ווווווווווהווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!

פרק! D::::::::::::::::::::::

"אני לא מאמין! החוטיני שלי! ח'ברה זה לא מצחיק!! מי לקח אותו?! זה לא הראשון לאפריל היום!" הוא צעק ונהיה אדום ממש. "לחפש! עכשיו! בחדר! בואו למעלה!" הוא צעק לנו בשנית,

עלינו אל חדרם של דיוויד ופייר. הרעיון שהם ישבנים ביחד זה לא היה הרעיון הכי מבריק של אמנדה.

"מה הולך פה?! מי נגע לי במזוודה ולמה הכול על הרצפה?!" אמר דיוויד כאשר נכנסנו אל חדרם וכל בגדיו, תחתוניו ובגרביו היו על הרצפה. הכול מלבד החוטיני. לא טוב, זה לא הולך להמשיך טוב. "פייר מה הולך כאן?!" שאל דיוויד

"מה? חיפשתי את החוטיני!" הוא התחיל לגמגם, להחלץ וכמובן גם לדאוג עד דמעות.

"פייר! תרגע לפני שאני אתן לך כאפה!" אמרתי לו וכולם התחילו לצחוק

"אתה? כאפה? לפייר?"  השחיל ג'ף בין צחוקו את המשפט, סבסטיאן צחק גם. ודיוויד היה על הרצפה וצחק את צחוקו המתגלגל.

לפתע כולם השתתקו, ונתנו לדיוויד לצחוק לבד. כולם התגעגעו לצחוק שלו, זה שלא שמענו הרבה זמן ממנו, למרות רובין ולמרות שהוא עושה כיף חיים. מה שבאלו, איך שבאלו ומתי שבאלו. ולא חושב על 'איך יצא' אלא 'איך שרוצה' 

זה לא אותו הצחוק של דיוויד, הצחוק המאושר שלו.. זה שבא מבפנים, מהבטן ומשחררת את כל החושים.

כל זה התנפץ בשניה, כאשר משהו בצבץ מן הכיס של דיוויד ופייר שם לב לזה כנראה שאמר "דיוויד! מה יש לך בכיס?!"

דיוויד השתקט והשפיל את ראשו אל הרצפה המטונפת שלהם.

"זה החוטיני שלי?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" הוא בכה, הוא חיבק והריח אותו.

"פייר, חצית את הקו האדום אתה לא יודע מה הוא עשה עם זה" אמר ג'ף וכולם נהיו בשקט, פייר קיבל חלחלה קטנה כאשר דיוויד אמר בשקט "ועשיתי..."

"יש לך מזל שזה אתה ולא מישהו אחר! אני מכיר כבר את הטעם שלך, אני ידעתי שזיהיתי את הטעם"

"כן עכשיו אני כבר לא יכול לשים אותו, הוא לוחץ לי אז קניתי אחד בעצמי" אמר דיוויד

"מה?!" ישר הפנתי את מבטו אליו, הוא לא עשה את זה.

"אני רוצה גם אחד" אמר,

אמנדה נכנסה אל החדר שהיא שמעה את הצרחה שלי אל דיוויד.

"מה קרה צ'אק? פייר נתן לך כאפה שצרחת ככה?" שאלה אמנדה, ושוב כולם המשיכו לצחוק.

"לא! יש לי גוף יותר יפה משל פייר" התגאתי בעצמי.

"אין מצב" היא אמרה וכולם המטרפו אלייה

"למה גם אותו ניסית?" שאל לפתע דיוויד

"לא!!" צעק פייר, "בוא ניראה, תוריד חולצה ותשאר עם בוקסר" אמר פייר

"אוקי, גם אתה" אמרתי לו, שנינו הורדנו את הבגדים, היה חם באותו יום אז שנינו נוטפי זיעה.

"נו, נתחיל אחד אחד. דיוויד מה אתה חושב?" שאל פייר

"צ'אק יותר רזה, לצ'אק יש יותר גדול משלך, לצ'אק יש יותר קוביות בבטן אז צ'אק" הוא אמר ופייר הסמיק

"ג'ף?"

"צ'אק אם הייתי הומו הייתי עושה אותך" הוא ענה ואני הוצאתי לו לשון

"אמנדה?" שאל צ'אק

"אני חייבת להודות, פייר הגוף שלך לא ניראה רע בכלל. אז פייר" אמרה

"אמנדה!!" אמרתי

"מצטערת" אמרה

"וסאב?" שאלנו שנינו

"אני חייב לענות?" שאל

"במקרה שלך אתה לא חייב לענות" אמר, פייר החזיר את כל הבגדים למזוודה ודיוויד החזיר לו את החוטיני בביאוס רב.

"דיוויד אני לא הייתי מאמין עלייך בחיים" אמר פייר והניד את ראשו לשלילה.

"אבל רציתי! חשקתי בחוטיני הזה הרבה זמן" דיוויד אמר לפייר ובכה על החוטיני המנומר. המשכנו אל הלובי ופייר נעצר לפתע

"קרב מכריע! הורדת ידיים" אמר פייר והתיישבו מול צוות המלון, ההפקה, אמנדה והבנים.

"קדימה" אמרתי

*נקודת מבטו של דיויד*

"קדימה" צ'אק אמר בקול רועד מפחד למרות שהוא היה בטוח בעצמו. פייר היה קרוב לניצחון וכמובן שבסופו ניצח פעמיים.

"זה היה רק חימום לשרירים! אני נתתי לו לנצח. לא רואים שהווא ניצח ביותר מדי קלות?" הוא שאל בצרפתית

פייר חייך חיוך קטן  וקרץ לעברו של צ'אק.

לקחנו מונית ענקית עם כל ההפקה ועלינו עלייה. ישבתי מחובק עם רובין וחייכתי אלייה.

"איך גדלה לך הבטן הקטנטנה שלך." לחשתי לה והיא הביטה בי בחיוך רחב. היא חלמה על זה כלכך ואני רק לא שמתי לב אלייה.

איך התנגהתי אלייה כלכך מוזר? כי זה אני.

אבל כבר בכיתה ב' הייתה הנשיקה הראשונה שלי! למה? כי היה לי כבוד לבנות ונתתי להן את מה שמגיע להן. הייתי מלך הכיתה! או יא.

"הגענו! רדו!" אמרה אמנדה בצרפתית וירדנו, בזמן שסאב הלך להביא את הכרטיסים של כולנו ולעשות צ'ק אין נשארנו בשביל לראות מה יהיה עם התחרות.

"יאללה. מה עם התחרות שלנו?" שאלתי והתיישבנו כולנו סביבם. הם ישבו אחד מול השני. בהתחלה הוא ניצח,

ועוד פעם, ועוד פעם.

עד הפעם האחרונה, שבה צ'אק ניצח. אני ממש בספק עם הוא באמת ניצח או שפייר נתן לו לנצח. אבל הוא כל כך התלהב מזה

"נו! אתה רואה! ניצחתי! ניצחתי!" כמו הילדים בכיתה ג'.

פייר חייך חיוך ממיס וסאב חזר,

"סאב! אני ניצחתי את פייר! ניצחתי! בהורדת ידיים!" הוא צעק לו

"באמת? כי לדעתי לפייר יש גוף יפה יותר משלך" אמר ופייר הסמיק וחייך כמו פוסי.

"פייר כל כך פוסי" אמרתי והוא שפך עליי מים. זה לא היה כיף.

"פיייייייייייירררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צווחתי! לא! השיער שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אה רגע, אין לי שיער!!!!!!!!!!!!!!!!!

הבגדדדדדיםםםםםםםםםםםםםםם%#!%!#$%#%#!%$#!

"פייר! הבגדים שלי!!" אמרתי לו, התחלתי לבכות ורצתי במעגלים כמו כלב.

"תפסיק לרוץ כמו כלב! בוא למטוס!" אמר ומשך אותי באוזן למטוס, התיישב לידי. למרות שרציתי ליד אשלי!!

"אשלי! אני מתגעגע!" אמרתי לה בבכי.

"למה אתה בוכה?!" שאלה

"זרקו עליי מים" אמרתי והיא התחילה לצחוק כל כך שיא החזיקה את בטנה.

"אני הולכת לשבת ליד אמנדה, בסדר?" שאלה

"כן בטח ברור זוגיות מעל הכול" אמרתי לה

"כבר לא ממש" אמרה והלכה אפילו לא הספקתי לשאול מה קרה לה והיא הלכה בוכה. נתפוס אותה לשיחה במרוקו.

בטח עוד הופעה חסרת מעריצים.

"יאללה מרוקו!" אמרתי שהגענו, אחרי 4 שעות טיסה תמימות.

"יאללה הופעה!" אמרה אמנדה והלכנו אל ההופעה, סאונד צ'ק שגרתי ואחריו הופעה.

עולים עם השיר הראשון, ג'נרשיין. סבבה עובר טוב, אין הרבה מעריצים אבל יש עדיין אנשים!

השיר השני, טייק מי האנד.

כולם שתקו, אפחד לא קפץ. והדבר היחידי ששמענו מהם היה "חפלה! חפלה! חפלה! חפלה!"

"בואו נרד זה אבוד" אמרתי בצרפתית, והם ישר המשיכו לקפוץ.

"צרפתית!" אמרנו כולם ירדנו בכל זאת.

"אמנדה די! אי אפשר ככה!" אמרתי "אי אפשר להופיע עם שיר אחד ואז מייבשים אותנו! זה פאקינג מתסכל!"

"הופעה הבאה.... מדגסקר!" היא אמרה

"היינו שם פעם! יש שם מלא מעריצים!!!!!" אמר פייר באושר. כן! כל כך כן!

הוא הלך לשירותים וחזר כעבור כמה דקות... עם מחברת ביד שלו, מחברת שלי.. מחברת השירים שלי.

שיט.

"דיוויד. מה זה?"