קואלה בחומוס

החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה לאחרונה. 

בקצה אחד האפרוחית.  זה הקצה שבו ישנים פחות, אוכלים פחות (כי אחרת משמינים), ומבלים פחות עם אנשים מבוגרים. 

בקצה האחר יש לי כרגע שלוש עבודות: אחת היא הדוקטורט המשלם את כל החשבונות (מלגה), אחרת היא עבודה עם הוצאת ספרי לימוד, והשלישית היא לימודי תעודה במיסחור.

התבלבלתם?

גם אני.

אני אסביר ביותר פירוט.

את הדוקטורט אני עושה על היבט צר מאד של פסיכולוגיה אירגונית.  זה לא מפתיע, מפני שדוקטרט תמיד נעשה על היבט צר מאד של תחום מסויים.

בנוסף, אני חברה בקהילה האקדמית.  הקהילה הזו מייצרת הכנסה (בין היתר) בצורה של סיפרי לימוד.  ספרי לימוד - מישהו צריך לכתוב.  המישהו הזה הוא כמובן לא אני, כי אין לי זמן לשטויות האלה מחד, ומאידך, כי יש לי נטיה לרדת לעומקם של דברים במקום לכתוב משהו כללי שנשמע סביר על סמך מאמרים נשכחים בתחום.

אבל מישהו כתב אותם (נדמה לי שאני נשואה לו), ועכשיו מישהו אחר צריך לכתוב שאלות לדוגמה על החומר, שקופיות למרצים, ועד כהנה חומרי עזר.

והמישהו הזה הוא כן אני.

ואחרי כל זה, האוניברסיטה שלי הציעה מלגה נוספת למי שרוצה ללמוד איך להפוך את המחקר שלו למשהו מסחרי.

אני מאד הייתי שמחה להפוך את המחקר שלי למשהו מסחרי.  ויותר מזה, מאד שמחתי לקבל עוד מלגה.

וככה יצא שאת רוב זמני אני משקיעה בעבודה הצדדית ובלימודי המסחור שלי, ולא מספיקה לבצע את המחקר. 

בסוף כל זה אני אדע מצויין איך למסחר תוצאות מחקר, מבלי שיהיו לי תוצאות מחקר שאפשר למסחר.

מה עושים כשלומדים למסחֶר?

לומדים כמה היבטים של עסק מסחרי. 

למשל, לומדים ניהול פיננסי ליזמים.  זה מרתק בדיוק כמו שזה נשמע, אבל בנוסף, זה גם נורא קטנוני.

מה זה משנה כמה דולרים החברה צריכה?  ההכנסות מכסות את ההוצאות? כן או לא?  מה חשוב בכמה?

אז זהו, שכשלומדים ניהול פיננסי, זה מאד חשוב. 

לאדם איכותני כמוני, השאלות הכמותניות האלה מגרדות ומסמרות שיער.

ומה עוד לומדים?  לומדים שיווק.

שיווק, או כמו שאני תמיד כיניתי את התחום, "אומנות הונאת-ההמונים בשכנוע לקנות שטויות שלא זו בלבד שהם לא צריכים, אלא גם בהדרגה מדרדרות את איכות-חייהם, תוך קידום חברה אגרסיבית ותאבת-בצע ברחבי העולם".

ועכשיו, אני גם יודעת איך הם עושים את זה.

ולא זו בלבד, אלא שאני צריכה מדי פעם לייצר מטלות המדגימות איך אני, במו אצבעותי חובבות-הרוחניות, מקלידה הנחיות מזוויעות על איך לבצע את ההונאה הזו ביעילות.

ובצד כל זה, מדי פעם מתמזל מזלי ואני מבלה כמה שעות עם האפרוחית.  וזו, אגלה אוזנכם, הנאה גדולה, מפני שהיא מדברת ומחברת משפטים, מספרת על היום שלה, ושרה שירים בזיופים איומים, כפי שתוכלו לשפוט בעצמכם.

צופה מהצד אמרה שנראה לה לפעמים מיותר לכתוב על היום-יום, ואמרתי לה שאני מאד אוהבת את היום-יום שלה.  אז חשבתי לי שאולי כדאי שגם אני אכתוב קצת על היומיום שלי.  במיוחד כי הוא כל כך פשוט.

היום שלי מתחיל בשבע בבוקר, בדרך כלל.  אני קמה ולוקחת את האפרוחית לשתות כוס חלב של בוקר.

אוזי לימד אותה לבקש אותו בנימוס, אבל מכיוון שהעברית שלו לא משהו, היא מבקשת "בקבוק חם". 

בעודה שותה "בקבוק חם" או שניים, אני מסדרת את המטבח, שבדרך כלל מעיד על מאורעות ליל-אמש.  כמה קערות ואולי גם סיר תועה, והמטבח נראה נסבל.  אחר כך האפרוחית ואני מפנות כלים מהמייבש (או מהמדיח, אם הקטנה שכחה).  האפרוחית מאד נהנית להיות מועילה, ואנחנו לא איסטנסים גדולים, אז לא מפריע לנו שהיא נוטה  לחבוש צלחות על הראש שלה, לפני שהיא מושיטה לי אותן.

אחר כך אנחנו יושבות לקרוא סיפור.  או שניים.  או עשרה.  עד שנמאס לי או עד שנראה לי נכון חינוכית לעצור. 

אני מחליפה לה חיתול, מלבישה אותה, מסדרת את שיערה בקוקיות, ואז אני פונה לעבודות בית אחרות, והאפרוחית משחקת לבד.  בבית שלה, בצעצועים שלה, וכשמזג האוויר נאה: בחוץ עם הכלבים.

ואז מישהו קם.  הקטנה או אוזי.  והם נוטלים פיקוד אפרוחית, מאכילים אותה בארוחת בוקר (טוסט עם ממרח אבוקדו וטונה תוצרת בית, טוסט עם לבַּנֶה תוצרת המכולת הלבנונית, פנקייקים תוצרת סופרמרקט, או דייסת שיבולת שועל תוצרת הקטנה) ומבדרים אותה.

אני בזמן הזה עושה את מה שעושים כשקמים: מצחצחת שיניים, מתלבשת, מתעמלת (תרגילים בטן הם חובה לשמירה על יציבה סבירה, כשכל היום יושבים מול המחשב).

אחר כך האפרוחית עוברת למשמורת היום.  או שאחת המטפלות מגיעה (ברברה או חמתי), או שמישהו לוקח אותה לגן.  ואני מתחילה לעבוד.

בבוקר אני מתרכזת בדוקטורט, כי אלו שעות הריכוז הכי גבוהות שלי.

מה שכמובן פוגע בריכוז הוא הנטיה שלי לצ'טט בשעות האלה, עם גנצו, טאבולה, או כל מי שאירתע מזלו להמצא מול המחשב.

בצהרים אני עוברת למטלות מהקורסים שלי, אלא אם כן יש לי שיעור.  לפעמים, כדי לתת לגב מנוחה, בשעות אחר הצהריים אני שוכבת לקרוא חומר לקורסים האלו.

אחרי הצהריים, בסביבות חמש, האפרוחית חוזרת הביתה ואני מבלה איתה עד לשעת האמבטיה בשש וחצי.  אנחנו קוראות סיפורים, הולכות לפארק, משחקות עם הכלבים או עם השכנים ממול.  לשכנה ממול 3 ילדים, שאחת מהן בגיל האפרוחית והשניים האחרים גדולים יותר, בהפרשים של שנתיים.

בשעות האלו האפרוחית אוכלת ארוחת ערב.

בימים אלו יש לה אובססיה עם שעועית. 

היום היא הלכה לקניות עם אוזי. היא זיהתה את השעועית בקופסאות השימורים, בחרה לה קופסה, וחיבקה אותה כל הדרך הביתה.  היא סירבה לישון צהריים עד שזכתה לטעום מהשעועית.  ובאמת, אוזי הפנה את תשומת לבי לזה שהיא נהיתה מפליצנית במיוחד לאחרונה.

אני משתדלת לאכול איתה, כדי לא לאכול מאוחר מדי.  כשהיא הולכת לאמבטיה (באחריות אוזי), אני יוצאת לריצה, אם מזג האוויר מאפשר.  אני חוזרת בזמן להגיד לה לילה טוב ולשמוע את אוזי מקריא לה את קאפקייק.  ואז אני מתקלחת ועובדת על החומר להוצאת הספרים עד תשע.

ומתשע בערב אני מסרבת לעבוד: מתוך עקרון, ומתוך מותשות כללית.

אנחנו צופים יחד בטלוויזיה.  אם הקטנה נמצאת, אז בבאפי, משפחה מודרנית, או תורת המפץ הגדול.  אם לא, אז בman vs wild או בהמשרד.  ואם אני לבד, אז בNCIS או ב-שקר לי.

אלו החיים שלי, פחות או יותר.  ככה זה יהיה בסמסטר הזה.

בסמסטר הבא כבר לא תהיה לי עבודה עם הוצאת הספרים עד לשנה הבאה, וגם אחד מהקורסים שאני אקח יהיה זה שאני כותבת לו את הבחינות והשקופיות בסמסטר הזה.  אז יהיה קצת פחות עמוס מחד, אבל מאידך, אצטרך להשלים את כל מה שהזנחתי מהדוקטורט בסמסטר הזה.

שכחתי לספר, התזה הקודמת שלי חזרה עם תיקונים קטנים יחסית, וגם ביקורת מעודדת מאד מאחד הבוחנים.  יש לי שנה שלמה לעשות את התיקונים, אז זה יחכה לסמסטר הבא.

אני שמחה על שעשיתי בתזה הזו כמעט את כל הטעויות האפשריות. 

אני שמחה שזה קרה בשלב כל כך מוקדם בקריירה שלי.  מספיק מוקדם כדי ללמוד ולא לתת לזה לחבל לי בעתיד.

אוזי ואני עדיין אוהבים, עדיין נמשכים, עדיין יודעים לפתור בעיות ביננו.  לא הכל ורוד, אבל כל אתגר שהוא מציב בפני הוא בשבילי הזדמנות ללטש את עצמי לכדי אדם טוב יותר.  כך גם האפרוחית.  וגם הקטנה.  והבנות הגדולות: הגדולה שלו והאחיינית שלו, הן המלטשות הגדולות שלי.  הן לעולם לא יחסירו ממני אתגרים.

אני קופצת לארץ לביקור ביוני.  אם אתם מכירים מישהו שצריך שישמרו לו על הבית, ספרו לי.  אנחנו די נקיים ומסודרים ואוהבים להשקות עציצים.

כבר כמעט סוף הסופשבוע שלכם, אז שיהיה לכם שבוע נפלא.

אני דווקא מאד אוהבת את פסח.

בבלוגיה אני מוצאת בעיקר טענות נגד פסח - הנקיונות הן שיגוע בפני עצמו, הקניות צפופות ולחוצות, אין חמץ, ועד כהנה.

אולי בגלל שאני כאן הגולה, אולי בגלל שמעולם לא הייתי עקרת בית למופת, ואולי סתם מפני שאני אוהבת חום, אני אוהבת את פסח.

אני אוהבת את המשפחתיות הכרוכה בחג הזה.  את הצווי ההכרחי כמעט לבלות זמן יחד כמשפחה, לערב שלם של טקס ארוך-ארוך...

(אולי זה בגלל שלי-עצמי אין ממש משפחה, ולא נאלצתי לסבול את כל הפוליטיקה והתככים הכרוכים בה?...)

אני אוהבת את בשורת האביב.  את הפריחה המשגעת, שלא ראיתי כמוה בשום אביב בעולם, פראים ושופעת וצבעונית, ואת המים הנדירים שאנחנו בארץ יודעים להעריך, כי אין מהם הרבה.

אני אוהבת את ההזדמנות לבשל לחג.  לבשל מאכלים שיהיו בעת ובעונה אחת נאים לעין וטעימים לחיך, חדשים ומפתיעים במרכיביהם, ייחודיים, ואפילו יקרים, כדי לכבד את החג.

אני אוהבת את סיפור הפסח.  את העבדות, שנראה היה שלא היה ממנה מוצא.  את המנהיג, שהיו לו חזון ואמונה בעתיד טוב יותר.  את הכוח שהנהיג היה צריך להפעיל, גם כלפי חוץ - אבל בעיקר כלפי פנים.  לחנך מחדש את העם שלו, שיפסיק לחשוב כמו עבד, שיפסיק לחשוב לטווח קצר, שייכנס למסגרת של כללי התנהגות, ויתחיל לעשות עם עצמו משהו מועיל.

אני אוהבת את השירים של פסח.  אמנם רצה הגורל ונולדתי לצד האשכנזי של אומתנו, אבל זכיתי לגדול בישראל ולהיחשף גם ליצירות האומנות המזרחיות, שהן, בואו נודה על אמת, שמחות יותר, קצביות יותר, ומושכות יותר.

אני אוהבת לחגוג את פסח.

אמנם כאן אני לא יכולה לחגוג את בוא האביב בפסח, אבל אני יכולה לחגוג את התחדשות החיים והאדמה עם בוא החורף. 

אמנם כאן (וגם בארץ, בכנות) אין לי משפחה להיאסף איתה לשולחן.  אבל כאן יש לי את הקהילה, שרק פעם בשנה מתכנסת בכזה רוב עם.

והעבדות... מי מאיתנו לא יכול להתחבר לשמחת החירות?

הרי כולנו שועדבנו או השתעבדנו לדבר כזה או אחר.

ולכלונו יש היתרון שמכל החיים ביקום הזה, כנגד כל הסיכויים, נולדנו לא רק בני-אדם, אלא בני אדם באומה דמוקרטית.  עם זכות בחירה.  בחירה לא רק בקלפיות, אלא בחירה מה נלבש, מה נאכל, במה נעבוד, היכן נגור, עם מי נחיה.

ואני אוהבת לא רק לשמוח על החירות שלי, אלא גם לזכור את כל אלו בעולמנו שגורלם לא שפר עליהם כך.  שהם עדיין חיים בעבדות לגורם זה או אחר.

בשנה שעברה, האפרוחית ישבה רב הסדר על הרצפה וקרעה מפית להנאתה.

מעניין לראות, מה היא תעשה השנה.

חג חירות ואביב שמח!