אנחנו יודעות, בוודאי אתן מצפות לעוד פאנפיק דרמטי ומרגש. הבחורה נוסעת לאנגליה, לא אוהבת את מקפליי, אוהבת את מקפליי, מפתחת רומן עם דאגי, מישהו זורק עליהם ביצים מהחלון ודאגי מתעטש. אך לא הפעם.
אנחנו מביאות כאן סיפור אמיתי ביותר שכל קשר בינו לבין המציאות הינו מקרי בהחלט!
מה קורה באמת בחיי היום יום של מקפליי? איך הגענו למצב שיש דגלים בדמותו של דני, והכי חשוב, מה נסגר עם הג'ונאס ברדרס? ברצינות. איכ.
כל מי שמוצאת את עצמה נפגעת מהסיפור, שתלך לבכות לפסיכיאטר שלה.
באהבה, סתאב ואור - חבוז פרודקשנס.
דני!" צרח טום בכל הבית. "דני!! למה הבית מריח ככה?!"
"זה אני.." יצא דאגי בהתנצלות מהשירותים. "זה היה אכזרי!" הוא צעק. "הטוסיק היפה שלי נקרע לשניים!"
"לא, לא הקקי שלך!" קרא טום והניף את ידו. "יש ריח שרוף!"
"כן.." מלמל דאגי. "דני והארי מכינים ניוקי."
"מכינים ניוקי הא?" שאל טום בפרצוף חושד.
"טוב.." אמר דאגי. "הארי מכין, דני רץ עם מצית ושורף הכל!"
"למה הוא תמיד עושה את זה?" שאל טום בייאוש.
"הפעם יש לו סיבה. הוא פגש מישהי" אמר דאגי והקפיץ את גבותיו לכל כיוון בחיוך שרמנטי.
"זו לא סיבה לשרוף את המטבח!" הוא צעק ורץ אל המטבח כשדאגי מדלג אחריו.
-
"הו, הארולד, זה יהיה ניוקי מצוין!" קרא דני כשהוא רוקד על השולחן.
"יהיה נחמד מצדך לעזור לי!" צעק הארי והנמיך את המוזיקה. "רד מהשולחן!"
"אני אוהב שאתה מצווה עליי דברים" חייך דני.
"דני! הארי! מה עשיתם?!" נכנס טום בצעקות.
"מכינים ארוחה רומנטית לבחורה החדשה של דני" אמר הארי כשהוא מנסה לברוח מהקמח שזרק עליו דני. "די כבר דניאל אלן דיוויד ג'ונס! שב בשקט!"
"אז באמת יש בחורה חדשה?" שאל טום כשהוא מכבה כיסא בוער.
"כן" חייך דני.
"ואתה תנסה להרשים אותה.." אמר טום בפקפקנות.
"אנסה? אני אצליח!" קרא דני.
השלושה פרצו בצחוק מוגזם ודאגי נשכב על הרצפה והכה בה באגרופיו כשהוא צוחק כמו מטורף.
"דני, דני, דני.. איזה תמים ומלא נמשים אתה" טום הניח את זרועו על כתפו של דני.
"למה?" שאל דני במבט נעלב.
"כי לשאול בחורה מתי הרגליים שלה נפתחות, מרשים רק זונות זולות כמו אוליביה" דאגי קם מהרצפה.
"דאגי!" סינן הארי. "לא מזכירים את מילת הא'!"
"אפרסק?" שאל דאגי בתהייה.
"אוליביה.." ענה הארי.
"אבל אני..אני לא יודע עוד משפטי פתיחה" אמר דני בעצב. "אני רק ילד מנומש, מה כבר אוכל להבין?" הוא הביט על התקרה במעיניים דומעות.
"נתחיל מזה שתפסיק להיות מטומטם" אמר דאגי. "אני אלמד אותך להרשים בחורה ולכבוש אותה, עד שביום שתיפרד ממנה, היא תחפש שבט קניבלים שיאכל לה את העור, כי זה יכאב פחות מהפרידה!"
"לא, ברצינות דאג, אתה רוצה לספר לנו משהו?" שאל טום.
"כשהייתי קטן.."
"שקט דאגי!" קרא טום. "אתה ודני תלכו ללמוד, ואני והארי נסדר את הבלאגן" הוא מלמל ולבש סינר ורוד.
-
"שים לב!" קרא דאגי. "תעזוב את זה!" הוא לקח את חוברת הפורנו והשליך אותה מהחלון.
"לא! ג'ינה! ג'ינה הלוהטת!" קרא דני וניסה לקפוץ מהחלון.
"שב!" דאגי משך אותו בחזרה לכיסא. "ולא לזוז! אני מקדיש זמן יקר!"
"בסדר..בסדר..פארטי פופר.."
"ועכשיו, אם לא איכפת לך..תוציא את היד מהמכנסיים. טוב?"
"אין לך גבולות אה?!" צרח דני. "גבולות! אין! אין! הנה! רוצה?!" הוא הוציא את ידו והושיט אותה לדאגי.
"מעדיף..מעדיף שלא.." דאגי הלך שני צעדים אחורה ונעמד ליד הלוח.
"ובכן" הוא השתעל בסמכותיות. "דבר ראשון, ג'נטלמן."
"תודה דאג, אני לא רעב" חייך דני בתמימות.
"מה? לא..לא משנה. תראה. אתה צריך להתייחס לאישה בכבוד המגיע לה" אמר דאגי.
"אני מתייחס לנשים בכבוד הראוי" אמר דני.
"זרקת את החברה האחרונה שלך מתוך מכונית נוסעת, כי רצית לראות כמה זמן היא תתגלגל על הכביש עד שהיא תעצור!"
"כן, אבל ייאמר לזכותי, שאח"כ הסעתי אותה הביתה" אמר דני.
"תגיד לי, אתה מטומטם?! דני, אני טיפוס יפה. אני יכול לטייל ברחובות ולהנות מאנשים שמתעלפים מלהביט בי. תקשיב לי ותקשיב לי טוב! אני באמת משקיע! אתה מתכוון ללמוד?!"
"אני לומד!" קרא דני.
"אתה לא!"
"בסדר, הנה" אמר דני בשקט ושיחק בעיפרון.
"הדייט הראשון." דאגי הצביע על הלוח. "אני צריך מתנדבת מהקהל. הארי?" שאל דאגי ולפתע הארי נכנס לחדר עם פאה וחצאית מעל הג'ינס.
"אני חייב?!" הוא שאל.
"חייב." אמר דאגי וסימן לדני לקום ולהתקרב.
"תראה דני, זה שולחן במסעדה." הוא הצביע על שולחן ושני כיסאון שעמדו במרכז החדר.
"זה שולחן בחדר, לא במסעדה. ואח"כ אומרים שאני המטומטם." דני גיחך.
"אתה באמת המטומטם" אמר הארי.
"נו דני!" קרא דאגי.
"מה אתה רוצה?" שאל דני שכבר התיישב.
"אמרתי לך להיות ג'נטלמן!"
"ואני הסברתי לך שאני לא רעב! די כבר, נודניק!"
"אתה צריך להזיז את הכיסא כדי שהארי יוכל לשבת! אתם בדייט!"
"לא רוצה!" קרא דני. "הוא בחורה שעירה!"
"לא באמת דני! זו הדמיה! אני אלך!"
"לא, לא, בסדר!" קם דני אל הארי. "בבקשה מדמואזל" הוא אמר בנימוס ומשך את הכיסא לאחור.
הרולד, שרצה להתיישב, נפל על הרצפה, ודני המשיך ללכת עם הכיסא אחורה.
"לאן אתה הולך?! צרח דאגי.
"סליחה" נעצר דני.
"מטומטם!" קרא הארי כשהוא מנקה את עצמו מאבק הרצפות.
"דני, שבו כבר"
"מה תרצי לאכול מדמואזל?" חייך דני והקפיץ את גבותיו.
"אני אקח את ה..מנה הכי פלצנית שלכם" אמר הארי בקול גבוה ונקבתי.
"אני אקח..פלאפל."
"דני דני דני.." נכנס טום לחדר ומלמל בייאוש.
"מה?" שאל דני.
"אתה לא יכול להמציא שמות של אוכל!" קרא דאגי.
"אבל היא ישראלית! הם אוכלים רק פלאפל וחומוס!"
"בחורה ישראלית הא?" חייך טום. "יצאתי פעם עם מישהי מישראל..קראו לה דנה אינטרנ..לא משנה, סיפור עצוב..בכל מקרה, חשבתי על פיתרון." הוא אמר.
"פיתרון?" תהה דני.
"בבקשה" הוא דחף לאוזנו של דני אוזניה מיניאטורית. "וזה בשבילך" הוא הושיט לדאגי מכשיר שנראה כמו ווקי טוקי.
"דני!" צרח דאגי, ודני עף לצידו השני של החדר.
"אווץ'!" הוא צרח.
"אתה רוצה להרשים את הבחורה?" שאל הארי כשהוא מוריד את החצאית בכעס.
"רוצה.." אמר דני.
"אנחנו נטפל בזה דרך המפקדה"
-באותו ערב במפקדה-
"טום, הכל מוכן?" דאגי שאל, מסתובב בחדר ברשמיות.
"אוקי, ווקי טוקי- יש, אוזניה- עובדת, תחתונים נקיים- יש, אה.. דאגי, עוד משהו?" הארי שאל.
"תחתונים?" טום הרים גבה
"אתה יודע, צריך להיות מוכנים להכל" דאגי אמר כמובן מאליו
"בדיוק! מה אתה עושה עדיין עם הסינר פקאצות הזה?" הארי ודאגי התחילו לצחוק
"מה, אתה לא חושב שאני סקסי עם זה?" טום התקרב להארי במבט חושני
"סופר סקסי!!!" סתאב התפרצה למפקדה ודאגי התעלף מהבהלה.
"שאאלום לך!" חייך טום אל סתאב.
"הרגת את דאגי!" צעק הרולד בבהלה.
"הוא רגיש לבהלות.." חייך טום בהתנצלות.
"אוי סתאב, את הורגת אותי עם הכניסות שלך. זה סקסי מדי" דאגי אמר כשהוא התעורר.
"מצטער דאגי" טום אמר בהקפצת גבות והסתכל על סתאב [מוחעחעחע!]
"חדל פטפטת! הם נכנסים" הארי הקשיב במבט פלצני לווקי טוקי ודאגי חטף לו אותו מהיד
"זה התפקיד שלי, טומטום"הוא עיוות את הפה שלו.
"הוא מציע לה לשבת, דאגי, תעשה משהו!" הארי אמר
"דני, לא-למשוך-את-הכיסא-יותר-מדי!!" דאגי צרח לתוך הווקי טוקי
"אל תענה לי! אני תקוע פה עם חבורת בורים.." הוא מלמל אחרי שדני ענה לו בחזרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
