הוהוהוהוההוו
אחרי מה שקרה בפרק הקודם
הינה עוד פרק
מוכנים לעוד פרק?!
אז תגידוו... כן כן קפטן!
הוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
בתוך באננס הוא חי לו
בובספוג, כן כן!
כך לחיות הייתם רוצים?
בובספוג כן כן!
השליכו חכה אל הדגים
בובספוג כן כן!
בובספוג המרובע בובספוג המבורבע הוא ספוג מרובעעעעעעעעעעעעעעעעע.......
טוטוטוטוטו ! D:::
על ריצפת השירותים היא ישבה... ואני שומע בדבריה שהיא בהריון. מחבק אותה ומלטף את שערה.
לעזאזל צ'אק, תטפל בעצמך. היא אמרה לך שהיא עקרה. האם היא שיקרה?
"את אמרת שאת לא תוכלי להיכנס להריון שוב אמנדה, את שיקרת לי בשביל שאני אסלח לך?" שאלתי אותה, והיא לא יודעת אם לחייך או לבכות.
"את בגדת באשלי, אמנדה. זה לא צחוק, עם גבר ערבי שכבת רק בשביל הנחמה? כנראה שאת לא אישה חזקה כמו בתדמית שבנית לעצמך"
היא חייכה, וככל שחייכה יותר בכתה יותר.
"את לא צריכה לבכות נו, מצטער. רק תפסיקי לבכות, בבקשה, נו" אמרתי לה בחוסר סבלנות, לא יכול לראות אנשים בוכים.
"מה יש לך? נהיית בנאדם מגעיל" אמרה "אפילו לבכות אתה לא נותן?"
"אוי שתקי. טוב, מה את הולכת לעשות?" שאלתי "תעשי אולטארקקוד?"
"אולטרה סאונד, ואנחנו באפריקה!" אמרה
"צודקת, בשנייה שנעזוב את אפריקה איפה נהיה?" שאלתי
"קנדה שוב" אמרה וחייכה "ברגע שנחזור אני אעשה בדיקה" אמרה, אחרי שהיא עשתה את הבדיקה הראשונה כבר הלכנו לישון, מחר הופעה.
מחר טסים לאתיופיה, או רגע... טסים לילה!!
"לא הולכים לישון, טיסת לילה" אמרתי לה, הערנו את כולם...
"מה למה אתה ער?" שאל פייר שחיבק את דיוויד ופיהק.
"אסור להיות ער?" שאלתי, לקחנו את הדברים שלי, עפנו לשדה תעופה...
"יאללה מרוקו!!" אמר דיוויד
"דיוויד... טסים לאתיופיה." אמרה לו אמנדה, הוא עיקם פרצוף. "איפה שיש כושים?"
"כן דיוויד" אמר סאב
"אני רוצה לשבת ליד סאב בטיסה." אמר דיוויד.
עלינו את המטוס חסר תקציב, בלי אוכל בלי כלום מזל שיש שירותים להזדיין בהם, כי זה מה שאנחנו עושים ברוב הטיסות.
*נקודת מבטו של דיוויד*
"סאב, כמה זמן עבר?" שאלתי, כמה זמן עבר מהכלא... חודש.
"חודש, אולי יותר..." אמר
"תתגבר, עדיין יש לך את מקס. יש לך אותנו, ואת הבנות שיעזרו לך. תמשיך הלאה..." אמרתי לו, והוא באמת הקשיב, הוא מתגעגע.
"מאותו יום בבית חולים שהרגשתי את הפרופסור. מאותו יום שהתחבקנו. הבנתי שהיא האישה של החיים שלי, שאיתה אני אתחתן.."
"בסוף יצאת ביסקסואל" השלמתי אותו ודי צחקנו. "אני חייב לשאול" אמרתי
"תשאל, הכול" אמר
"שכבתם?" שאלתי
"שלשתינו? ברור שכן, אפילו כמה פעמים. אבל תמיד את זה שקצת בצד. פעם זה היה אני, בהתחלה מקס... ויום אחד שאני מקס ונשארנו בבית, גם שכבנו."
הוא סיפר, וסיפר.. פרק אצלי הכול. אחרי הכול, הוא ישתחרר... כמו פסיכולוג.
*נקודת מבטה של אמנדה*
ימים קשים, מאוד קשים. אני לא מסוגלת לעמוד בזה, למרות שבדבר אחד ניפטרתי. להסתכל באשלי בעיניים ולשקר לה יום יום.
"תקשיבו, בואו לסאונד צ'ק עכשיו... יש לכם הופעת צהריים" אמרתי, הלכנו, סאונד צ'ק די יבש, אין מעריצי קרו. לא נורא.
הלכנו אל מאחורי הקלעים, לא הרבה אנשים... בכלל לא. מסכנים. הם עלו אל הבמה וההופעה מתחילה.
הם צעקו באנגלית "מה קורה אתיופיס?!" אף אחד לא עונה, הם לא יודעים אנגלית. פאדיחה.
אנחנו בעיירה לא ידועה, באבבס או משהו כזה.
ההופעה המשיכה בלי קטעי מעבר, הם ניסו כמה שיכלו. אבל אי אפשר, קשה להופיע כאן. בלי המעריצים. מה אנחנו עושים פה? בסדר, עוד מעט קנדה. עוד מעט. עוד שבוע וחצי... אולי יותר.
הפרשי שעות ענקיים.
בערב, הלכנו אל מדורה, זה הבילוי שלהם... היו שם כמה חסונים.
"צ'אק, יש להם זין כמו שלך" אמרתי וכולם צחקנו עליו...
"נכון!" אמר סאב
"היי, הוא לא לבד" אמר דיוויד בחיוך
"דיויד יש לך קטן" אמר פייר "אבל אני עדיין אוהב אותו"
"קבל תיקון" ענה לו, הוריד את מסכניו ולענינו נגלה איבר מין... גדול.... כמו של צ'אק פחות או יותר.
"דיוויד זה, ממ.. גדול" אמרנו סאב ואני לדיוויד.
"שיט. לא ראיתם את זה עכשיו זה תמיד היה אצלי, לא עשיתי שום הגדלה ביפן! שכחו מזה!" אמר דיוויד בלחץ. אוי דביל כזה שעוד לא ברא השטן.
*נקודת מבטו של סאב*
דיויד צודק, כ'כ. בואו נעשה משהו...הלכתי אל אחד הגברים שם, שהיה רק עם תחתונים...
"הלו" אמרתי לו
"הלו" אמר והסתכל עליי, במבט רומנטי. זה הולך לקרות ולפנים.
"כאן! כאן!" צעקתי באנגלית עילגת שהוא יוכל לשמוע ולהבין. הלכנו אל האוהלים.... תלשתי ממנו את בגדיו והוא הוריד את בגדיי.... התכופפתי אל איבד מינו השחום הכנסתי אותו אל פי, הוא הסתכל עליי מוזר... וגופו התקשה כאילו מתנגד,
"אל תפחד.." אמרתי לו, התחלתי לקק את איבר מינו הזקוף, גדול, כמו חייל עומד. הוצאתי והכנסתי אל פי בהנאה רבה, לא ירדתי למישהו שיש לו כל כך גדול.
הוא גמר בפי, ואני בולע את זה.
הוא הסתובב ונכנסתי אליו, רק אני גונח, הוא לא גונח לא כלום.
לא גמרתי אפילו...
הוא נכנס בי בכל הכח, שנינו גונחים בהנאה... כל כך משחררר שאחרי כל כך הרבה זמן שלא עשיתי את זה עם גבר.
גמרתי, והוא גמר אחרי, בתוכי.
*נקודת מבטו של דיוויד*
ישבתי באכסנייה, עם דף ועט... המחברת שירים כבר מלאה. התחלתי לצייר, שמלת כלה... ולידה גם חליפה שחורה, עם פסים מחוייטים. שמלה יפה, מחשוף איקס מאחורה... יפהפה.
יש לי משימה כזאת לעצב בגד נכון?
מתי כבר יצא לי ללכת עם שמלת כלה?
עזבתי את זה בצד, התחלתי לצייר עוד ועוד... מלא בגדים. ויוצא לי די טוב.
לקחתי את המחשב של צ'אק, של אפל. שתמיד יש לנו אחד כזה. עם מחברת השירים עבדתי שם על לחן. לחן קיצבי וטוב שמחרר את כל החושים, התחלתי לשיר את השירים שכתבתי, למצוא להם את הלחן המתאים.
השעות עברו... כולם כבר באו לישון. סגרתי את הכל, ישנתי איתם..
בבוקר, אני ורובין הלכנו אל איפה שצונחים חופשי... אני חושב, שזה התחיל מפה. הם אוהבים את זה.
"על החיים ועל המוות" אמרה לי , עשו לנו הסברה קטנה ולקחו אותנו אל המטוס.
הגענו לנקודה גבוה מספיק בשביל לקפוץ.
"אני ראשונה" אמרה רובין, לקחה את המנצח ואת הכושי שקופץ איתה, הם יורדים... היא צורחת מאושר.
אבל משהו פה לא בסדר, לא אמור להיות מנצח בכל הקטע הזה?
הינה הינה הינה פרק!%$#
הוו הוווו ^^^ הינה הינה פרק!
הווהוווהוו%%%
בבלוג זה
בכל הבלוגים
