החיים על פי ... (אף אחד)

טוב אז אני לא הופכת את הבלוג הזה לבלוג סיפורים אבל לפני כמה ימים בלילה חשבתי על סיפור בראש ואז פשוט כתבתי והחלטתי לפרסם אותו .

וכרגיל תודה למתבגר שסייע לי בתקוני שגיאות כתיב.

אה ולסיפור עדיין אין שם =].

פרק 1 

היא ישבה על המיטה וחשבה לעצמה " נו אני חייבת להירדם אחרת אני לא יתעורר מחר".

היא כבר שעות בניסיונות לישון אך איננה מצליחה להירדם. היא חשבה שהיא אולי בכל זאת תצליח לישון ושוב עצמה את ענייה ואחרי שנייה פקחה אותם " אוף, נו! ככה זה בחיים לא יצליח. מה אני יעשה?". היא ידעה שהיא חייבת להירדם אחרת לא תצליח להתעורר למחרת בזמן לבית ספר.

היא ניסתה בכל כוחה להירדם אך מחשבותיה לא נתנו למוחה לנוח היא רק חשבה על אמה ועל כמה שהיא הייתה רוצה לחזור למצב הקודם.

היא נזכרה ביום ההוא היום הקשה ההוא שאמה עזבה לבית החולים ויחד איתה עזבה השמחה בבית.

בום! בום! בום!

נועה התעוררה בבהלה ושמעה דפיקות על הדלת של החדר ליד והיא הבינה שכבר בוקר וזה בטח אופיר שמנסה להעיר את עומר. היא התעוררה והחלה לארגן את עצמה לבית הספר.

אופיר צעק לה "נוני את ערה?" ןהמשיך לדפוק על הדלת של עומר .

" אני ערה! עוד כמה דקות אהיה מוכנה, תעיר את עומר כדי שלא נאחר" אמרה נועה.

נועה ישבה וחיכתה לעומר אחרי שהייתה מסודרת ומסורקת אבל לעומתה עומר ירד במדרגות לקומה הראשונה לבוש בג'ינס קרוע חולצה קרועה ונעלים קרועות שיערו היה מבולגן עוד מהלילה.

" אתה מוכן? ככה אתה הולך?" שאלה אותו נועה בהפתעה.

" לא, אני צריך להתאפר ולשים לק.. מה נראה לך? שאני כמוך? כולה בית ספר" אמר עומר בזלזול.

"טוב יאללה, לכו לבית ספר שלא תאחרו" אמר להם אופיר.

"אני ממש חייבת למצוא משהו לדבר איתו. לא יכול להיות שנהיה כל הזמן ככה, בטוח שיש לנו על מה לדבר, הרי אנחנו אחים תאומים ואנחנו באותה שכבה" חשבה נועה לעצמה. היא כל כך רצתה להחריב את השתיקה הצורמת הזאת בינה לבין עומר וידעה שהיא פשוט חייבת לדבר איתו, בזמן כל ניסיונותיה למצוא נושא לשיחה עומר כהרגלו סטה מהדרך לבית הספר. נועה שמה לב וצעקה לעברו "עומר! הי עומר!". הוא עשה עצמו כלא שומע ונועה החליטה  שהפעם היא לא מוותרת לו בכזאת קלות. היא רצה לעברו ותפסה את ידו.

"הי! מה את עושה עזבי אותי!"  צעק עומר.

נועה הסתכלה אליו במבט כועס ואמרה לו " מה  אתה חושב שאתה עושה? אתה עוד פעם מבריז מבית הספר! המנהל אמר לך בפירוש שאם תמשיך להבריז הוא יסלק אותך מהחטיבה ואז איך תוכל להגיע לתיכון? אה?" הוא הרכין את הראש ומלמל לעצמו בשקט " גם ככה אין לי סיכוי" והסתובב חזרה והמשיך ללכת. נועה חשבה לעצמה וצעקה לעברו "עומר אני יודעת שאתה מתקשה בלימודים אני יכולה לעזור לך וגם אני יודעת שלא קל לך עם המצב של אמא, שנינו נמצאים באותו מצב תן לי לעזור לך". עומר הסתובב במהירות והחל לצרוח עליה " מי את חושבת שאת, את לא אמא שלי ואין סיבה שתהווי תחליף לה כי את עדיין סתם ילדה בת 14 מתנשאת שחושבת שהיא איזה ורדה רזיאל ז'קונט , מתי תביני כבר שאני לא רוצה איתך קשר! אני הייתי מעדיף לא ללכת איתך לבית ספר בכלל ועוד יותר טוב אם לא היית קיימת!" עומר הסתובב והמשיך בדרכו.

נועה עצרה את הדמעות בענייה. היא כל כך רצתה לענות לו כל כך היא הייתה מתה להגיד לו שהוא בסך הכל ילדון טפשון שלא מבין כלום מהחיים שלו אבל היא בחרה לשתוק, 'במילא הוא לא מקשיב לי' חשבה, 'ואם אני יענה לו הוא יצרח עליי עוד יותר ואז אני בכלל יאחר לבית ספר'.

מקווה שנהנתם וזה לא שיעממם אותכם.

בי

נ.ב

תגיבו