מקס מקס מקס
"מקס אצלי בלב.
כל היום בראש שלי, כל היום במחשבות שלי.
מקס במעשים שלי, מקס בהתנהגות שלי.
מקס בידיים, מקס ברגליים.
מקס באוויר, מקס בשמיים.
מקס זורם לי בדם.
מקס זורם לי בעורקים.
מקס פה, ומקס שם.
מם – קוף - סמך
מקס מקס. מקס כל הזמן.
מקס כל היום.
מקס כל שעה, כל דקה.
מקס בכל פינה."
"מה את אומרת?" שאלתי את ליסה,
והיא נועצת בי את עיניה הגדולות והשחורות בפה פעור.
"ליסה? הלווו??"
אין תגובה.
"ליסה זה לא מצחיק"
נופפתי את ידי מול עיניה..
"ליסה נו"
"חחחחחחח" היא צחקה בקול מלגלג
"ליסה!"
"מה??" היא אומרת וצוחקת בקול גדול
"אני אוהבת אותו"
פתאום היא הפסיקה לצחוק והסתכלה עליי שוב בפה פתוח ובמט מוזר,
היא קווצה את הגבות ועשתה פרצוף נגעל.
-כמה שניות שקט-
שוב היא התפקעה בצחוק מתגלגל "חחח ואני אוהבת את רמי"
"ליסה אני רצינית!"
"גם אני"
הסתכלנו אחת על השנייה בלי להוציא מילה.
רציתי לראות אם היא תשבר.
ואז היא חייכה את החיוך הציני שלה.
ומיד הבנתי הכל. אבל זרמתי..
"מה?"
"אה הא"
"ממתי?"
"מזמן"
"כמה?"
"למה?"
"למה?"
"ככה"
ושוב שנינו צחקנו אחת מול השנייה.
"אין, לא יעזור לך כלום, את לא יודעת לשקר"
אני אומרת בעוד שליסה קמה ממקומה ומסדרת את חולצתה מעליה.
"לפחות אחת מאיתנו לא יודעת"
"מה??!"
"מה ששמעת" אמרה ליסה עם חיוך קטן.
"מה את רומזת??
אני כן אוהבת את מקס!"
"ואני את רמי אמרתי לך"
"נו ליסה"
"מה!"
- - -
לא עניתי, השפלתי את ראש כלפי מטה. בכוונה, שתבין שאני רצינית
"מה אתה רוצה שאגיד לך?"
"שתשמחי בשבילי"
"מקס?!?"
"כן"
"אייככ בטוחה?"
"כן" אמרתי שוב בקול
היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה
"נו טוב אני שמחה בשבילך" היא אמרה בטון של – עושה טובה, ואז באה וחיבקה אותי.
"מה כל כך נורא בו?"
שאלתי
"מממ.. תני לי לחשוב..
הכל?"
"טטט'"
"נו דנה הילד הזה הרביץ לך עד שהתעלפת!"
"אז מה! הוא רצה להגן עליכם!
תגידי תודה!
וגם הוא ביקש מלא פעמים סליחה אחר כך"
"פחחח" אמרה בלעג
"יש לך מושג בכלל מה הוא דיבר איתי בטיול שהלכנו "
"לא..." (דההה)
אמרה ליסה ושוב התיישבה לידי, ופתחתי בסיפור:
- - -
"התחלנו ללכת, הוא פתאום תפס בידי עם ידו הגדולה והחמה,
והרגשתי צמרמורת בכל גופי, מהידיים ועד הרגליים.
המשכנו ללכת, בהתחלה הייתה שתיקה נוראה,
התביישתי ממש, ומזווית העין ראיתי איך הוא מחזיק בידי,
והייתי כל כך שמחה.
התרגשתי..
ואז הוא הסתכל עליי לרגע, וחייך,
ומרוב שוק והתרגשות בכלל לא חייכתי חזרה,
רק יצא לי פרצוף דבילי כזה. אוף נו."
ליסה הסיתה מבטה הצידה והייתה נראית רצינית מאוד, חיפשתי בעיניי את מבטה וכשהיא קלטה היא רק חייכה חיוך כל כך מזוייף..
"נו ואז?"
"ואז המשכנו ללכת, הכל היה מלא עצים ושיחים גבוהים ומסובכים,
אבל הוא ידע את הדרך.
הוא הוביל אותי מתחת לעץ ע-נ-ק!
עם המון ענפים ועלים שמגיעים עד הרצפה ויוצרים כמעין סככה"
"מממ" ליסה הנהנה בראשה, לסימן שהיא מכירה את המקום שתיארתי.
"את היית שם?"
"המון"
"נכון ממש יפה שם?"
"חחחח" הא צחקקה..
הו ליסה.. תמיד צינית, היא לא לוקחת אף פעם משהו ברצינות.
והאמת,
אני אוהבת אותה כמו שהיא..ככה..
"נכנסו מתחת לעץ והתיישבנו שם.
ו-"
"את באמת אוהבת אותו..אה.."
לחשה ליסה
"כן?" אמרתי והבטתי בה לקבלת הסבר על השאלה שצצה פתאום.
היא רק הסתכלה למטה..
היה שקט.. לא המשכתי את הסיפור.
"משהו קרה ליסה?"
היא הרימה את הראש אליי "לא" וחייכה..
"אז..למה - - -?"
"-למה שאלתי..? סתם כי אני רואה איך את מספרת את זה"
היא אומרת ושוברת את הענף הקטן שהיה בידייה,
"העיניים שלך אומרות הכל, כל כך נוצצות.. ממש אהבה.. אה?"
היא אומרת, ואני מנסה להבין מה היא מנסה לומר בזה.
"ליסה?"
"אה תמשיכי בסיפור.."
"ליסה?"
"מה??" היא שואלת ומשפיילה מבט.
הסתכלתי עלייה..
הרגשתי שאולי משהו מציק לה..
היא הרימה שוב את הראש וחזרה על עצמה
"מה?" והפעם היא התאמצה והוסיפה חיוך קטן..
רק הסתכלתי עלייה.. בלי לומר דבר.
"מה?!" היא שאלה בקול רם וטיפה עצבני.
"למה את מתנהגת ככה?"
"ככה איך?! את אומרת "ליסה ליסה ליסה!" אז אני שואלת מה!"
היא צעקה
"מה יש? תספרי לי, אני לא כועסת או משהו"
"פחחעע למה שתכעסי בכלל?!"
הסתכלתי עליה וממש לא האמנתי.
"על מה יש לך לכעוס?"
"על מה לך יש לכעוס!?" צעקתי עליה ומיד אחרי זה התחרטתי על כך.
"לי? אני לא כועסת בכלל"
"-טוב.." אמרתי בשקט..
היא נאנחה ואמרה, "נו תמשיכי את הספור,
הגעת לחלק המעניין בדיוק"
חייכתי והמשכתי (קצת בחשש)..
"אז התיישבנו שם, ובאה רוח, והשיער שלו התעופף ברוח,
הוא היה כזה...- - -"
ופתאום קלטתי ששוב ליסה מתחילה להיות עצבנית,
והיא רוקעת ברגלה על האדמה בקוצר רוח.
הפסקתי לדבר.. ואז היא שאלה "הוא היה כזה-מה?"
"ליסה מה קרה?"
שאלתי שוב בתקווה שהיא תיכנע ותספר לי כבר.
"כלום"
"זה לא נראה ככה.."
"לפעמים נראה לך משהו שהוא בכלל לא נכון!!"
"זה קשור למקס?"
"אוחח דנה!!
זה קשור אלייך! מקס לא אוהב אותך, הוא לא רוצה אותך והוא בחיים לא ירצה!
הוא עובד עליך בדיוק כמו כל האחרים, שמשחקים אותה חברים שלך!
להוציא ממך מידע על... אוווייי את כזו טיפשה!!"
"אבל היה נראה לי ש.."
"זהו! שהיה נראה לך שהשיחה עם גורדון הייתה אמיתית,
נכון??? מתי תביני כבר אמרנו לך את זה סתם!"
"לא דיברתם איתו בכלל.." אמרת לעצמי
היא גלגלה עיניים "יופי שהבנת את זה חכמה שלנו"
היא התפרצה עליי ולא נתנה לי להוציא מילה
"מה חשבת? שאם באמת לא היה לך קשר אליו היינו צריכים אותך?
היינו מעיפים אותך מפה או הורגים אותך שלא תלכי לספר"
"לספר מה??! מה כבר עשיתם!?"
"השאלה היא מה את עשית?"
"כלום ליסה! באמת!
...
בכלל נראה לי שאת סתם אומרת את זה כי את מקנאה בי שמקס רוצה אותי"
"חחחח אני ומקס זוג"
"הא?!"
"כן! אנחנו ביחד מה חשבת? למה שירצה אותך שיש לו אותי?"
"ליסה! היינו חברות!" פרצתי בבכי
...
"עוד לא קלטת!?
נראה לך שהיינו חברות"
- - -
הסוף
* * *
מתוך הפרק הבא:
"מה קרה דנה?" הוא שאל.
ונדמה היה לי שזו השאלה הכי קשה ומסובכת ששאלו אותי אי פעם.
* * *
(הציטוטים מובאים מהפרק הבא לשם הגברת סקרנותכם בלבד, XD
הם לא מרמזים/ מראים/ מסבירים שום דבר. אין להם שום משמעות מלבד לסקרן אתכם, [:
אז אל תחפשו בהם פואנטה לגבי הפרק הזה, או לגבי מה שיקרה בפרק הבא. תודה XP)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: