לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


'כמו תמיד' הסיפור הכי לא צפוי בישרא.

כינוי: 

בת: 16



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2010    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2010

פרק 33


אמממ...

הייי כאן ליטל..

טוב תראו אנחנו מתנצלות שתינו לגבי הקטע של הפרק שלא עלה

בכל אופן יעלה עכשיו הפרק של שני ואם אני יסיים את הפרק שלי היום אז גם הוא יעלה בפריצה שאני יעשה לעצמי..

בכל מקרה תהנו ^^

 

נ.ב

זה פרק לפני לפני אחרון..

 

''אשלי את תרצי להיות אשתי? את רוצה להתחתן איתי מחר בקנדה?" שאלתי בעונג, עצמתי את עיני לשנייה נתתי לאוויר למלא את גופי החלול. הרגשתי אותו מתמלא בחזרה באנרגיות טובות.

"אמנדה, תהיי רצינית לרגע." היא אומרת בצחקוק.

"מה? אני רצינית לגמרי אש. אני רוצה את זה." אני אומרת לה, מבטה עדיין קליל לכמה שניות עד אשר היא מבינה שזה לא ציניות.

"אני לא מבינה. את רוצה שנתחתן?" היא מנסה להבין אך יותר מדי מבולבלת בשביל זה.

"כן אשלי! לעזאזל כן!" אני אומרת באושר לאשלי, שמחייכת גם היא. היא נישקה אותי. נשיקותיה הקטנות והמטריפות, הרבה יותר טובות מהנשיקות הרגילות שלנו, זאת אומרת עם לשון.

זה מראה שהיא מאושרת, פניה החלקות קיבלו צבע, צבע ורוד חלק על לחיה, שעטר את פני בובת החרסינה שלה.

"צריך לחזור כבר. לא?" היא שואלת ואני מהנהנת לחיוב. שיט. היא עיוורת. "אמנדה?" היא שואלת

"כן!, כן.. צריך לחזור." אמרתי לה ועזרתי לה לקום, שנינו מחובקות הולכות... היא כבר פחות משתמשת במקל ההליכה שלה, היא הולכת איתי.

"יאללה בנים. בואו לכיוון הבמה עכשיו, צריך לחזור לארוז וללכת לטיסה" שלחתי להם הודעה, כמובן שהם היו עסוקים בלזיין. כל אחד והסטוץ \ חברה שלו.

כעבור חצי שעה, כולם כבר היו פה. נסענו בוואן גדול אל המלון, "מה בנים, היה כיף פה?" שאלתי ופייר עשה תנועה של לזיין.

"כן פייר. היה לכם מאוד כיף" צחקקתי. אין להם הרבה מה לסדר, אבל סידרו. עזרתי לאשלי לקפל את בגדיה במזוודה.

קיפלתי את שלי ושמנו אותן בכניסה לחדר. הלכתי לחדרם של ג'ף וסאב.

"צריכים עזרה?" שאלתי

"כן. בואי!!!" אמר סאב בנואשות, הוצאתי את כל מה שהוא עשה שם, קיפלתי הכול בחזרה. לפי חולצות מכנסיים והלבשה תחתונה. זאת אומרת בוקסרים.

גם לסאב וגם לג'ף. הלכתי לחדר הנוסף. פרנצ'י וצ'אק. אבל הם כבר קיפלו הכול. חדר אחרון. פייר ודיוויד.

נכנסתי דרך כרטיס המסטר שלי, דיוויד קיפל את כל בגדיו לפי צבעים. כי זה דיוויד.

ופייר דחף הכול. "פייר? עזרה?" שאלתי

"כן! בואי! עכשיו! אני מתחרפן!" אמר לי, קיפלתי לו את הכול יפה ומסודר והלכנו כולנו אל הלובי, הסתכלנו בפעם האחרונה על ארץ זרה בזמן הקרוב והרחוק.

"קדימה, לשדה התעופה. חזרה לקנדה!" אמר דיוויד ונכנסנו אל הוואן, ההפקה ואנחנו.

"וואו. עוד כמה שעות נהיה בקנדה. שוב! רדו. השדה תעופה כאן." אמר פייר וכולנו ירדנו, התחלנו ללכת לכיוון השער שלנו, וכמובן. לחכות שם לפחות חצי שעה! אבל איתנו אפעם לא משעמם.

"נוסעי שער C-43 הוקדמה הטיסה שלכם ולכן כל הנוסעים מתבקשים לעלות למטוס עכשיו." הכרזה דיברה, בכל מיני שפות.

עלינו אל המטוס, מחלקה ראשונה. כמו שהם אוהבים, אני רוצה לעשות איתם סיכום. וזה זמן מצוין!

"ח'ברה תקשיבו." אמרה בשולחן ששיבנו, אשלי ישבה עם ההפקה. "אתם זוכרים את הסבב שעשינו באירופיה? שגילינו שסאב מציץ לכם?" שאלתי

"כן נו" אמר ג'ף

"בואו נעשה אחד כזה עכשיו. רק לסיכום הסיבוב הופעות. דברים שעשיתם מיוחדים או סתם כמה מילים על הסיבוב הופעות הזה" אמרתי, "סאב, תתחיל אתה" אמרתי

"קרה משהו אחד משמעותי בסיבוב הופעות הזה. ודיאנה מתה ובזכרותכם, הבנים אני הצלחתי לעבור את זה ולהמשיך בחיי. תודה" הוא אמר ושתק.

"ג'ף, תורך" אמרתי לג'ף שישב לידו

"סיבוב הופעות מאוד מיוחד. מאוד שונה ממה שהתרגלנו, אנחנו רגילים כל פעם באותם ארצות. אבל וואו. יש ארצות שהיה שם מיוחד וטעים גם אם לא היו שם מעריצים זה עדיין היה מדהים. להכיר את התרבות שלהם.." הוא אמר

"כן, באמת מדהים" אמרתי "פייר." אמרתי

"בסיבוב הופעות הזה גיליתי שחברה שלי בי-סקסואלית, או לסבית או וואטאבר. זה היה קשה, אבל בזכות המוזיקה שלנו התגברתי אלייה כמעט לחלוטין."

"צ'אק..." עברתי ישר בלי לומר מילה.

"בסיבוב הופעות הזה אומנם לא עברתי כלכך הרבה. אבל עברתי דברים קשים. ניקול? אני אוהב אותך ויאהב תמיד" הוא אמר, אמנדה לא לבכות! אמנדה לא לבכות!

"ואחרון.. דיוויד" אמרתי

"זה היה הסיבוב הופעות הכי מרחק שהיה לי והכי חרא שהיה לי. כל כך הרבה דברים קרו שם, ילדים, כלא, כמעט התפרקות של חצי מהחיים שלי. אבל, זה היה שווה את זה. הכרתי את החברה המדהימה שלי, שיש לה בבטן תאומים. שאני בטוח שהם יהיו יפים כמו האבא והאמא שלהם. גיליתי מחדש מזה לעשות מה שבאלי. וח'ברה.. אני לא מאמין שאני עומד לומר לכם. אבל, אני הולך להוציא אלבום סולו, משלי. שהוא רק פרי דמיוני." הוא אמר, וואו. באמת עבר עליו הרבה.

"כן, אפשר לומר שזה הסיבוב הופעות שלך." אמרתי , הבנים שתקו והיה תורי.

"למרות הריבים, למרות הבגידות למרות שכל זה היה טלנובלה אחת ענקית. היה אדיר. וזאת הייתה חוויה בלתי מתאורת במילים אפילו. נהנתי לארגן לכם את כל זה למרות הקשיים שהיו בדרך. ואני חייבת לציין: היו הרבה קשיים בדרך" אמרתי,

"כן... אבל עברנו הכול יחד. נכון?" שאל סבסטיאן

"בטח שכן, וגם בעתיד – תמיד נעבור הכול יחד." מיהרתי לענות לו

"המטוס ינחת בשדה התעופה המקומי במונטריאול בעוד מספר דקות ספורות" אמרה הדיילת בכרזה, חגרנו את חגורות הבטיחות.

*נקודת מבטו של דיוויד*

נחתנו בקנדה, לקחתי את המחברת שלי ואת המזוודה... רובין לא הבינה למה הלכתי מוקדם כל כך אבל הייתי מוכרח להסביר לה "יש לי הרבה סידורים." ככה אמרתי, להקליט, לקנות טבעת ולתפור את הבגד שלי.

נסעתי ישר לחברה שלנו, לדבר איתם על להוציא אלבום סולו, להקליט לילה.

זה ממש מזכיר לי את הלונה, את הימים שהייתי נשאר בשבילה, משחק עם בייבי עד שהיא הייתה באה. ואז כשהיא היתה באה, הייתה שתיקה. יכלתי לבהות בה ולשתוק שעות, להביט ביופי שלה.

"כן דיוויד, איפה שאר הלהקה?" שאל אריק

"לא באתי בשביל סימפל פלאן. באתי לדבר איתך בתור אמרגן" אני אומר לו ישירות

"דבר, אני מקשיב" התעניין ישר והתחלתי לספר לו על השירים... "אוקי, זאת הצעה מעניינת"

"אתה מכיר אותי, אתה מכיר את הקול שלי ואתה יודע איך אני מנגן גם" משכנע אותו, לאט לאט אך מפתה.

"אוקי, אני יכול לנסות. רוצה לתת לי טסטר?" שאל

"כן בטח, בוא אחריי" אנחנו הולכים אל החדר חזרות והוצאתי את המחברת מהתיק שלי, שמתי לפניי ובחרתי את אחד השירים.

"קוראים לשיר גוד נייט..." אמרתי לו, הפעלתי את הדיסטורשיין. חזק! זה נשמע ממש כמו מטאל!

התחלתי לשיר והייתי מרוצה מהתוצאה בניגוד אליו.

"זה שיר טיפשי דיוויד, אני לא יכול להפיק מזה אלבום סולו כמו שביקשת" הוא אומר,

"זה רק אחד.. הינה עוד אחד" אמרתי, לקחתי את הגיטרה החשמלית של ג'ף והתחלתי לנגן את זה אקוסטי על גיטרה חשמלית...

זה יצא מהממם!

"זה מדהים דיוויד, אנחנו סוגרים חוזה" הוא אומר לי, איזה יופי!!

*נקודה מבטה של אמנדה*

אשלי ואני, עומדת אחת מול השנייה שהכומר לפנינו. מחזיקות ידיים ומחייכות לרווחה.

"כן אני בטוחה" עניתי שניה, אחרי ששאל את שתינו. התנשקנו, זהו, אנחנו נשואות!

"מה השם משפחה הזוכה?" שאל

"שלי!" "שלי!" ענינו שתינו.

"אשלי תראי, את יודעת שאני ודיוויד לא ביחסים טובים אז שיהיה לי את אותו שם משפחה כמו שלו?" שאלתי

"כן" אמרה אשלי,

"אוקי, בשבילך הכול" אמרתי לה ונישקתי אותה... יש לי את השם משפחה של לקוח שלי. מושלם! שיט! הבדיקה!!!!

"אנחנו נתראה בבית נכון?" שאלתי אותה

"למה? לאן את הולכת?" שאלה

"המנהלים של סימפל פלאן רוצים לדבר איתי... על הסיבוב הופעות ואלבום נוסף..." שיקרתי ולמזלי אני יודעת לעשות את זה טוב ומאוד טוב אפילו.

"אוקי להתראות יפה שלי..." היא חיבקה אותי ועשתה לי היקי בצוואר אך מה שהפסיק אותה היה הטלפון שלי, היה צ'אק.

"שיט צ'אק כבר שם אני חייבת לעוף, נדבר" הגנבתי לה עוד נשיקה ונכנסתי אל האוטו... ישר למכון לפגוש את צ'אק שם.

הגעתי די במהרה וצ'אק ישב שם וחיכה לי.

"הרבה זמן לא ראיתי אותך עם שיער פזור" הוא אמר לי ובדיוק הרופא קרא בשמי, אמנדה. אמנדה דרוזייה.

"טוב לשם מה באנו לפה?" שאל הרופא

"אלסטרסאונד" אמרתי לו בחיוך ענקי

"אוקי, בדיקה בייתית?" שאל

"כן זה היה ממזמן" אמרתי לו והוא שם את הג'לי הזה... הזיז לאט לאט אבל המבט שלו היה מודאג.

"אמנדה ספרי לי, כמה בדיקות עשית?" שאל

"שניים או שלושה למה? ולמה אין כלום במסך?" שאלתי ובלעתי את הרוק, רק עכשיו העזתי להסתכל על המסך.

"אני לא מבין, למה אין שם כלום?" שאל צ'אק והרופא רק לחץ על המכשיר והזיז באיטיות באזור המרכזי.

"אתה האבא?" שאל

"לא של הילד הזה..." הוא אמר. התחלתי להזיע ולרעוד כמו מטורפת.

"אין שם כלום! אין שם כלום!" צעקתי והתחלתי גם לבכות, הוא יצא כבר מהחדר, הדלת נטרקה בלי ששמתי לב. עברו כמה דקות שרגישו כמו נצח והרופא בא עם עוד רופא.

"נשים לך חומר אחר" אמר ושמו לי חומר אחר, הרגיש טיפה יותר חריף על העור... והוא ממשיך לבדוק, ואין במסך כלום! אין שם כלום!

"זה לא קורה לי שוב...לא רוצה שוב לעבור את הסיוט הזה..." אני מלמלת

"מה שוב קורה? מה, משהו שאני צריך לדעת?" הוא שאל ואני רק הזעתי ורעדתי כמו מטורפת.

"לפני הרבה זמן היא עשתה הפלה והרופא אמר שהיא לא תוכל ללדת יותר, היא שכבה עם מישהו ונכנסה ממנו להריון כנראה אבל אין כלום על המסך!" אמר צ'אק

"אני חושב שאני מבין את הבעיה שלך, אמנדה. תשבי ותרגעי אני אסביר לך את הבעיה שלך" אמר הרופא של בית חולים ישירות אליי

"בסדר צ'אק לך תביא לי כוס מים" אמרתי לצ'אק אני לא רוצה שהוא ישמע את זה מהרופא, רק ממני!

"אוקי אמנדה מה שקרה לך זה שנכנס למצב שנקרא הריון מדומה. את בטח לא יודעת מה זה אבל כמו השם שלו הוא רק מדומה מזוייף, הופיעו לך כל התסמינים של ההריון כל החשקים והבחילות באמת כאילו את בהריון אבל למעשה את לא בהריון, אני מאוד מצטער."

"הכול בסדר פה?" צ'אק שאל שנכנס וראה אותי בוכה והרופא רק מדבר ומדבר אבל אני לא באמת מקשיבה לו.

"בכל מקרה צ'אק, הכול בסדר פה.. נעבור בשירותים ונעוף לחברה" אמרתי לו והלכנו אל השירותים, הידקתי את השיער בסיכות, מייקאפ ואיפור והייתי מוכנה.

*נקודת מבטו של דיוויד*

הייתי בחברה, בחרנו בדים... הכול מושלם לשמלה שלה! רק נשאר החליפה שלי.

"אז בד לבן קטיפה למכנס והז'קט נכון?" היא כתבה

"כן, אבל המכנס סקיני כמו בסרטוט שהראתי לך. עניבה ורודה ביייבי חזק וחולצה למטה בבד הזה" אמרתי לה והצבעתי על בד אפור בהיר בהיר בהיר!

"אין בעיה" היא אמרה וקיבבלתי את אמ אס מהחברה, לבוא ישר לחברה הקלטות!

"תקשיבי יש לי סידורים את תמשיכי?" שאלתי

"כן ברור, גם שילמת אז הכול בסדר" אמרה, יש הכול! לחברה שוב,

שהגעתי כולם היו שם, בחדר של אריק... כבר חשבתי על האייפייי שלי משהו.

ואז אמנדה התחילה את הנאום שלה...

"אני, אמנדה דרוזיה האמרגנית שלכם...-" היא התחילה לא שמעתי את השאר!

"רגע רגע זה השם משפחה של דיוויד ואשלי!... לאאאא..." אמרו כולם...

אני כבר הייתי מחוץ לחדר.

 

 

נכתב על ידי , 13/4/2010 14:00  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



9,677
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל'אין סודות בח'ברה' פאנפיק SP אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על 'אין סודות בח'ברה' פאנפיק SP ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)