''ובכל זאת..בבקשה דיויד אנחנו רוצים לדבר איתך בפרטיות...להסביר לך מה קרה בפנים בטקס'' אמר ג'ף

''אני לא רוצה הסברים, אני רוצה שתעלמו מכאן, כאילו לא הייתם פה מעולם, אני ברור?או שאני צריך להסביר יותר לאט?'' שאלתי בכעס

''בבקשה...תן לנו להסביר לך לבד מה קרה ואם בכל זאת לא תרצה אותנו כאן אנחנו נלך..''פייר אמר והביט בעיניי, אני שונא את המבט הזה שלו, לא משנה כמה שינאה יש לי כלפיו המבט הזה שלו תמיד מרכך אותי.

''אוקי...רובין בואי'' נאלצתי להסכים והלכתי יחד עם רובין לתוך המבנה שנית.

''רובין את יכולה ללכת?'' שאל ג'ף בחוסר נעימות והם הסתכלו על רובין

''היא לא הולכת ללכת! היא אשתי מעכשיו..''אמרתי ושילבתי את ידיי

''אבל דיויד אנחנו רוצים שיחה פרטית איתך...כמו פעם..'' צ'אק אמר

''היא נשארת..''אמרתי

''אני מרגישה מעט לא רצויה..''רובין אמרה בשקט

''חס וחלילה! למה מעט?'' פייר שאל וצ'אק נתן לו מכה

''אני אלך דיויד...אני אהיה עם האורחים...זה קצת מוזר שהחתן והכלה נעלמו..להתראות'' היא אמרה נתנה לי נשיקה על השפתיים ויצאה לחצר, הסתכלתי על הבנים בכעס, מבט כלכך כועס.

''נו דיויד...''סבסטיאן אמר בשקט

''לא! אל תדברו! אני אפילו לא רוצה לשמוע! כמה פעמים בחיים שלי אני מתחתן?! אה?! פעם אחת באמת הרגשתי שאני רוצה להתחתן! שמצאתי את האחת בשבילי! והנה אנחנו מתחתנים! אבל לא! יש לי ארבע חברים אנוכיים שחושבים רק על עצמם ובשיא הטקס מול כל האנשים באולם! מול ההורים שלה! מולי גאד דמאט! מולי! מחליטים לנסות לעצור את זה כמו מאהבים שלא רוצים שחבר שלהם יתחתן עם אחרת ולא איתם!'' צעקתי

''הייתה לנו סיבה..'' צ'אק לחש

''סיבה?! שום סיבה בעולם לא יכולה לתת לכם את האפשרות להרוס לי את היום הכי מאושר בחיים שלי!'' צעקתי

''זה היום המאושר בחיים שלך?! חשבתי שהיום הכי מאושר בחיים שלך היה היום שהיכרת אותנו!'' פייר צעק עם דמעות

''היום שהכרתי אותכם היה יום מיותר! טעות! אני כמעט בטוח שחברים אחרים לא היו מנסים לחבל בחתונה שלי!'' אמרתי

''זה מה שאנחנו בשבילך? טעות!?'' פייר צעק בדרמתיות

''אוי נו פייר!! חלאס עם הדרמות! אם יש פה מישהו שצריך לעשות דרמה זה אך ורק אני!'' אמרתי בכעס

''לא דיויד אני רוצה להבין! זה מה שאנחנו בשבילך? טעות?'' פייר המשיך לשאול

''מה בסך הכל ביקשתי? שהאחים שלי ילוו אותי לחתונה שלי? אני לא מתחתן הרבה! לא עם כל אחת! והנה אתם הורסים לי את החיים פעם אחר פעם!''צעקתי (שניקי זה בשבילך =] )

''ברור שנהרוס לך את החיים! הריי הכרות איתנו זאת הייתה טעות! נכון דיויד?!'' פייר צעק

''למה לא? תמשיך לחזור על עצמך! אולי בפעם ה20 אני כן יתייחס לשטויות שאתה אומר'' אמרתי בגילגול עיניים

''דיויד הסיבה שלא רצינו שתתחתן זה שלא רצינו שתתבגר...''ג'ף אמר

''לא רציתם שאני יתבגר?! אתם שומעים את עצמכם בכלל?'' שאלתי בהלם, הם עוברים כל גבול.

''דיויד אתה תמיד היית הילד השובב שלנו..אנחנו לא מסוגלים לעכל את זה שאנחנו נאבד את הילד הנצחי..''צ'אק אמר

''אתם מבינים כאילו כמה אתם אנוכיים? תשמעו את עצמכם! אתם ניסיתם לעצור את החתונה שלי רק בשביל שאני ישאר רק שלכם!'' אמרתי בהלם

''לא לזה התכוונו דיויד...מה שג'ף וצ'אק התכוונו אליו זה שלא רצינו שתתבגר...שתזתדקן לנו...אנחנו רוצים שתישאר הילד השובב הזה לנצח...לא היינו מוכנים לעכל את העובדה שגדלת לנו בין האצבעות..שנהפכת לאבא..שהתבגרת..שאתה מקים משפחה, משפחה נוספת חוץ מאיתנו'' פייר אמר בשקט וחיוך קטן חמק על פניו ונעלם כלא היה

''אתם תמיד תישארו המשפחה שלי!'' אמרתי בשקט

''אל תשקר דיויד...אתה רוצה עכשיו שנעלם מהחיים שלך...אתה אמרת שאנחנו טעות..שלא היית צריך להכיר אותנו בכלל'' סבסטיאן אמר בשקט

''אמרתי את זה מתוך עצבים...כעס...תסכול..אכזבה...ועוד מליון רגשות שהרגשתי כלפייכם'' אמרתי בשקט

''אנחנו אוהבים אותך דיויד..אנחנו לא מנסים לפגוע בך..וממש אבל ממש לא לפגוע בך'' פייר אמר שוב בדרמטיות

''אני יודע...אבל יכולתם לדבר איתי לפני החתונה..''אמרתי והם שתקו, אני צודק, טוב נו אני תמיד צודק.

''עאעאעא!'' ג'ף לפתע צרח.

''מה יש לך?!'' כולנו שאלנו בבהלה.

''אתה נשוי!!!'' הוא ציווחנו וכולנו צחקנו.

''זה לא נקלט'' צ'אק אמר.

''אל תדאגו בנים..אני לא יתבגר בצורה משמעותית, אני חושב שכבר התגברתי..'' אמרתי

''דיויד אנחנו לא רוצים לאבד אותך...עכשיו את תשקיע את עצמך ברובין...בתינוקות...ואני לא אומר שלא! אבל אתה כבר לא תהיה איתנו..'' פייר אמר בשקט

''בחיים לא, אתם המשפחה שלי! משפחה לא נוטשים! פשוט תצטרכו לקבל למשפחה את רובין ועוד 2 דיוידים קטנים'' אמרתי בחיוך

''עוד שנים כמוך?!'' הם צעקו, שחושבים על זה עוד שנים כמוני בעולם זה בהחלט מסוכן..

''אז אנחנו בסדר?'' צ'אק שאל

''אתם מבטיחים לא לעשות לי משהו בסיגנון יותר?''שאלתי בהיסוס

''מבטיחים...מבטיח לא לעשות לנו אתה משהו בסיגנון?'' שאל ג'ף בחיוך

''לא מבטיח'' אמרתי ופייר נתן לי מכה ועפתי אחורה, נפלתי על הכיסא ועפתי על הריצפה והם צחקו

''זה אותו דיויד''הם אמרו בחיוך וקמתי מהריצפה ושיפשתי את ראשי במבוכה

''בוא הנה!'' פייר קפץ עליי בחיבוק והשאר הצטרפו לחיבוק..

''תנשמי ותלחצי! תנשמי ותלחצי!'' צעקתי בבהלה והחזקתי את ידה של רובין שצרחה בכל לחיצה

''לא רוצה ללחוץ!! אני רוצה הבייתה!!'' רובין צרחה, היינו באמצע הלידה כבר..חודש תשיעי תודה לאל, רובין קיבלה את הצירים באמצע הלילה וישר לקחתי אותה לפה.

''אי אפשר ללכת הבייתה! צריך להישאר כאן! תמשיכי ללחוץ!'' אמרתי בלחץ, אני לא יודע מה לעשות! בחיים לא הייתי בלידה! מה אני עושה פה לעזאזל!

''הוא כמעט בחוץ! כל הכבוד רובין!! רק עוד כמה לחיצות!!!''הדוקטור אמר וחזר להביט באיזור ההוא.

החזקתי לרובין את היד והיא מחצה לי אותה לחלוטין ושנינו צעקנו יחד

ואז בכי של תינוק קטן מילא את רחבי החדר...רובין כבר לא צעקה ורק התנשפה וציחקקה

''מזל טוב..יש לכם בן בריא ושלם..אבל רובין זה לא הסוף יש פה עוד מישהי שרוצה לצאת'' הרופא אמר והביא לי את התינוק...הוא היה ממש קטן רטוב אדום סגול כזה עיניים עצומות והוא בכה...הוא היה פשוט מושלם! יפיפה! זה הבן שלי...

''תביא לי אותו...''רובין התנשפה והבאתי לה את התינוק והיא חיבקה אותו

''אני אוהב אותך..''אמרתי לה ונישקתי לה את המצח

''הוא יפיפה..הוא פשוט יפיפה..'' רובין לחשה ולפתע צעקה, לקחתי ממנה את הבן שלנו ולקחו אותו ממני

''הנה התינוקת הצעירה גם באה..''אמר הרופא ורובין שוב צעקה, הפעם זה הלך יותר מהר ותוך רבע שעה של צעקות בכי כמעט זהה נשמע ברחבי החדר והביאו לרובין את התינוקת והיא חיבקה אותה וליטפה אותה, התינוקת הזאת גם הייתה מדהימה כמו הבן השני שלי...שלנו..

''דיויד...'' רובין הסתכלה עליי ונישקתי אותה, הרופא לקח את התינוקת וגם אותה שקל

''אנחנו לוקחים את שנייהם לחדר של התינוקות, מזל טוב לכם יש לכם תאומים מדהימים''אמר הרופא ולקח את שני הילדים שלנו

''זהו זה..זה נגמר...יש לנו שני ילדים רובין..''אמרתי לה בחיוך ענקי והיא חייכה חיוך מותש ועייף

''צריך לעשות לה כל מיני בדיקות וטיפולים אחרונים..תוכל לראות אותה עוד כמה דקות..''אמרה האחות והוציאה אותי מהחדר,

יצאתי למסדרון וחיכיתי שם...אני אבא...אני אשכרה אבא ונשוי...

הוציאו את רובין על המיטה אחרי כמה דקות והלכתי יחד איתה

''אל תדאג היא רק צריכה לנוח עכשיו..עוד מעט תוכלו ליראות את התינוקות שלכם'' אמרה האחות והכניסה את רובין לאיזה חדר כזה ורובין נשענה לאחור, התיישבתי לידה וליטפתי את ידה

''אנחנו הורים דיויד'' רובין אמרה בחיוך עייף וחייכתי חיוך עצום

''אני בהלם...'' אמרתי בחיוך

''עכשיו צריך לחשוב על שמות בשבילהם..''היא אמרה, וואלה היא צודקת...איך אפשר לקרוא להם?

''חכי רגע...יש לי טלפון'' אמרתי והסתכלתי בצג, זה היה צ'אק....רגע צ'אק! בדיוק זה!

''צ'אק!'' אמרתי מיד

''הוא מי שמתקשר?'' היא שאלה בבילבול

''לא זה...כאילו כן זה הוא! אבל..השם!'' אמרתי בהתלהבות

''אתה רוצה לקרוא לבן שלנו צ'אק?'' רובין שאלה במבט לחוץ

''לא! תראי את יודעת שלצ'אק ואמנדה הייתה צריכה להיות תינוקת?נכון? צ'אק באיזה וויכוח מטומטם איתי פלט את השם של התינוקת שהייתה אמורה להיות לו, את מבינה? צ'אק ממש אהב את השם הזה..וגם אני..הם רצו לקרוא לה ניקול'' אמרתי

''ניקול? זה באמת שם יפה..אני מסכימה לניקול...והבן?'' היא שאלה, ייאיי!!

''לואי!'' אמרתי מיד

''אני רואה שהבאת תשובה מהבית'' היא אמרה בחיוך

''זה היה הבן של ג'ף שמת אחרי הלידה מאיזה מחלה..אני הייתי שבור אחרי המוות שלו, בכיתי המון..לא היה לי ספק שאם יהיה לי ילד יקראו לו לואי! כמובן אם תסכימי...''אמרתי במהירות

''הוו דיויד...ברור שאני מסכימה..'' רובין אמרה ונישקתי אותה

''שלום להורים הצעירים, אתם רוצים לראות את התינוקות שלכם?'' אחות נכנסה עם התינוקות

''ברור!'' אמרתי והרמתי בזהירות את ניקול

''שלום לך ניקול..''לחשתי לה בשקט וליטפתי את ראשה בזהירות, היא הייתה כלכך קטנה וישנה..

''תביא לי אותה..''רובין אמרה בידיים מושטות והבאתי לה את ניקול והרמתי את לואי

''והנה לואי הצעיר..''לחשתי והתיישבתי על הקצה המיטה עם לואי בידיים, הוא ישן עליי, כל הזמן הזה פחדתי איך אני אדע להחזיק אותם ועכשיו אני מבין שזה פשוט טבעי...

''הם מדהימים..'' רובין לחשה וליטפה את ניקול באיטיות

''נכון?'' שאלתי ולואי פתח את עיניו והביט בי בשקט וחייכתי אליו ושניה לאחר מיכן הוא פרץ בבכי מחריש אוזניים יחסית לתינוק שרק נולד, לעזאזל ככה אני נשמע שאני מצווח?!

''איך עוצרים את זה?!'' שאלתי בלחץ והזזתי את הידיים באיטיות וניסיתי להרגיע אותו

''אולי צריך להחליף לו?'' רובין שאלה בשקט בנסיון לא להעיר את ניקול

''הוא רק נולד!'' לחשתי וניקול התחילה לבכות גם, לעזאזל הם בהחלט תאומים!

''מה עושים?!'' שאלתי בבהלה ואחות נכנסה לחדר

''אל תתרגשו...הם פשוט צריכים לישון הרבה..נחזיר אותם לחדר תינוקות ותוכלו לקחת אותם עוד כמה דקות''האחות אמרה והנחתי את הילדים שלנו במיטה הזאת שלהם נתתי להם את השמות היא רשמה ולקחה אותם

''אוקי, איך לעזאזל מרגיעים תינוקות שבוכים?!'' שאלתי בבהלה ורובין צחקה

''הם כאן!?'' שמעתי מהומה לפתע במסדרון ויצאתי לבחוץ

''הנה אתה!'' זה היה פייר שהצביע עליי שמאחוריו שאר הבנים

''היי!'' ציווחתי ושמעתי שתינוק בחדר סמוך התחיל לבכות ונכנסתי לחדר בבהלה והבנים נכנסו לחדר

''שלום לאם הטרייה'' אמר פייר בחיוך לרובין וצ'אק הביא לה זר פרחים

''ומה עם האב? עז?'' שאלתי ושילבתי את ידיי

''אה נכון! ג'ף תביא לו!'' פייר אמר וג'ף הוציא מספר קונדומים מהכיס האחורי

''חה חה!''אמרתי בגיחוך ולקחתי את הקונדומים, היה כתוב עלייהם רול מודל

''היי זה...'' התחלתי להגיד

''ידענו שתאהב את זה, פייר בחר..'' צ'אק אמר

''טוב אממ סליחה רובין ודיויד אבל לא באנו רק בשבילכם..איפה אחיינים שלנו?!'' פייר שאל וג'ף נתן לו מכה

''הם בחדר של כל התינוקות...צ'אק לך תביא אותם..'' אמרתי

''אני?'' צ'אק שאל

''כן, אתה תסתדר לא? תבקש את הילדים של דיויד דרוזייה...'' אמרתי לו בחיוך והוא יצא מהחדר

''למה דווקא צ'אק דיויד? מה אתה זומם?'' פייר שאל וכולם הסתכלו עליי וחייכתי חיוך רחב..

*מנקודת המבט של צ'אק*

הגעתי לחדר של התינוקות, כלכך הרבה תינוקות, כלכך הרבה רעש! ואו...

''כן בבקשה?'' שאלה אחות צעירה עם מבט מסכן על הפנים שלה

''אני מחפש את הילדים של דיויד דרוזייה..בן ובת'' אמרתי בחיוך חושף שיניים

''כן רק שניה'' היא אמרה והוציאה למסדרון 2 תינוקות מדהימים וקטנים, ואו!

''הוא קרא לבן לואי?'' שאלתי את עצמי בחיוך וליטפתי את פניו של הבן, הוא ישן..בטוח שהוא הבן של דיויד? שקט מידי..

''ואיך הם קראו לבת החמודה?'' שאלתי את עצמי שוב והסתכלתי על הכרטיס של הבת וגופי קפא.

הרמתי את התינוקת על הידיים שלי, היא הייתה ערה והסתכלה עליי בעיניים גדולות

''נ-ניקול..''לחשתי בגמגום ודמעות עמדו בעיניי, ככה בדיוק דמיינתי אותה, מושלמת כלכך..דיויד קרא לה ניקול...לכן הוא ביקש ממני להביא אותם...גאאד...

''את יפה..''לחשתי לה ומשכתי באפי דמעות פרצו מתוך עיניי וקירבתי את התינוקת לגופי חזק

התיישבתי על הכיסא במסדרון וחיבקתי אותה, כלכך קטנה, כלכך מושלמת...

''ידעתי שתתרגש..'' שמעתי את קולו של דיויד לצידי והבטתי בו בעיניים דומעות

''תודה דיויד..הם יפיפים..'' לחשתי והבכי התחזק

''היי...בשביל מה יש חברים?'' הוא שאל בחיוך והנחתי את ניקול במיטה שלה וחיבקתי את דיויד חזק ניגבתי את הדמעות ונרגעתי קצת וחזרנו לחדר שניקול על הידיים שלי

''יש לך ילדים יפיפיים רובין'' אמרתי לרובין והבטתי בניקול בזמן שאני נושך את השפה בנסיון שהבכי לא יפרוץ שוב

''תודה..אהבת את השם?'' רובין שאלה והנהנתי

''איך קוראים לה?'' שאל ג'ף, הוא ידע את התשובה אני יודע שהוא ידע את התשובה

''ניקול..''לחשתי ואת הדמעות כבר לא יכולתי לעצור.

''אתם יודעים מה דיויד ורובין? לא היה לכם ירח דבש כמו שצריך נכון? אני נותן לכם את המטוס הפרטי שלי לכמה זמן תרצו לאיפה שתרצו שניכם והקטנים'' אמרתי להם בחיוך וחנקתי את הדמעות

''תודה צ'אק...אני חושב שאני יודע לאן אנחנו נטוס כבר''.........

*מנקודת המבט של דיויד*

ספרד...אחחח כמה זמן לא הייתי פה, מעל לתשע חודשים..מאז המקרה ההוא...

''הנה...זה הסוויטה שלכם..הסוויטה הנשיאותית'' אמרה עובדת המלון ופתחה את הדלת של הסוויטה

''ואו!'' רובין אמרה בהלם ונכנסנו לחדר ואני נכנסתי עם העגלה, בחדר היו מורכבות 2 מיטות עץ צבוע לבן בשביל התינוקות

''אז..ספרד..למה ספרד?'' רובין שאלה בזמן שהעברתי את התינוקות שישנו למיטות שלהם

''למה ספרד? הנוף..האווירה...השפה..הילד השלישי שיש לי..'' אמרתי בחיוך ורובין קמה מהמיטה בקפיצה

''אוי נכון! הילדה ההיא! היא שמרה את התינוק?'' היא שאלה בהלם והנהנתי

''כידוע לי לפחות..'' הוספתי

''לך תבקר אותם..''רובין אמרה בחיוך

''נראה לך? אני לא עוזב אותך לבד..''אמרתי בהתגדות

''בשביל זה אנחנו כאן, חוצמיזה אני לא לבד יש לי פה שנים ששומרים עליי..זה הילד שלך..אתה צריך לראות אותו'' רובין אמרה בחיוך, אחח הבחורה הזאת מפתיעה כל פעם מחדש.

''אז בואי איתי..''אמרתי לה בחיוך

''מה פתאום!אתה צריך להיות עם הילד שלך לבד..להכיר אותו..ואז אולי אני יבוא..''היא אמרה

''בטוח? אני לא מאושר מזה'' אמרתי בהיסוס

''ברור..תהנה..ותשמור על עצמך'' רובין אמרה ונישקה אותי ונישקתי את התאומים והלכתי מהבית מלון שהראש עסוק במחשבות

אחרי נסיעה מהירה במונית מצאתי את עצמי מול הדלת של הבית של רובין.

הדופק שלי הפך למהיר והיד הייתה מכווצת לאגרוף מול הדלת מחכה להוראה של המוח להקיש עלייה, שמעתי בכי חלש מתוך הבית...הבן שלי..או הבת..

הקשתי כמה נקישות על הדלת ותוך כמה רגעים היא נפתחה, לונה..ואו..

''היי!'' אמרתי בהתרגשות וחיבקתי אותה, היא הייתה בהלם מוחלט

''דיויד?! ואו..''היא אמרה והתרחקה מעט

''מה קורה לוניטה?'' שאלתי בחיוך רחב

''מה אתה עושה כאן? איך אתה מעיז להגיע לכאן שוב אחרי שאנסת את אחותי והכנסת אותה להריון?'' לונה שאלה בכעס, על מה היא מדברת?

''את יודעת שאחותך רצתה בזה והיא גם רצתה לשמור את התינוק בגלל שזה אני, אל תדברי שטויות...היא פה?'' אמרתי והסתכלתי עם הראש לתוך הבית

''היא לא פה, תלך'' רובין אמרה ובאה לסגור את הדלת

''מי זה?'' לפתע מישהו עצר אותה מלסגור את הדלת, זאת הייתה נטלי עם התינוק או תינוקת על הידיים

''דיויד..'' נטלי אמרה בחיוך רחב

''דיויד בדיוק הולך'' לונה אמרה

''למה? תישאר...''נטלי אמרה ולונה התעצבנה והלכה משם, הסתכלתי על התינוק בחיוך, הוא דיי דומה לי

''זה...זה הילד שלי?'' שאלתי

''ילדה...כן.'' נטלי ענתה והרמתי את הילדה שלי על הידיים, יש לי עוד ילדה..עאאא

''למה באת לפה? באת לגדל איתי את התינוקת?'' נטלי שאלה בחיוך

''לא..באתי לראות את הילדה שלי...אני פה בירח דבש..עם אשתי והתאומים שלנו'' אמרתי בהיסוס, נטלי הרימה את גבותיה והסתכלה עליי בפרצוף מופתע

''מזל טוב..'' היא פלטה ולונה שוב הופיעה בפתח הדלת

''אתה נשוי עם תאומים?!''

''מה אנחנו עושים כאן?'' לונה שאלה בהגיענו למלון שבו אני רובין והתאומים משתכנים

''אני רוצה שתכירי אותם'' אמרתי בהיסוס

''בשביל זה לקחת אותי לפה בלי לספר לי לאן הולכים?'' לונה שאלה בהפתעה

''כן..תראי..לקחת את נטלי והתינוקת זה לא הגיוני..אז אני רציתי לקחת אותך..''אמרתי בחיוך והזמנתי את המעלית

''אני לא בטוחה שאני יוכל להסתכל עלייה ועל התאומים'' היא אמרה בהיסוס ונכנסנו למעלית

''את לא רוצה לראות עם מי התחתנתי ואיך התינוקות שלי נראים?'' שאלתי בעצב והסתכלתי עלייה בפאפי פייס

''אוקי אוקי!'' היא אמרה וחייכתי חיוך ענקי ויצאנו מהמעלית והלכנו אל הסוויטה שלי (זה נשמע כאילו הם בדרך לסקס לוהט)

''רובי?'' שאלתי ודפקתי על הדלת, שמעתי את הבכי של ניקול, יש להם בכי שונה, שלה יותר עדין..

''זאת הבת בוכה..''אמרתי בהתגאות

''היי דיויד...ו..נטלי?'' רובין פתחה את הדלת ונתנה לי נשיקה על השפתיים

''רובין תכירי זאת לונה, לונה זאת רובין אשתי'' אמרתי בחיוך ונכנסנו לחדר, ניגשתי למיטות והרמתי את ניקול שבכתה

''הייי...שששש...אני פה..ששש...'' ניסיתי להרגיע אותה בידיים שלי וזה דיי הצליח, יאייייי

''איך קוראים לה?'' לונה הייתה מאחורי

''ניקול...והבן הבכור הוא לואי'' אמרתי בהתגאות

''לואי זה לא...'' לונה זכרה את המקרה עם לואי

''הבן של ג'ף...אני יודע..גם ניקול זה שם של הבת שהייתה צריכה להיות לצ'אק..'' אמרתי בחיוך

''הם יפים...'' לונה אמרה בשקט והנחתי את ניקול שנרדמה בחזרה במיטה

''תודה..הם מדהימים..'' אמרתי בחיוך והסתכלתי עלייהם, הם אשכרה הילדים שלי.. ''אז לונה שמעתי שאת היית אחת האהבות הכי גדולות של דיויד..'' רובין אמרה

''אממ כידוע לי לפחות...אבל נפרדנו כי הם יצאו למסע הופעות ואני חזרתי לספרד..והוא פגש אותך'' לונה אמרה, זה היה נשמע כאילו היא מקנאת אבל אני יודע שהיא לא..

''את מאוד יפה את יודעת? את באמת נראת הטעם של דיויד..כאילו שהייתי איתו הייתי בהלם שהוא איתי כי אני ההפך הגמור ממנו...את נראית מתאימה לו'' לונה אמרה בחיוך לרובין שחייכה

''כן..תמיד ידעתי שדיויד הגבר בשבילי'' רובין אמרה והסתכלה עליי

''כמה זמן אתם מכירים? כמה חודשים לא?'' לונה שאלה

''מאז היסודי...היא הייתה איתי בכיתה ביסודי..''אמרתי בחיוך מרוצה והפגישה הזאת נמשכה עוד קצת עד שלונה הייתה צריכה ללכת ואני ורובין נשארנו לבד עם התינוקות..

''אז? מתחשק לך לעשות אחד נוסף?'' שאלתי ונישקתי את רובין בפיה וירדתי לצוואה

''לא ילד...אבל את הדרך שילדים באים מתחשק לי'' היא אמרה בחיוך ונישקתי אותה

''הילדים גם ישנים...זה מעולה..צריך לשמור על שקט'' אמרתי והורדתי לה את החולצה

''אז תצטרך להתאמץ הרבה...'' היא אמרה בחיוך ילדותי ופתחה לי את המכנס

''וואלה? כזכור לי את זאת שגונחת מעונג בלי סוף..''אמרתי והתיישבתי על המיטה והיא ישבה עליי בפיסוק

''זאת אשמתי שמאז ההגדלה וגם תמיד היית טוב במיטה? עכשיו תשתוק ותזיין אותי'' היא לחשה

''כן גברתי..''

קנדה קנדה קנדה קנדה, אויר קנדי..התגעגעתי..

''דיויד ניקול לא מפסיקה לבכות...אולי תרים אותה?''רובין שאלה שהיא מנערת את ניקול בעדינות

הרמתי אותה על ידיי והיא השתתקה

''אתה מרגיע אותה הכי טוב''רובין אמרה ונישקה אותי

''את באה הבייתה?'' שאלתי אותה בחיוך וליקקתי את שפתיי

''בהחלט'' היא אמרה ונכנסנו למונית שחיכתה לנו בשדה תעופה ונסענו אליינו

היינו בספרד שלושה ימים, היה ממש כיף ואני חייב להודות לצ'אק.

אמנדה ואשלי עברו לגור יחד לפי מה שאשלי סיפרה לי, אני מקווה שהן באמת מאושרות..

''וולקאם הום'' אמרתי לה בחיוך ונישקתי אותה ולואי התחיל לבכות

''צריך להחליף לו, אני אלך'' רובין אמרה ולקחה את לואי איתה

התיישבתי על הספה ולקחתי את ניקול איתי והתקשרתי לצ'אק

''היי דיויד, איך בספרד?'' צ'אק שאל מיד

''אני כבר בקנדה...רציתי להודות לך על הירח דבש...זה היה מדהים ומאוד חשוב לי, תודה'' אמרתי לו וחייכתי חיוך רחב

''אין בעד מה..אם תרצו לנסוע שוב לכל מקום שתרצו ותרצו בייביסיטר אנחנו נסכים לשמור'' הוא אמר

''תודה, אני לא חושב שאני הולך לעזוב את התינוקות שלי...'' אמרתי לו וליטפתי את ניקול שהסתכלה עליי בשקט, היא כלכך שקטה איך היא הבת שלי?!

''אנחנו נפגשים בחברה עוד חצי שעה...תבוא עם רובין והקטנים..אנחנו מתגעגעים אלייהם...מה שלום ניקול? ולואי כמובן'' הוא אמר ושאל

''הם בסדר גמור..אנחנו נבוא אם יהיה לרובין כוח'' אמרתי וניתקתי

''מי זה היה?'' רובין חזרה עם לואי

''צ'אק, נפגשים בחברה...את רוצה ללכת?'' שאלתי אותה והיא התיישבה על הספה גם עם לואי עלייה, ''צ'אק? אממ כן אין בעיה...אלא אם כן התינוקות יהיו עייפים'' היא אמרה וחייכתי

''אין בעיה..אז צריך לצאת כבר..יקח לנו חצי שעה להגיע, יש פקקים'' אמרתי ויצאנו מהבית ברכב שלי, שמנו את התינוקות בכיסא שלהם, רובין ישבה בינייהם ואני נהגתי לכיוון החברה ואחרי 20 דקות הגענו

עלינו שאני מחזיק עליי את לואי ורובין את ניקול, לפעמים אני עדיין לא קולט שהם הילדים שלי..באמת באמת הילדים שלי.

''אמנדה כבר כאן'' אמרתי שראיתי אור בחדר של הלהקה..מגניב שלמרות שהיינו בסיבוב הופעות החדר נשאר שלנו.

''שאלווווםםם'' אמרתי באושר ואמנדה ואשלי שהתנשקו התרחקו

''היי דיויד..''אמרה אמנדה וניגבה את הפה שלה במבוכה

''אשלי רוצה להרים את הקרובי משפחה שלך?'' שאלתי ואשלי באה לקראתי

''ברור...''אמרתי ונתתי לה את לואי והיא החזיקה אותו בעדינות ובזהירות רבה

''ערב טוב!'' פייר נכנס לחדר יחד עם שאר הבנים

''דיויד! מתי חזרת?'' ג'ף שאל מיד

''לפני שעתיים ככה, מה נשמע?'' שאלתי

''עזוב אותנו! מה עם הילדים הקטנים והחמודים? התגעגענו אלייהם'' פייר אמר בחיוך והתיישבנו מסביב לשולחן ואשלי החזירה לי את לואי

''אז איך קוראים להם?'' שאלה אמנדה

''לקטן לואי ולקטנה ניקול'' אמרתי בהתגאות, שאמרתי את שמה של ניקול מבטה של אמנדה השתנה, היא הסתכלה מיד אל צ'אק והוא חייך חיוך קטן

''אני יכולה להחזיק אותה?'' אמנדה שאלה וכולנו יכולנו להרגיש את הכאב שלה, רובין נתנה לה את ניקול והיא הסתכלה עלייה בחיוך, שמתי לב שג'ף מביט על לואי ושותק, הוא לא ממש דיבר ורק הסתכל עליו

''ג'ף? אתה רוצה להחזיק אותו?'' שאלתי והוא הנהן ונתתי לו את לואי בזהירות והוא הסתכל עליו ונשך את השפה שלו, צ'אק ואמנדה לא ראו את ניקול, ג'ף החזיק את בנו בזמן שהוא גסס...

''אתה בסדר?'' שאלה רובין שלא יודעת את כל הסיפור לפרטי פרטים, ג'ף הנהן וחייך חיוך עצוב

''הוא מאוד דומה לו, שנייהם מושלמים...''ג'ף לחש בשקט

''איזה משפחה'' סאב אמר פתאום, ''מה?'' שאלנו כולנו.

''אתם קולטים כמה התרחבנו? התחלנו בתור 4 צירפנו את דיויד הפכנו לחמש ותראו אותנו עכשיו...משפחה ענקית'' סאב אמר, הוא צודק..אנחנו באמת משפחה אחת גדולה, כל אחד קשור לשני בדרך כלשהיא..אנחנו פשוט משפחה ענקית..

''משפחת סימפל פלאן''