DD:

בלי הקדמות מיותרות. פרק 23:

*נקודת מבטה של אמנדה*
"אתה לא מופיע יותר.. ותשכב, עדיף לך. לא להזיז את היד. לא לכתוב לא להחזיק שום דבר. הברזל זז לך, אני לא יודע מי טיפל בך אבל סידרתי לך את זה, עכשיו זה מונח יותר טוב, זה רק כואב יותר. ובולט הרבה יותר" הרופא אמר לצ'אק
"אני צריכה אותו! הוא מתופף מצליח!..." צעקתי על הרופא
"מתופף שהיד שלך ניראת ככה?! אתה מטורף בנאדם! אתה לא הולך לזוז במשך חודש! שלא נדבר על לתופף!" הרופא אמר
"מה מתופף שלך?! מה אני ניראה לך רובוט?!"
"עכשיו יש לך ברזלים, אז יש מצב" אמר דיוויד בצחוק,
"שתוק! אמנדה אני לא רובוט שלך! אולי באמת יש לי ברזלים אני גם בנאדם!! נכון אמנדה? אולי את רובוט עבודה, ואני לא"
"אתה כמוני מכונת עבודה! כל יום היינו נשארים אחרי שעות העבודה ועובדים!" צ'אק יצא עלי, מה? מה לעזאזל?
"עובדים על סקס" עקץ פייר
"פייר שתוק" אמרתי
"פייר אל תשתוק. תתטיף לה! מגעילה" דיויד אמר
"מה זה פה? חרם? ילדים בגן?" שאלתי
"כן! חרם על אמנדה. לחץ חברתי! לחץ חברתי! לחץ חברתי!" דיויד המשיך
"ילד קטן" מלמלתי
"זונה גדולה" ההחזיר, הבנים צחקו
"אוקי שתקו! יאללה, צ'אק - אתה מרותק למיטה. פייר, אתה המשרתת שלו" אמרתי
"יאללה שתקי. אני חבר, אני לא צריך שתגידי לי שאני משרת אותו, אני עושה את זה מרצון" הוא אמר, כל הבנים כולל צ'אק היו על הרצפה כמה זמן, שמו לב שהוא רציני והפסיקו
"נכון! לכי מפה י'מכוערת" פייר אמר
היציאה שלי מן החדר לא לקחה זמן רב כל כך משציפו, הכל הצטבר לו בפנים, עמוק עמוק.. מכחישה ומדחיקה.
יוצאת החוצה, בוכה בלי סוף... בלי אף אחד שיכול לעזור לי.
אשלי יצאה החוצה, ישבה לידי חיבקה אותי..
"תלכי מפה אני רוצה להיות לבד" אמרתי את המשפט הנדוש והמוכר
"באים לעזור לך! לנחם אותך! כל אחד צריך לפעמים את מי שינחם אותו" צעקה עלי אשלי
"אני רוצה להיות לבד!! זאת לא בקשה גדולה מדי ! תלכי מפה!" הצפרתי בזעם רב המלווה עם דמעות קשות כאילו שהפכו למאובנות.
"זהו?! את לא רוצה אותי יותר?! אחרי שאני יוצאת עליהם! מעליבה את בן הדוד שלי בשבילך! בגלל שאני אוהבת אותך! זה מה שאת הולכת ועושה?! מעיפה אותי?!" אשלי צעקה בשנית
"זה מספיק!! פשוט תלכי מפה! תלכי ממני!" צעקתי עליה מתוך עצבים ותסכול, באמת שלא התכוונתי לכל מילה שנאמרה פה
היא שתקה, עמדה דוממה ואני רק בכיתי, רק דמעות...בלי קול, מביטה עליה בהלם ממה שאמרתי, והיא בוכה, ומביטה בי בלי היכולת לזוז
"סליחה" אמרתי לה ובאתי לנשקה
"עופי ממני" מילמלה, ועל זה שלא באמת אהבתי אותה..
"אני מתנצלת" אמרתי לה ובאתי לחבקה, שוב העיפה אותי ממנה
"ידעתי שאת לא אוהבת אותי! אני ידעתי שזה כל היה לשווא! לריב עם דיויד לא היה שווה את זה!" אמרה וברחה ישר לתוך הבניין עם המקל שלה...
*נקודת מבטה של אשלי*
ברחתי חזרה אל הבית חולים הקטן, רצתי ישר לדיויד, לחבק אותו, להרגיש אותו, שיש מישהו שאוהב אותי בעולם הזה
"אני רוצה למות, תהרוג אותי" אמרתי לו בצרפתית, הרגשתי את עיניו של פייר נעוצות בי, אך לא נעוצות משנאה... ממשהו חם ואוהב, ודואג? פייר?!
"די אשלי, זאת היא אשמה? הכלבה הזאת? בגללה את בוכה?!" צעק עליי דיויד
"כן, אני סתם אוהבת אותה! היא לא אוהבת אותי בחזרה! אני חושבת שזה רק בגלל לגרום לצ'אק לקנא!" פלטתי [ליטל זה לא מה שאת חושבת שזה]
"יש לנו טיסה..." אמר ג'ף
"אתה אדוני המתופף, עולה בתור פצוע. שוכב במשך כל הטיסה!" אמר הרופא כנראה
"בסדר" אמר, עלינו אל האוטו.. דיויד צעק על אמנדה
"אמנדה! אני נשמע שאני אהרוג אותך! אני מסוגל לתקוע לך סכין קצבים בגרון מרוב שאני שונא אותך! אני פשוט שונא אותך! בי תפגעי כמה שאת רוצה, וכבר פגעת. אבל עד אשלי! אשלי שלי, את לא תפגעי בה את שומעת?! את לא תפגעי בה!" דיוויד צעק עליה
אני משערת שכל הבנים ברגע זה הסתכלו על דיויד, הלוואי ויכלתי להסתכל על דיויד ברגע זה. להגיד לו כמה הוא יפה.. וכמה שאני אוהבת את הפני מלאך שלו, שהייתי רואה כמה מכוערת אני שכולם שונאים אותי.
"את שומעת אמנדה?! תפסיקי לפגוע בכולנו כבר!!! תפסיקי! את שטן! זה מה שאת! איך מלאך כמו אשלי התאהב במפלצת הזאת.. וסליחה אשלי, אבל, רק עיוורת וצ'אק מוכנים להיות עם מפלצת כמוך" דיויד המשיך ולא הרפה
"דיויד די.." אמר ג'ף
"לא די! לא! שתבין מה היא גרמה ללהקה הזאת! לכמעט פירוק!" צרח עליה "אני - שונא - אותך - !" אמר לה, ומכל הלב.. השלוש מילים האלה מבטות הכי טוב מכל מה שהוא יגיד לה אי פעם.
"הבנתי את זה!" צרחה!
"דיויד אתה יודע שהתגעגתי אלייך?" שאל סאב לפתע
"גם אני אליך חבר, אני מצטער בשבילך." אמר והם התחבקו
"אני לא ראיתי אותך חודשיים" אמר סאב במבט המום "אני לא מסוגל, אני לא הייתי מסוגל בלי להיות איתכם..."
"אנחנו גברים, הוא רצה משהו חדש... היא הסכימה" דיויד אמר
הגענו אל שדה התעופה, דיויד לקח את ידי והלכנו משם ישר לשער C43 לטיסה שלנו. כולם חיכו ביחד
"להם טסים בכלל?" שאלתי
"לבגדד" ענתה אמנדה
"מה איבדת שם?" שאלתי
"את הוידוי הריגה של הלהקה הזאת" ענה דיויד
טסנו.. במשך כמה שעות טובות, את תחושת הזמן איבדתי בין לבין.
ישבנתי על כתפו של דיויד, שחיבק אותי במשך כל הטיסה...
עד שהגענו, ירדנו מן הטיסה, היה שם ערב... מחר ההופעה, וטסים מחר בלילה. לפי מה שהבנתי
"אני עם דיויד בחדר הפעם." אמרתי ישר
"בסדר.." אמר דיויד ונשק לי בראש, אני לא יודעת אם אני גבוהה ממנו או נמוכה ממנו אפילו
"אני אשן עם צ'אק" אמר סאב
"אני צריך לישון עם פייר" אמר צ'אק
"נכון.. אני כנראה שאני אשן עם ג'ף" אמר סאב
כולם הלכו אל החדרים שלהם, התנאים לא משהו אבל זה מה יש. הלכנו לישון מחובקים..
לא חלמתי ולא כלום, רק ישנתי.. נטו. בלי רצון לקום.
*נקודת מבטה של אמנדה בבוקר*
קמתי ראשונה.. לא יכלתי, הלכתי להסתובב בעיר.. לראות אותה.
ישבתי באיזה פינה שם, פנה אלי גבר מוסלמי, די נאה, גבוה ושרירי, שערו קצת מציץ מאבר לבד
"שלום" אמר באנגלית אך הרגישו חזק את המבטא
"אתה יודע אנגלית?" שאלתי
"כן בטח.. לומדים פה בבצפר" אמר "לפחות שאני למדתי בבצפר" אמר
"כן, קול" עניתי, נפתח שיחה...
~זמן קצר מאוחר יותר - ליטל באמת שאין לי עצבים לכתוב את כל השיחה אין לי על מה לכתוב את השיחה~
שנינו מתנשקים בפרעות.. בדירה שלו, נשכבים על המזרון שאני כבר רק בחזיה והוא כבר ללא בגדים בכלל.
הוא החזיר את עצמו אלי בכל הכח, חזק יותר ויותר, עד ששנינו גמרנו...
"אני חייבת ללכת, לחזור ללהקה שלי, נעים להכיר אני אמנדה" אמרתי , שכבתי עם גבר, נחמה.. עידוד, אבל אשלי? אבל בנות? זה נעלם? זה היה רק תקופה?
חזרתי אל הבנים, בלי לומר מילה אחת מיותרת.. ישנתי לבד בלילה בכלל.
נסענו ברכב ומשכר להופעה, הופעה אקוסטית, צ'אק מאחורה שוכב.
הוא הביט בי וגילגל עיניים
"מה? אתה גם רוצה להתחיל?" שאלתי, בלי יכולת לעצור את הדמעות, אני לא יודעת אפילו למה דמעות..
הוא הביט בי ושתק, עיקם את פרצופו טיפה שמאלה, הסתכל בי, בחן את מבטי, ובחן את המדעות הזולגות מעיני כמפל, אפילו לא כדמעות.
"את לא צריכה לבכות" אמר פתאום, בכזה רוגע..
"מה לעשות!" צעקתי לפתע ופשוט משכתי לעצמי בשיער
"תרגעי. תרגעי! אמנדה אני אתן לך בוקס!" צעק עלי צ'אק, שבחיים לא הרים אמר כאלה דברים אליי...
החלטתי לא לספר לו בשלב זה על הערבי הרנדומלי שקיימתי איתו יחסי מין.
ההופעה נגמרה, פייר הביא לצ'אק כוס מים והתחיל לספר לו על ההופעה
"היה די טוב! יש לנו פה.. אין מעריצים!" אמר פייר "שרנו לעצמינו"
"למה את מתגאה בזה?" שאל צ'אק
"פעם אחת בלי לחץ, פעם אחת מה שאתה רוצה לעשות בלי הדיקטטורית הזאת." אמר פייר
"אני יכולה לעשות פה גם משטר טוטאליטרי אם באלי" [עזבי חרישת להיסטוריה] אמרתי לו
"אני לא צריך, מספיק. די! חלאס! את עולה על כמו גבול! תתנהגי כמו אנרגנית לא כמו מפקדת יחידת סודית בצבא הקנדי" אמר פייר מה שהותיר אותי ללא במילים מיותרות