קואלה בחומוס

טאבולה ואביה קפצו לבקר (ממש קפיצה קטנה, זו בטיסה וזה בנסיעה) והביאו עמם שפע של מנחות. 

זו באה איתי לחוף הים, צפתה איתי במיטב הקאלט הישראלי*, ובישלה מעדנים.

וזה שיעשע את האפרוחית ("היא דורסת אותי עם העגלה, וזה נורא מצחיק אותה משום מה"), והביא גם שלל ספרים.

בין השאר, האסופה "שרשרת זהב" מקבצת שירי ילדים נפלאים שאהבתי בתור ילדה, מאויירים בציורים עשירים, ומספרת גם על המשוררים.

"מה עושות האיילות", "מקהלה עליזה", "בובה זהבה" - מאד שמחתי להכיר אותן לאפרוחית.

את "כובע קסמים" בביצועה של ריטה שמחתי להכיר בעצמי.

כתוצאה מטראומת ילדותי-שלי, חיפשתי דרך חיובית לקרב את האפרוחית שלי לשפה שלי.  במקום לחץ ואיומים (שהיו מנת חלקי), חשבתי לי שספר מאויר ושירים מוקלטים יעשו עבודה טובה יותר.  ואכן, משאירגנתי את כל השירים הללו על דיסק, והושבתי את האפרוחית על הספה, וגיליתי שספר ושיר ביחד מרתקים אותה למשך חמש דקות שלמות.

ובמיוחד אוהבת האפרוחית את הזברה והפיג'מה.  אמנם, אני שרה לה את השיר הזה מדי אמבטיה מאז היתה בת שבוע, אבל כנראה משינה חוננו ביכולת זימרה טובה משלי.

אלא מאי, מילות השיר מתפרשות קצת אחרת אצל האפרוחית.

ועוד אפרוחית קצרצר - כל ילדה קטנה רוצה בית קטן משל עצמה.

והנה בת-דודה של האפרוחית כבר גדולה מדי (8) בשביל הבית הזה, אז הוא עבר אלינו.

אפרוחית חנכה את הבית בשבע הקפות מסורתיות.

לבי עם צופה מהצד המקסימה, שסוף-סוף דברים התחילו ללכת לקראתה, ומצאה עבודה חדשה כלבבה, והרגל כבר החלימה למדי, ועכשיו... בנה נפצע ואני כולי תקווה שיחלים מהר.

שולחת לך אהבה, צופה.

וכל הכבוד לחגית שאירגנה לצופה מתנה ישראבלוגית.

ולמי שלא מכיר אותה, אז כדאי.