לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


'כמו תמיד' הסיפור הכי לא צפוי בישרא.

כינוי: 

בת: 16



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2010

פרק 21


הייהייי.... איזה ביאוס, אני כותבת את פרק 25 בזה הרגע ורק בבלוג יש את פרק 21. OO" 

צריך לכתוב, ומהר!

פרק 21

לא האמנתי למה שראיתי עכשיו, אמנדה פאקינג מרחה לג'ף משכה על היבלות בתחת שלו.

"איוו ג'ף!!" אמרתי להם בצורה גועלית

"סליחה שאני לא יכול להגיע לתחת! וסאב לא פה אתה יודע שהוא מכיר את התחת שלי הכי טוב בעולם נכון?" ג'ף אמר בהעלבה

"כןכן!" אמרנו מהר והתעלמנו ממה שהלך בחדר הזה.

*נקודת מבטו של סאב*

שוב הרגשתי את הבדידות, ואני מתוסכל מזה שאין לי רגשות אשם! צריכים להיות לי בכלל?! אני צריך את מקס איתי!

אני לא יכול, הוא הרג אותה! הוא התכוון לזה! אני מוכן לכרות לו את הראש מהשאר הגוף ולהשאיר אותו לדמם על אבטיח נגוע!

טוב אז נתקשר

טווו....טווו....טווו....טווו... מקס לא עונה לי, שהוא לא עונה אני נוסע אל המכון לרפואה משפטית. מחפש את מקס אך הוא לא נמצא, אין לי כוח לזוז אני הולך אל חדר המנוחה, שוכב על הספה.. קליק יוצא מן הספה השבורה

ואז בבת אחת הספה קרסה... אך הנחיתה הייתה רכה

"איה.!!!" אמר קול די מותש ומוכר בטירוף.

הוא יצא מן ההריסות של המיטה, שערו סבוך וזיפיו כבר זקנו. שאלתי בחיוך "מה אתה עושה פה?" והוא לא ענה, אני מתחיל להזדהות איתו...

"מקס בוא הביתה" אמרתי לו, פאק לא רציתי לומר את זה!! זה כי אני עדיין אוהב אותו, ואותה.

"לאלא אני רצחתי אותה, היא מתה שם סבס!" אמר, עצמתי את הכנתי עיני בחוזקה,... מנסה להתעלם ממה שאמר, ללא הצלחה רבה כל כך,

"לא משנה, כפוי טובה, אתה מוזמן אבל זאת בייי מקס" אמרתי לו והלכתי משם בשיא המהירות הוא אפילו לא בא אחרי .

חזרתי אל ביתי, הדלקתי את התנור עצים שהתייצב בסלוני המרווח, לי תה מנטה והתיישבתי מולו, ישבתי על הרצפה. נגעתי בזיפיי... לא התגלחתי מאז שבאתי הנה, זה מראה את התוצאות, ישבתי במשך כמה שעות עם התנור עצים... 15 ד'ק.

עד שהיו דפיקות בדלת, שכבר נירדמתי אחרי שלוש ת'רבע שעה. הלכתי אל הדלת מתנדנד, אני ניראה כמו נרקומן עכשיו

פתחתי את הדלת למקס בטח... הכלב שלי רץ אליי ונבח וחיבקתי אותו, הוא ליקק לי את הלחי, וירק,

רק הוא יכול לעלות בי חיוך... לשכוח מהכל לכמה שניות ולהתגעגע אל כמה שהוא היה חסר לי בסיבוב הופעות הזה, אח הוא הכל בשבילי!

"היי מקס.." ישר חזרתי אל העצב וזה, והוא ישב ובהה בי, הכלב כן?

"היי סבס..." אמר לי וישבנו בשקט בסלון, הצעתי לו תה, הוא מלמל משהו על בסדר תודה. כאשר הגשתי לו ולי עוד תה מנטה. הוא סיפר שוב, בפרטי פרטים את הצד שלה, מאיך היא הרגישה...

"התגעגעת אל סטואי נכון?" שאל, מגרד בשערו, עיניו אדומות

"כן מאוד" אמרתי לו, השיחה התפתחה... השלמנו פערים בין לבין.

*נקודת מבטו של צ'אק*

נחתנו אחרי טיסה קשה, הייהיי אפילו מזגן אי אפשר לשים במטוס?!

"טוב יאללה ח'ברה, לכו למלון מפונקים שכמותכם" אמרה אמנדה ונתנה לנו את הכרטיסים למלון שהוכנו לנו מראש

הלכנו, ונו.. אני וג'ף לחדרים שלנו, במעלית עמדנו ודיברנו

"מה ראית מזה! אפילו לא חיכו לנו מעריצים בשדה תעופה" אמרתי

"כן אבל יכול להיות שאף אחד לא ידע על המתי אנחנו נוחתים וכאלה" אמר ג'ף

"לא אין מצב! שכחת שיש קרו? ויש לנו מעריצה אחת שמה?" שאל "ואו אז ממש כיף לה הופעה פרטית"

"כן הא?" ג'ף שאל, סופסוף קיבל שכל

"נו יאללה במקום ארבע ימים אפשר לטוס אחרי ההופעה לא רוצה לטייל פה" אמרתי לג'ף בחיוך

"כן נכון, לטורקיה, ואו ממש באלי! יש להם את הקפה הטוב בעולם" אמר  ואז אמנדה באה

"אוקי תקשיבו, יש לכם ארוחת ערב במלון, נו ישראל לא יודעת... תתארגנו ותתלבשו נורמלי!" אמרה והלכה אל החדר שלה, נפגשנו כעבור שעה, כאשר בזמן הזה התקלחנו, התארגנו והתלבשנו, שמתי את החליפה שלי... אני אוהב אותה היא עדיין עולה עליי!

פייר שם ג'ינס שחור לא זרוק הפעם. וחולצה חומה של רול מודל ומתחת חולצה דקיקה שחורה חלקה.

יצאנו משם, נפגשנו עם כולם, ירדנו עליי והמשכנו לחדר אוכל, אני חייב לציין שאני ממש רעב!

"איזה אוכל כבר יש לישראלים...המסריחים האלה?" דיוויד שאל

"לא יודע בואו נבדוק" פייר אמר וניגש אל הקינוחים קודם, הוא פתח את עיניו בהלם, מה הוא כבר ראה? גלידת גרב?

"OMG! אני אוהב את החדר אוכל הזה! זה מלון אמריקאי ?" שאל

"מה פתאום! הכי ישראלי שיש בשבילכם" אמרה

"ואו איכס!! מזה הדבר הכתום הזה?!" שאלתי והצבעתי על משהו שמריח כמו חמאת בוטנים וניראה כמו החרא של דיוויד!

"לא יודע בואו נמשיך" פייר ואמר והמשכנו ללכת בחדר אוכל נגעלים, הגענו לחלק של...סטקים ענקיים ועסיסים?!

"אני רוצה אנטריקוט עסיסי, אה רגע אין לכם... " אמרתי ובאתי להסתובב השף נגע בי בכתף והסתובבתי

הוא החזיק צלחת ענקית!! ענקית עם סטייק בתוכה

"אוי! סליחה" אמרתי ולקחתי את זה, המשכנו.... הגענו לפסטות, ג'ף.  הוא לקח פסטה בולונז בצלחת ענקית כמו שלי

עברנו, פייר לקח מלאמלא פירה חמאה ואמנדה ואשלי לקחו את הסלט הלכנו לשולחן והיה ליד האנשים ששרים משהו ממש ממש מוזר שנשמע כמו אופרה מקולקלת!

"אולי תשתקו כבר!!" צרח עליהם פייר

"פייגלה! זה מה שאתה!" אמר לנו, פייגל? הוא רוצה לומר בייגלה? הוא באמת ניראה בייגלה, ואז דיוויד לקח את הבייגלה שהיה ליד הדבר הכתום הדוחה הזה על השולחן ונתן להם, הם עיקמו פרצוף המשכנו לאכול!

"אני חייב לציין – זה ממש ממש טעים! יודעים להכין אוכל" אמר

"כןן!" אמרתי אחרי שסיימנו את כל האוכל שעל השולחן ונשארו רק הקינוחים שהגישו לנו

"בואו נאכל את הדבר הדוחה הזה! מי שאוכל מקבל דולר" אמרה אמנדה

כולנו לקחנו! היה... ממש... טעים!!!!!!!!!

פייר הלך אל הקינוחים ושם על ריבה ואכל, באיזשהו שלב הוא לקח כיסא ואת הכתום הזה וישב ליד הריבות

כל פעם ריבה אחרת, עד שהעיפו אותנו!

הלכנו לישון... ואתם יודעים, קמנו התארגנו מקום מוזר שנקרא האנגר 11. ואו מוזרים הישראלים האלה אבל עם אחלה אוכל!

סאונד צ'ק, בלי קרו בלי כלום כי אין לנו פה מעריצים, אז למה סאונד צ'ק?

"למה אנחנו עושים סאונד צ'ק אם אין לנו מעריצים?!" שאלתי, הלכנו אל מאחורי הקלעים, הלהקת חימום עולה...  הם שרים, ה"קהל" מייבש אותם.. ידעתי שבאנו סתם לפה!

הוא צעק לה משהו, והם עונים לו נאו. הם לא רוצים הופעה שלנו בכלל!!

ואז לפתע שמענו את זה כולנו, סי מפל פלאן?

"איזה מוזר הם אומרים את השם שלנו!" אמרתי לפייר בהלם

"הם אפילו לא יודעים איך קוראים לנו" אמר דיוויד בזלזול

"היי זה נשמע הרבה מעריצים!@! תשמעו!!" ג'ף אמר בתלהבות, קרא לנו לבמה, עליתי ראשון, פרנצ'י שם לי את הבקבוק סודה מתחת לכיסא, מממ ליתר דיוק אולי 5. שתיתי עכשיו אחד, זרקתי למאחורי הקלעים.

"צ'אק!!" שמעתי את דיוויד אומר, אופס זה פגע לו בראש

"שלום ישראלללללללללל" שמעתי את פייר צועקת... בצביעות! אנלא מאמין עליו לפחות שיהנה מהופעה! אז אם אנחנו בישראל?

התחיל ג'נרשיין ואני עם התופים, כבר מזיע מהלחות שיש בחור הזה! לא שם לב לכל השאר, רק מתופף... נהיתי כמו חמור וזה רק השיר הראשון!!

נו כרגיל, פייר מדבר עם הקהל, מספר לו מה עשינו... אכלנו. אוכל טעים. כןכן

אוקי אי אפשר להפסיק. קטעי מעבר! לנגן גם!

טייק מיי האנד... אני זוכר שאהבתי את אמנדה, דמיינתי אותה מולי וכתבתי את מה שתמיד רציתי לומר לה, שלא משנה מה... האהבה מנצחת!

ככה עברו כל השירים!! הופעה בסדר... שיגרתית בלי יותר מדי מה לעשות... רק לתופף, כמו רובוט!

הגיע אנטיטלד... התיישבתי על הרצפה... נוטף מים! נרגיש כאילו נכנסתי לבריכה! שתיתי לפחות שני בקבוקי סודה קרים.

ננו טוב.. שתיתי את האחרון שנותר שם!

ההופעה נגמרה...

"לא רוצה לחלק חתימות בחוץ" אמר פייר

"גם אני לא!" אמרתי ושילבתי את ידי

"אני יוצא לא מעיין אותי" ג'ף אמר והלך לחלק חתימות... בינתיים אני ופייר צחקנו על ג'ף שרצה לבוא לפה.

*נקודת מבטה של אמנדה*

"אני רוצה לחזור...להיות שוב ביחד"...

חחעחחעעחחעעעעעעעעעעעעעע%!$#%$#! DDDDDDDDDDDDDDDDDDDDD:

סופ"ש נעים ופורים שמח =]

נכתב על ידי , 26/2/2010 12:47  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 20


הייי...

אתם לא מבינים...כל הפרקים שלי מכל הסיפורים שלי פתאום נעלמו (שתבינו לאיזה לחץ נכנסתי)

עשיתי בחיפוש את הפרק הזה ומצאתי בצורה מאוד מוזרה את הפרק בתמונות

אין לי מושג מי הקקה שהעביר את כל הסיפורים לשם אבל לפחות אני מצליחה לנשום בחזרה

 

פרק 20

 

"אתה הרגת אותה!!!" צעקתי בבכי מר "אני לא מאמין עלייך!!"צעקתי שוב

''אני לא ידעתי שזה מה שיקרה!'' הוא אמר כשהוא בוכה גם

''אתה רצחת אותה! מקס היא מתה בגללך!'' צעקתי והוא חיבק אותי

''זוז ממני..רוצח..''אמרתי והרחקתי אותו ממני

''סאב...''הוא אמר בעצב ומחא את דמעותיו

''מאיפה עלה לך הרעיון בכלל לתת לה סמים?!מה עבר לך בראש?!'' צעקתי

''אני לא יודע ,סאב אני מצטער...זה היה בטעות..בסתם..לא ידעתי שזה מה שיקרה..''הוא אמר ,אוקי לעכל..

הלהקה שלי כמעט מתפרקת ,צ'אק לא מסוגל לתופף ,ג'ף לא מסוגל ללכת ,דיויד היה בכלא וכרגע יש לו ילד או ילדה ,האמרגנית שלנו הוחלפה בגונזילה חבר שלי התקשר אליי בוכה ואמר לי לבוא בחזרה לקנדה אז טסתי 9 שעות וגיליתי שהחברה שלי מתה ממנת יתר של סמים שהחבר שלי הביא לה .ויש לי משהו אחד להגיד ,מה?!

''אוקי מקס תקשיב הלהקה שלי כמעט מתפרקת ,צ'אק לא מסוגל לתופף ,ג'ף לא מסוגל ללכת ,דיויד היה בכלא וכרגע יש לו ילד או ילדה ,האמרגנית שלנו הוחלפה בגונזילה חבר שלי התקשר אליי בוכה ואמר לי לבוא בחזרה לקנדה אז טסתי 9 שעות וגיליתי שהחברה שלי מתה ממנת יתר של סמים שהחבר שלי הביא לה...אני לא התכוונתי להתנפל עלייך פשוט אני לא מסוגל לעכל את כל זה נפשית '' אמרתי והוא חיבק אותי חזק ,לא יכולתי להתנגד לחיבוק ,התגעגעתי לזה והייתי זקוק לחיבוק הזה

''המשפחה שלה כבר יודעת?'' שאלתי עם פנים מושפלות,לא ממש הצלחתי להסתכל בעיניו

''כן הם בבית חולים עכשיו ,סאב אפ'חד לא יודע לגבי מה שקרה איתי..חושבים שהיא מתה מאירוע לב,זה מה שאני כתבתי '' אמר מקס

''והלוויה?'' שאלתי

''נישאר לנו לתכנן אותה ,אמרתי למשפחה שלה שאני יעשה את זה..''אמר מקס ,מעולה לתכנן את הלוויה של חברה שלי ,זה מה שיעשה לי את התקופה האחרונה לסופית תקופה מאושר

''חשבתי על משהו צנוע בעיקר..בלי יותר מידי אנשים ,משפחה ואנחנו ,בבית הקברות המקומי '' אמר מקס

''אני לא רוצה שם ,אני לא רוצה בבית קברות המקומי יש שם עיתונאים ,הם יגלו על זה ויתחילו לחקור וחבל עליינו כי נכון לעכשיו אני שותף לפשע '' אמרתי

''אז איפה? המשפחה שלה רוצה שזה יהיה בעיר הזאת '' אמר מקס

''יש עוד בית קברות שלא הרבה אנשים יודעים עליו כניראה שגם אתה ,האמרגן הקודם שלי קבור שם כי לא רצינו שתבוא תקשורת ,אין שם עוד הרבה קברים וזה צנוע ושקט ''אמרתי

''איפה זה נמצא?'' הוא שאל

''בדרום העיר ''אמרתי

''אוקי זה מעולה ,מתי נעשה את הלוויה?'' שאל מקס

''מחר ,כמה שיותר מהר ,אם כמה שזה נשמע רע אני באמצע סיבוב הופעות אני לא שאלתי את האמרגנית שלי ,סביר להניח שהיא תפטר אותי אחרי זה..''אמרתי בשקט '' וזה בדיוק מה שחסר לי לתקופה המושלמת הזאת'' הוספתי

''צודק..''הוא אמר

''אני רוצה ליראות אותה ,באיזה בית חולים היא? תוכל להכניס אותי?'' שאלתי

''היא בבית חולים שאני עובד בו ,כן..אני היחידי שיש לו אישור עכשיו..אני המנתח שלה '' אמרתי

''אז בוא...''הוא אמר ויצאנו מהבית שלנו ונסענו לכיוון הבית חולים

''הוא איתי..'' אמר מקס לשומר והוא הכניס אותנו לחדר הקפאה

''היי..'' אמרתי בהיסוס למשפחה שלהם והאמא שלה קמה לקראתי

''סבסטיאן אני לא מבינה איך זה קרה לה!היא לא הייתה חולה בכלל!'' האמא שלה בכתה לי וחיבקה אותי חזק ,אם כל זה שאני אוהב לראות סבל קשה לי ליראות אותם בוכים עלייה

''אני מצטער בשבילכם..''אמרתי בעצב השתדלתי לא לבכות

''סאב..''אמר מקס בעצב ,הסתכלתי עליו והנדתי בראשי

''היא כל הזמן אמרה שטוב לה ,שבחיים לא היה לה טוב כמו עכשיו ,היא הייתה מאושרת..איך זה קרה?'' אמר אבא שלה ומקס השפיל את מבטו

''רק בת 25...איך זה קרה לה?'' שאלה אמא שלה בבכי

''לא חשבתי שבגיל כל כך מוקדם יכול להיות התקף לב..''אמר אבא שלה והסתכלתי על מקס בכעס

''כולנו בהלם..''אמרתי

''אני יכול להיות איתה לבד?'' שאלתי בהיסוס

''כן ברור..''אמר אבא שלה ,הם יצאו מהחדר הקפאה ,רק המחשבה שאני לבד בחדר מלא גופות ובמיוחד הגופה של החברה שלי,אני לא מאמין שהיא איננה

ניגשתי למיטה שעלייה היא שכבה ופתחתי את הניילון

''דיאנוש..''לחשתי ופרצתי בבכי נוסף ,היא ניראתה כל כך שלווה ,חיוורת ,כאילו היא ישנה

אני כל כך מקווה שהיא תפקח עיניים ותחזור לחיים

שהכל סיוט! שהיא לא באמת מתה! במיוחד ולא בגלל חבר שלי

אני לא מצליח לעכל את כל מה שקורה לי לאחרונה ועכשיו גם זה..

התרגלתי עם הזמן ללחץ עומס ודברים כאלה ,אבל לכל מה שקורה לי לאחרונה עם הלהקה והמוות של חברה שלי בגלל סמים זה לא ציפיתי

אני פשוט בהלם!!!

*יום למחורת*

לבוש בחליפה שחורה התייצבתי בבית העלמין המבודד ביחד עם משפחתה של דיאנה ,חברים שלה לעבודה ,ומקס

מקס ניסה לדבר איתי כל הטקס והתעלמתי ממנו ,חברה שלנו שוכבת כאן בגלל שהוא לא הגיע לסיפוק מיני

אני עדיין לא מצליח להבין איך זה קרה דווקא לנו ,חשבתי שיש להם מוח..לזה כל כך לא ציפיתי

אני בספק אם יש לי סיבה לחזור בכלל לבנים ,גם ככה הלהקה קרובה לפירוק

בחיים לא היינו כל כך קרובים לפירוק ,תמיד יש ריבים אבל למצב הזה לא הגענו

''סבסטיאן?סבסטיאן?''שמעתי לפתע והמחשבות נקטעו

''מצטער..''אמרתי

''אתה חוזר אלייך הבייתה?'' שאלה אמא שלה

''אתם תהיו בסדר לבד?'' שאלתי

''כן..ברור..''היא אמרה

''אז כן אני חושב שאני אחזור לבית שלי..''אמרתי

''טוב חמוד '' אמרה אמא שלה ונישקה אותי במצח

נפרדתי מהקבר וניכנסתי למכונית שלי ,הנחתי את ראשי על ההגה שידיי מושתות קדימה

הכנסתי את אחד הדיסקים של האולפן שלנו לרדיו של המכונית ,כינורות נשמעו..וואט איפ

שיר שאני כתבתי..אפ'עם לא חשבתי שהוא פתאום יקבל משמעות אחרת

עצמתי את עיניי והקשבתי למילים ,איך פתאום כל המשפטים מקבלים משמעות אחרת

''Cause the world keeps turning And my heart's still burning '' מלמלתי לעצמי

''What if I can't go on without you ''מילמלתי בשקט ,איך אני יכול להמשיך עכשיו בחיים

''Now I'm slowly, giving up'' המשפט הזה פתאום נשמע לי כל כך נכון

לפתע נישמעו דפיקות על החלון ,הרמתי את ראשי וניגבתי את הדמעות ,זה היה מקס

הוא נכנס למכונית ,שתקתי..לא יכולתי לדבר איתו

התחלתי לנסוע בשקט לכיוון הבית שלנו ,השיר עדיין מתנגן בלופים ברדיו

החנתי את המכונית ונכנסנו לבית ,עליתי להחליף בגדים

ירדתי עם הגיטרה שלי ,ניגנתי את וואט איפ באקוסטי ,השיר לא יצא לי מהראש ,הרגשתי איך אני מתחבר לכל מילה,לא שרתי ,לא הצלחתי לפתוח את הפה אבל המילים חזרו על עצמן אצלי בלב ,לא נותנות לי מנוח

מקס הביט בי...הוא יכל למנוע את הכל...הוא גרם לה למות...

עצרתי את הנגינה הבלתי פוסקת ,מקס ניראה מופתע

''אני רוצה שתלך מכאן '' אמרתי בישירות

''מה?''הוא שאל מופתע ומבולבל

''אני לא רוצה ליראות אותך ,אני רוצה שתלך מכאן ,קח את הדברים ולך''אמרתי ,מביט בעיניו

''סבסטיאן!''הוא אמר בהלם

''אני מאוד רציני מקס ,תלך ''אמרתי והוא קם מהספה ויצא מהבית

לקחתי את הגיטרה האקוסטית שלי ,התחלתי לפרוט וניפצתי אותה בכעס על הקיר

''עא!!!!!!''צרחתי ,נפלתי על הריצפה והתחלתי לבכות שהצוואר של הגיטרה מחובר עם המייתרים לשאר הגוף שלה אצלי ביד

קברתי את ראשי בין רגליי ועצמתי את עיניי ,אם אני לא הייתי יוצא לסיבוב הופעות זה לא היה קורה ואז המילים שוב עלו לראשי

''מה אם אני האחד שלוקח את האשמה ,מה אם אני לא יכול להמשיך בלעדייך''

*ובמעבר חד ,בחזרה ללהקה ברוסיה*

*מנקודת המבט של ג'ף*

הורדנו את התיקים שלנו מהוואן וניכנסנו לשדה תעופה ,חיכינו לטיסה שלנו להודו ,סיימנו עם אירופה תודה לאל ,כל כך הרבה קרה פה ,מעניין אם נצליח להופיע ,אני צולע ויכול ללכת רק עם אחד הבנים עוזר לי ,סאב טס לקנדה מסיבות לא ברורות והוא לא עונה לטלפונים שלנו

''טוב טסים במחלקת נוסעים ,אנחנו דיי מפוזרים ,סאב פייר אתם בשורה 6 דיויד ואשלי אתם בשורה 7 ואני וג'ף ב17 B וC '' אמרה אמנדה ושתקנו

''נו בחייאת ח'ברה..תדברו תראו חיים'' אמרה אמנדה ונאנחה

''בואו נעלה למטוס '' הציע סבסטיאן ועזר לי ללכת אל המטוס ביחד איתם ,התיישבנו במטוס ,הטיסה התחילה ,טיסה ארוכה..אוךךך

אמנדה הניחה את ראשה על החזה שלי ואני סירקתי את שיערה אל מאחורי האוזן והמשכתי לסרק ולשחק בו ,אם צ'אק היה רואה אותנו הוא היה שוב חושד שיש בינינו משהו

''ג'ף?'' היא שאלה

''מה?'' שאלתי והורדתי את האוזניות

''אני כל כך מצטערת'' היא אמרה

''על מה?'' שאלתי מופתע

''על מה לא?הרסתי לכם את הלהקה..''היא אמרה והתיישרתי והיא הרימה את ראשה ממני

''על מה את מדברת?'' שאלתי

''שאני הגעתי אלייכם הייתם הח'ברה הכי מגובשים ועם שמחת חיים שפגשתי בחיים שלי ,כאילו עשיתם אורגייה והתמודדתם עם זה לא כמו שחברים נורמאלים מתמודדים..ועכשיו..עכשיו אתם כמעט לא מפסיקים לריב ,הרוב בגללי...אני הרסתי את הקשר שלכם..''היא אמרה

''אמנדה זה בכלל לא קשור אלייך ,אין הבדל עם צ'אק היה עם מישהי אחרת במשך שנתיים בלי לספר לנו מאשר איתך ,זה לא ספציפית את ,זה בכלליות ..כל ריב גרם לריב אחר ולצרות אחרות ,אין אשמים בכל הסיפור הזה '' אמרתי

''ג'ף אני לא מתחרטת על זה שהכנסתי את דיויד לכלא סתם ,אבל זה באמת היה מגעיל ''היא אמרה ונאנחתי

''אני לא מבין בכלל מה עבר לך בראש שעשית את זה ושהסתרת את זה מאיתנו אבל זה כבר קרה ,תוכלי רק לשפר מעכשיו ,היתרון בלהיות בתחתית זה שיש לאיפה לעלות '' אמרתי לה בעידוד

''תודה..''היא אמרה והניחה שוב את ראשה עליי

''אמנדה מה הסיבה האמיתית שבגללה את עם אשלי?'' שאלתי בהיסוס

''אהבה ,אני נשבעת לך שהתאהבתי בה באמת ,לא בגלל צ'אק או משהו כזה'' היא אמרה

''אוקי ,אני שמח...בהצלחה לכן..''אמרתי והחזרתי את האוזניות להמשך כל הטיסה

הגענו להודו אחרי טיסה מאוד ארוכה

הוואן לקח אותנו למלון שלנו ,כניראה שזה לא מלון ,זאת הייתה אכסניה רעועה מלחיצה ,על השלט היו 2 כוכבים וכוכב מתנדנד, אם זה נחשב אצלהם 3 כוכבים אני פוחד לפגוש את הפחות

''אממ..זה המלון..''אמרה אמנדה שנראתה בהלם כמוהו ,קשיש מקומי ניגש אליינו

''ברוכה הבאה לאכסניית פאר '' אמר הקשיש באנגלית מגמגמת

''פאר?!'' דיויד שאל בהלם ופייר נתן לו מכה

''אני אראה לכם את החדרים שלכם ''הוא אמר והוביל אותנו בתוך המבנה המלחיץ

הוא פתח את אחת הדלתות בקושי והדלת השמיעה חריקה חזקה ,החדר היה דיי חשוך ,הוא הדליק את האור ו3 מיטות עץ במבוק ,הפה שלנו היה פתוח לרווחה

''מה זה?!בכלא היו תנאים טובים יותר!'' דיויד התחיל לצווח

''דיויד תסתום'' אמרה אמנדה

''תסתמי את ,אנחנו לא עבדים שלך '' הוא אמר ,דיויד אמר את זה !?

''טוב אני יוצא להסתובב ,אלא אם כן הדיקטטורית לא מרשה ''פייר אמר

''תעשה מה שאתה רוצה ,רק תשתדלו לא להסתבך יותר מידי בצרות ,במחשבה שניה אני אבוא אתכם '' אמנדה אמרה

''כמה צפוי..''דיויד סינן

''מה אני נישאר לבד?!'' שאלתי בעצב

''אשלי נישארת איתך..''אמר סאב

''מעודד..אם אני ארצה לקום לאיפה שהוא היא לא תוכל לעזור לי '' אמרתי בעצב

''טוב אני אשאר איתך '' אמרה אמנדה ודיויד ופייר שמחו והיא גילגלה עיניים

''אל תתייחסי אלייהם'' לחשתי לה באוזן

*מנקודת מבטו של קוף הים דיויד* (שני הוא קוף שהוא בים)

יצאנו לטייל בהודו ,כל האנשים פה מדברים שפה לא מובנת..אבל הם לא ניראים מקומיים ,מוזר

מידי פעם יש אנשים שכן ניראים מקומיים אבל הרוב פה בהירים יחסית וממש חצופים

''סליחה מאיפה אתם?'' צ'אק שאל קבוצת אנשים שישבו באיזה מקום ודיברו חזק ,כניראה הוא גם שם לב

''ישראל אחי '' אחד מהם צחק ,יופי ,המקום הבא שלנו ,מקום מגעיל ,לאיפה אנחנו טסים אם כולם פה?

המשכנו להסתובב בסביבה פה לפתע ראינו עדר פרות

''יואו תיראו פרות!!!'' פייר התלהב

''אני רוצה אחת!!!'' צ'אק צעק והתחיל לרוץ אחריי אחת הפרות שרצה גם מתוך בהלה

רצתי לכיוונו ניסיתי להשיג אותם ,צ'אק מאחורה ניראה מוזר

''צ'אק תחכו לי!'' צעקתי והצלחתי להשיג אותם

''היא לא עוצרת!'' צ'אק צעק בזמן הריצה

''צריך לבעוט בה!'' אמרתי ובעטתי בפרה היא השמיעה מוו מוזר וצ'אק נעצר בהלם

''מה יש לך?'' שאלתי ועצרתי גם

''דיויד אנחנו בהודו! יאדפקט! פרות קדושות פה!! רוץ!!!!''צ'אק צעק ,לקח לי זמן לקלוט מה שהוא אמר ושהבנתי התחלתי לרוץ לכיוון הבנים ,הם ראו שבעטתי בפרה גם והתחילו לרוץ וככה רצנו בחזרה לאכסניה

פתחנו את הדלת של החדר

את מה שראיתי יקח לי הרבה זמן לעכל....

 

 

נכתב על ידי , 24/2/2010 07:32  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

9,677
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל'אין סודות בח'ברה' פאנפיק SP אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על 'אין סודות בח'ברה' פאנפיק SP ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)