הטיסה עברה בשקט. מדי פעם, דני קפץ וצעק שרק הוא יחזיר את המדינה למה שהייתה פעם.
הוא התעלם מהטענות של טום, שניסה להסביר שדני אינו יודע איך הייתה ישראל אי פעם.
"לאן הולכים?" שאל דאגי.
"למטה הבחירות הרשמי כמובן. "אמר דני.
"מטה הבחירות? אין לך אפילו שם למפלגה!" קרא טום.
"יש לי. 'אחורה'. כי רק אחורה תנצח את קדימה." הוא חייך.
"שנון דני..שנון.." מלמלה סתאב.
"רגע! לא!! הגוש עץ שלי! טום!!!" הוא נפל על ברכיו והחזיק ברגלו של טום.
"תירגע, יש פה כאלה שיכולים לפחות לעמוד" הוא סימן להארי ודאגי שימשכו אותו.
"סתאב, בואי. צריך להביא סדינים" אור התחילה ללכת.
"סדינים?" הארי שאל בבלבול.
"אתה באמת חושב שאין לכם פה מעריצים? צריך להסתיר אתכם איכשהו" סתאב אמרה.
"מעריצים? נו, איזה יופי!" דני התרומם וחייך בטיפשות, "בואו נלך להגיד שלום!". אור וסתאב הנידו בראשן לשלילה.
"למה לא? אני גם ככה אהיה ראש הממשלה שלהם!" הוא הרחיב את חיוכו.
"פלייייז? פליז, פליז, או-הור, פליז!" הוא התחיל לזמזם.
"עם כמה שהשיר הזה סקסי, לא." היא המשיכה לסרב.
"אבל כך יהיו לי קולות רבים!"
"למעריצות שלך עדיין אין זכות הצבעה. וגם לא תהיה בשבע קדנציות הבאות" אמרה סתאב.
"חיחיחי" צחקק דאגי.
"מה מצחיק? הן גם מעריצות שלך" אמרה אור.
"שלי?" שאל טום.
"גם שלך מושבושטושקושקוש" אמרה סתאב בחמידות.
"שלי?" שאל הארי.
"א..ב..בואי סתאב, אנחנו מאחרות לחנות הסדינים!" קראה אור ומשכה אותה משם.
"קח הארי!" הושיט דני להארי מצלמת וידאו. "צלם אותי לסרטון הבחירות שלי."
"אני?"
"כן. דאגי, טום, תעמדו מאחורי ותאמרו 'אחורה' אחרי כל משפט שלי"
"אחורה?" שאל הארי.
"כן נו! השם של המפלגה!"
"אוקי. מוכן? אקשן!" קרא הארי.
"שלום לכם אזרחי ישראל. אני דניאל אלן דיוויד שמני ג'ונס. ואני, הבחירה שלכם לבחירות הקרובות"
"מאחורה" אמרו טום ודאגי יחד.
"ואני, אדאג לשנות את המדינה הזו!" הכריז דני.
"מאחורה" אמרו טום ודאגי יחד שוב.
"לא אתן שידפקו אותנו!" הוא צעק.
"מאחורה" אמרו טום ודאגי יחד.
"ולא אתן שהערבים יתאכזרו אלינו. ישראל חזקה, זו ישראל מאחורה"
"מאחורה" צעקו טום ודאגי!
דני התקרב אל עדשת המצלמה בחיוך שרמנטי, קרץ בשתי עיניו וחייך חיוך גדול.
"רק אני אהפוך את מדינת ישראל לחומוס לנד. רק אני, מבטיח ומקיים.
אני לא אטפל בפשע, ולא, אני לא אציל אתכם מהמצב הכלכלי הנוראי. אני גם לא אחסל את הטרור.
רק חומוס, רק אחורה. רק דני ג'ונס."
"מאחורה!" קראו טום ודאגי כשהם מסמנים תנועת ניצחון באצבעותיהן הבריטיות.
"קאט!" צעק הארי וכיבה את המצלמה. "אתה הולך לנצח דני! לנצח אני אומר!"
"אתה סותר את עצמך" אמרה סתאב שנכנסה עם הר סדינים שהסתיר את ראשה.
"מדוע?" שאל דני והוציא מתיק הגב שלו קופסת חומוס של 4 קילו.
"אמרת שלא תיתן שהערבים יתאכזרו, ואז אמרת שאתה לא תילחם בטרור" היא אמרה וזרקה את הסדינים ארצה.
"קדימה דניאל! מחכים לך!" נכנס איש עם אוזניה אל המחסן שהיה אמור להיות מטה הבחירות.
"אני בא מר לוי" אמר דני ורץ החוצה.
"מחכים לו לאן?" שאלה סתאב כשהיא חובשת כובע אמבטיה מטופש לראשה.
"מיד אגיד לך" אמר דאגי כשהוא מעלעל בלוח הזמנים של דני.
"למה הכובע?" שאל טום.
"מה? לא! כדי שאתה לא תיגע לי בשיער! לך!"
"הנאום שלו במסיבת העיתונאים" אמר דאגי.
"מסיבה?" הארי נשמע נלהב. "אני הולך לקנות בלונים!" הוא צעק ורץ
"לא, לא, לא! כ"כ לא!" אור פתחה בקבוק בירה במבט מתוסכל. "שמישהו יעצור את זה!"
"חוששני שאין דרך" אמר טום כשהוא מרכיב שוב משקפיים. "זכותו של כל מתמודד לנאום במסיבת עיתונאים" הוא הקריא מתוך קלסר.
"מאיפה הקלסר?" דאגי הגיח מכוסה בסדין מאחורי סתאב.
"הולם לך לבן דאגי" טום אמר ברשמיות.
"תודות לך ידידי" חייך דאגי מתחת לסדין.
"למה אתם מחכים?!" אור צעקה. "הוא הולך להרוס את כל המזרח התיכון!" היא הצביעה על רכב שחיכה בכניסה. "בואו כבר!"

-
"וואן, וואן וואן טו וואן" בדק דני את המיקרופון. "תן לי בווליום מר לוי!" "אחת, אחת, וואן וואן! אוקיי, מעולה. אני אהיה מאחורי הקלעים"
העיתונאים נכנסו בקבוצות גדולות והתיישבו מהר מאוד. החלה המולה, ודני הקטן נרגש מאחורי הקלעים.
"אני חושב שאיחרנו" אמר טום.
הארי חזר עם חבילת בלונים ביד ובידו השנייה כמה בלונים מנופחים.
אור רצה במהירות לדאגי, לקחה את הסיכת בטיחות שהחזיקה לו את הסדין ולקחה בלון מהארי ורצה למאחורי הקלעים.
"מה היא עושה?" דאגי עיוות את פרצופו "מה נראה לה שהיא עושה עם הסיכה שלי?"
"הולכת לדני" טום אמר
"אבל נראיתי כמו אל יווני לרגע!" הוא רטן.
"תסתום! יש דברים יותר חשובים מהיופי הנסגד שלך כרגע!" סתאב אמרה.

-
"הו, שלום לך" חייך דני חיוך מאולץ בצורה מוגזמת כשאור נכנסה לחדר בפרצוף רציני אוחזת בבלון וסיכה. "הבאת לי בלון אני רואה. ובכן, זה נחמד מצידך, אך אני מסרב לקבל שוחד"
"שוחד הא? תראה דני.." היא קירבה את הבלון לפניו ופוצצה אותו ללא הודעה מוקדמת. "צא מזה!"
דני התחיל לבכות מהבהלה והתעלף.
דאגי הגיע בהתנשפות ונתקע בדלת כי עדיין היה עם הסדין על הראש,
"תעזור לי לקחת אותו, מהר" אור אמרה
"כן, קדימה!" הוא אמר ונתקע בעוד אלפי דברים בדרך.
-
"גבירותיי ורבותיי." רכן מר לוי מעל למיקרופון. "מיד יעלה לנאום דניאל אלן דיוויד שמני ג'ונס, המועמד לראשות ממשלת ישראל. בגלל עיכוב קטן נאלץ לחכות, אנא להמתין בסבלנות"
-
"מה עכשיו?" שאל דאגי כשהוא נעל את דלת השירותים בהם שמו את דני.