תאים אפורים

בסוף הוא הוציא תא אפור בעזרת הידית, שכב שם יצור קטן, ומעליו חתיכת בד קטנטנה.

"אני ישאיר אתכם לבד..." אמר הרופא והלך. החזקתי את הבד.. הורדתי רק את הראש. לא יכלתי לראות את זה.

"לאאאאאאאא." אמרתי ובכיתי עליו, גופו הקר. על לואי שלי. חתיכת הבד הנרטבה עד אין סוף, הורדתי את כל הסדין.. עטפתי אותו והחזקתי אותו, כאילו הוא חי, בוכה צוחק.. גודל. הבן שלי.

בכיתי, בכיתי בקול. לא אכפת לי. אף אחד במילא לא מבין!

"לואי, לואי שלי." אמרתי "אני אוהב אותך.. תחזור, תחזור אליי. בבקשה אני מתחנן." אמרתי לו, בתקווה שהוא שומע אותי "למה כזה צעיר? אפילו לא הגעת הביתה, לא ראית עולם.." אמרתי "בקושי אני ראיתי אותך." אמרתי ובכיתי בקול, יותר ממקודם.

''אני ואמא הכנו לך חדר בבית שלנו ,עשינו אותו במיוחד בשבילך לקראתך..ואתה..אתה כבר לא בחיים ,אתה לעולם לא תיראה את החדר הזה ,אנחנו נשאיר את החדר הזה ,הוא המזכרת ממך '' אמרתי שאני מחבק אותו

"אתה צריך לצאת מפה." אמר הרופא אחרי שלוש תרבע שעה. הנהנתי ויצאתי מהחדר.. חזרתי אלייה, אם עיניים יותר אדומות ממקודם, אני בטוח שלה קשה כמוני אם לא יותר. הוא היה אצלה בבטן 9 חודשים.

ישבנו שם.. מנסים לא לבכות עוד, נגמרו כבר הדמעות! לפתע הדלת נכנסה.. פייר, סאב, דיויד וצ'אק בדלת, אם פרחים. כאילו הם ללוויה.

"אנחנו נחכה בחוץ" אמר פייר בשם כולם והם יצאו בנימוס מהחדר

"יפה מצידם.." אמרה סנדי, חיבקתי אותה חזק. היא ישבה על המיטה של הבית חולים.

"מה עושים? מה עכשיו?" שאלתי

"אני לא יודעת." אמרה "אף אחד לא יודע"

"מחר ההלוויה." אמרתי לה, ראיתי שגם לה כואב.(נו בטח שכן!)

והשקט הזה, שאני שונא..לאף אחד אין מילה להגיד. הדמעות נגמרו,

"אני..אני רוצה ללכת הביתה.." אמרה סנדי,

"אין בעיה אני מסדר את זה.." אמרתי לה, יצאתי החוצה.

*נקודת מבטו של פייר*

"זה לא נקלט.." אמרתי, העיניים הרטובות כבר לא יכלו לשמור את הדמעות בפנים.

"הוא היה כ"כ יפה.." אמרה מישהי שדומה לסנדי, כנראה אחותה או אמא שלה.

"באמת?" שאל דיויד, דיויד אוהב ילדים קטנים. עיניו הדומעות לא מפסיקות לשנייה. אני גאה בו.

"כן" אמרה

"אני כ"כ רוצה לראות אותו" אמר "אבל לא בהלוויה" אמר עוד יותר בעצב. "אני לא בנוי לזה.." אמר דיויד

ואז ג'ף יצא.

"רופא עבר פה?" שאל

"כן שנייה" אמר האיש שיש ליד האישה הזאת. ואז חזר עם רופא

"כן?" שאל

"דוקטור סנדי יכולה לישון בבית?" שאל

"בוודאי.." אמר ונתן לו את הטופס מהצהריים.

"תודה.." אמר, ואחרי רבע שעה סנדי יצאה בבגדיה ועיניה נפוחות גם..

"תודה על הכל." אמרה בשמם וכולנו יצאנו לכיוון הקבלה, היא נתנה את הקבצים לפקידה

"מזל טוב. בהצלחה עם התינוק החדש" אמרה הפקידה.

"סליחה גיברתי! קצת טאקט באמת! לא אומרים דבר כזה. במיוחד לא אחרי טראומה כזאת" אמר דיויד, יותר נכון, התפרץ דיויד

היא שיחררה אותה והלכנו כולם למכוניות שהיו בחוץ. חלק נסעו באחת וחלק בשנייה.

נסענו לבית של ג'ף,

"דיויד לא היית צריך, באמת" אמרה סנדי

"אני... |צווחה נשית| אני אוהב ילדים קטנים שלובשים מכנסיים קצרים ורצים בממטרות ונירטבים והבגדים נצמדים לגוף שלהם.." אמר במבט עצוב של אחד כזה

הורדנו את ג'ף וסנדי בביתם, והמשכנו כל אחד לבית שלו

*נקודת מבטו של ג'ף*

הגענו לבית... הריק, והוא ישאר ככה.

כל הלילה לא ישנתי, עד שראיתי שכבר זריחה, ב-12 בצהריים יש את הלוויה. נשארתי במיטה אל היה לי למה לקום, לא הייתה סיבה.

"ג'ף, קום.." אמרה סנדי שהיא לא במצב יותר טוב. קמנו בלי סיבה, בלי סיבה לקום בבוקר בכלל. אני רוצה למות!

שמתי אפודה שחורה, ומתחת חולצה אפורה. סנדי גם התלבשה. אני לא מאמין שזה הטקס היחידי של הבן שלי שאני יהיה נוכח בו.

''בואי..''אמרתי והחזקתי את ידה

''אני לא מסוגלת..''היא אמרה והניחה את ראשה על חזהי

''אנחנו חייבים..''אמרתי וחיבקתי אותה חזק

''תשמרי כוחות..''אמרתי לה בעצב ,יצאנו מהבית וניכנסנו לרכב

נסענו לבית העלמין בשתיקה מוחלטת ,האנשים שרצו לבוא כבר היו שם ,אפילו מעריצות היו שם

גיליתי שגם עיתונאים היו במקום ,נכנסנו לבית העלמין והתחלנו ללכת בין הקברים

הגענו לאיזור של קברים ממש קטנים ,זה כל כך עצוב ובלתי נתפס

''שלא תדעו עוד פעם..''אמר לנו אחד האנשים ובן אדם בן אדם ניגשו אליינו ודיברו איתנו דברי נחמה

''בואו נתחיל..''אמרה סנדי שלא עמדה בזה ,דיויד בכה כמו ילדה קטנה

''אנחנו..התאספנו כאן היום כדי להשתתף בצערם בפעם האחרונה אני מקווה של ג'ף וסנדי שאיבדו היום מלאך ,מלאך שעוד לא הספיק לנגוע בארץ ואולוהים התחרט שהוא וויתר על מלאך כמוהו והחזיר אותו אליו, למקום מבטחים ,שם המלאך היה לואי סטינקו''אמר אחד האנשים

''יש להורים משהו להגיד?'' שאל אותו בן אדם ,סנדי פרצה בבכי

''לואי,לואי שלי \אני לא מאמין שרק הכרתי וכבר ניפרדנו , לא שמעתי אותך, לא שמעתי את קולך היפה... ,אני לא מאמין שעזבת אותנו ככה ,אני בקושי מכיר אותך וכבר מתגעגע אלייך ,אני לא קולט שאני מדבר כרגע לקבר כל כך קטנטן ,לתינוק שלא הספיק לפתוח את עיניו ,לואי אתה הבן היחיד שהיה לי ואני לא קולט עדיין שאיבדתי אותך..אני אוהב אותך לואי סטינקו''אמרתי בבכי

''לאאא לואי..''אמר דיויד וברח מהמקום ,פייר רץ אחריו ,הקבר התחיל לרדת למטה עם מכשיר כלשהוא ,מסביב לקבר פרחים ,סנדי הניחה זר פרחים

''אני לא יכולה..''אמרה סנדי והתמוטטה על הריצפה ,אנשים עזרו להרים אותה ,הקבר כמעט הגיע למטה

''לאאאאאאאאאאאאאאא''

תגיבו