-בינתיים במסעדה-
"מה תרצי לאכול, מדמוא..- אה, אור?" שאל דני כשהוא מביט בתפריט.
"זה לא עניינך" ענתה אור.
"אני אקח חומוס.." הוא קרץ לה.
"יופי.." מלמלה.
"והיא תיקח זה לא עניינך עם חומוס" הוא שוב קרץ
"מה הקטע שלך עם החומוס?" היא שאלה.
"דני..דני!" צעק הארי למיקרופון. "תפסיק עם החומוס!"
"אז..אימרי לי.." דני אחז בידה של אור שהבעתה הביעה קשיחות.
"אומרת.." היא מלמלה.
"הו!" הוא פרץ בצחוק חזק. "בדיחה טובה..בדיחה..אוי.." הוא צחק ללא הפסק.
"חחח, אוי.. את טובה. אוי.. אוי." הוא הפסיק לצחוק כשראה איך היא מסתכלת עליו
"על מה אתה צוחק?" היא אמרה בדיוק כשדאגי צרח לו את זה במיקרופון
"על..ה..מצב בעזה..משעשע..לא?" הוא שאל בפחד.
"הורגים לנו אנשים! מה מצחיק בזה?!" היא התעצבנה.
"את קלילה וזורמת, אני אוהב את זה" הוא קרץ.
אחרי כמה רגעי שקט מביכים, אור זזה במקום באי נוחות.
"מה מציק לך, חבוזה יקרה שלי?" דני שם את ידו על היד שלה
"ח.. חבו.. חבוזה?" היא הביטה בו במבט עמוק, "איך ידעת?" מבטה הקשוח נעלם אבל חזר מיד
"יש לי קשרים" הוא אמר בחיוך דבילי.
"סתאב הזאת.." היא מלמלה בשקט.
"כן..סתאב" מלמל דני.
"תסתום!" קראה סתאב לווקי טוקי. "פשוט..אלוהים! מה הבעיה שלו?" היא פנתה לטום.
"בגיל שש.." השפיל טום את מבטו. "דני הסתובב בקרוסלה..במהירות." הוא לקח נשימה עמוקה. "יותר מדי במהירות. כשהוא ירד ממנו..בגלל הסחרחורת..הוא הקיא.."
"ו..?" שאלה סתאב.
"את המוח שלו" אמר דאגי בעצב.
"לקחתי על עצמי להשתיל לו אחד..אולי עשיתי טעות" אמר הרולד כשהוא מגרד את ראשו.
"אני שומע אתכם!" צעק דני.
"מה?" שאלה אור. "אתה שומע קולות?"
"כן..האוז.."
"שתוק!" קרא הארי. "היא לא יכולה לדעת!"
"אוז..מה?" היא שאלה.
"אוזפילי ביגילי.." הוא אמר.
אור הרימה גבה,
"אוזפילי..ביגילי! אל תגידי לי שאת לא מכירה!" הוא עשה פרצוף מופתע מוגזם במיוחד
"אה.. לא?.." היא התרחקה מעט מהשולחן
"טלטאביז! יו, אישה" הוא כיסה את פניו עם ידו בייאוש
"או! בטח, בטח!" היא קפצה בכיסאה
"את מכירה?!" הוא שאל בקול גבוה, כאילו מתרגש
"ב..בטח! איך לא..!" היא ענתה בטונים עולים ויורדים
"איזה טמבלית זאתי.. זה בכלל לא קיים האוזפילי בייגלה הזה" הוא חשב לעצמו, בקול.
"אמרת את זה בקול דני" דאגי אמר לווקי טוקי
"אה.." דני עשה פרצוף מעוות ואור החזירה את מבטה הקשוח
"החומוס הגיע!!" הוא אמר בשמחה לעבר המלצר שהגיע
"הכל בסדר אדוני?" המלצר שאל בהיסוס
"בטח! אתה יודע, חומוס, אור.. הכל מושלם!" הוא אמר בהתרגשות, והמלצר רק הנהן ומיהר להסתלק מהשולחן
"מה הקטע שלך עם חומוס? טיפש?" היא שאלה כשהוא טבל את ראשו בצלחת וליקק בהגזמה.
"אוכל אותנטי. מחובר לשורשים המזרחיים שלך! את מרוקאית נכון?"
"אתה לא צריך לצלול פנימה בגלל זה.." היא הרימה אותו מהשיער.
"מאיפה הבאתם אותו..?" שאלה סתאב בייאוש כשטום עשה לה קשרים בשיער להנאתו. "תפסיק!" היא דחפה אותו.
"מצאנו אותו זרוק ליד הפחים בבולטון" חייך הארי.
"דני..דני!" צרח דאגי ודני צרח בחזרה מכאב האוזניים שנגרם.
"האוזנייה תתקלקל! טומטום" דאגי המשיך לצרוח בייאוש.
"אמא שלך טומטום!" דני צרח בחזרה
"עם מי לעזאזל אתה מדבר?" אור שאלה באדישות
"אה.. חומוס?" דני עשה תנועות מוזרות עם הידיים וקם מכיסאו
"שירותים. כבר חוזר" הוא אמר ורץ בדילוגים לשירותים
אור שלפה את הפלאפון וחייגה לסתאב.
"שוט!" קראה סתאב.
"למה לעזאזל יצאתי איתו לאכול?"
"כי זה דני ג'ונס" קראה סתאב.
"איפה את?" היא שאלה כשהיא שומעת צרחות ושירים ברקע.
"עם..אמא.." אמרה סתאב בהיסוס.
"סתאב אני אעשה לך ילד!" קרא טום.
"הו טום, כן!" סתאב קראה לטום בחזרה
"אמא שלך עברה שינוי מין?" אור שאלה בחשש
"אה.. מה? לא, את מדמיינת אישה! זה בגלל דני"
"תשמעי, הבנאדם דלוק על חומוס. הוא דיבר אליו מקודם!" אור צעקה לה בפלאפון
"אני יודעת.." סתאב ענתה ביאוש
"אה?" אור לא הבינה מה היא רוצה ממנה.

-
"דני, איפה אתה?" שאל דאגי דרך הווקי טוקי.
"עושה קקי.." הוא אמר.
"אתה עושה קקי בדייט הראשון?" דאגי היה מופתע.
"כן, קקי אכזרי!" הוא צעק.
"מטומטם! רגע..יש..יש לך תירס בקקי?"
"על מה אתם מדברים?!" שאל טום.
"כלום.." אמר דאגי במבוכה. "דני..אתה חייב להיות פחות מטומטם" הוא אמר.
"אני מנסה.. אבל קשה לי לתקשר איתה. היא קשוחה!"
"אני יודע, אבל צריך לנסות לשוב. אתה רוצה לאונן לנצח?"
"כן" אמר דני. "אבל גם לקבל קצת מדברים אנושיים".
"לא דאגי, לא כלום! אני כבר שבועות מחפש את התירס שלי, מאיפה הזלזול הזה?" טום שאל נעלב
"כוסעמק! טום!" סתאב צעקה כשהוא משך לה בשיער כשהטיף לדאגי.
"סליחה.. עדיין אפשר לעשות לך ילד?" טום שאל בעיניים מנצנצות
"טוב נו, אבל עוד פעם אחת אתה מושך לי בשיער ואני מעיפה לך את הווילי!" היא הזהירה אותו.

-
אור ניתקה את השיחה אחרי כמה משפטים לא ברורים של סתאב ודני חזר מהשירותים
"שלום מדמואזל" הוא חייך כשהוא התיישב.
"היי דביל" היא גלגלה עיניים.
"אפשר להציע לך משקה לסגירת הארוחה?"
"כן. מיד אחרי שתסדר את הדבר שיוצא לך מהאוזן."
"אה..אנ..אני.." מלמל דני בבלבול.
"הצילו!" צרח דאגי בקול גבוה. "עלו עלינו!" הוא צווח.
"זה.." המשיך דני. "זה סתם רדיו..אוזניה..של..רדיו.."
"דני! היא גילתה הכל?! היא גילתה שזה לא רדיו? שזו אוזניה שדרכה אנו מוסרים לך מידע?!" צעק טום.
"מה לעזאזל אתה עושה?!" סתאב החלה לחבוט בו.
"סתאב?" שאלה אור בהיסוס.
"אל תכעסי!" קרא דני ודמעות בעיניו. "רק רציתי להיות מרשים ומסוקס!"
"תוציא את זה!" היא משכה את האוזניה מתוך אוזנו המנומשת וזרקה לתוך כוס הוודקה עוגיות שלה.
"או..זה בטח יתקלקל.." הוא נראה מהוסס.
"אתה בסך הכל ילד תמים, נכון?"
"נכון" הוא הנהן.
"הם דרדרו אותך לזה, ואתה הסכמת. נ-כ-ו-ן?!"
"כן כן, נכון" הוא הסכים.
"וסתאב שיתפה פעולה. אתה תעזור לי להתנקם בה..בבחור עם הקול הגבוה, במתופף המצחין, ובברנש שכותב הכל"