צעדים ראשונים.

הגעתי עכשיו למסקנה -

אסור לי לשמוע יותר דון חואן

כל פעם שאני שומעת אותו ואת השיר סופי אני נהיית עצובה,

זה גורם לי לחשוב, מי אני ? כמה שאני קטנה, כמה שאני לא חשובה בעולם הזה, נקודה קטנה קטנה בציור גדול, כמה שהעצב שלי כלום לעומת עצב של אחרים, כמה שאני צריכה להנות ממה שיש, אבל אז אני נהיית יותר עצובה, כי אני לא נהנת ממה שיש לי ואני יודעת את זה וזה לא טוב, אני חושבת על אנשים שאין להם משפחה נורמלית וברוך השם יש לי משפחה נורמלית לגמרי, אני חושבת על משפחות שכולות. למרות שהמשפחה שלי משפחה שכולה, 2 דודים שלי מתו אחד בצבא במלחמת יום כיפור. הוא קיבל את תואר העוז אחרי שפוצץ שיירה של טנקים שהתקדמו לישראל, לבד, ולאחר מכן נהרג שפוצץ טנק, אך היה קרוב אליו יותר מדי. וסבא שלי, שמת יום לאחר שנולדתי. הוא רק זכה לשמוע שנולדה לו נכדה ראשונה אחרי 4 נכדים בנים ושקוראים לה שני. כולם היו במשפחה של אבא שלי, אבל את כולם לא הכרתי, למרות שזה כואב,אבל אני לא מכירה מצב אחר, שבו יש אותם וברגע אחד הם נעלמו לי. תמיד חייתי במצב שבו ידעתי שיכלו להיות לי 2 דודים וסבא, אבל אין. אני חושבת על משפחות עם הורים מכים, על השואה וכמה שזה מפחיד אותי, פעם לא הבנתי מה זה השואה,נראה לי עד שנה שעברה, זה הדבר הכי, הכי, הכי מזעזע שקרה אי פעם. מתוך 7.5 מליון יהודים באירופה נשארו רק מליון וחצי.זה להיות במצב שבו אתה יודע שאין, אתה לבד, שאין אין עתיד. שמשפחות שלמות פשוט נמחקו, כאילו לא היו, בלי שמות בלי כלום, שום שריד לא נותר מהם, זה לחיות ורק לחשוב על איך לשרוד, לחפש רק אוכל, הם היו פשוט שלדים מהלכים. זה כל כך מפחיד אותי.

השיר סופי גורם לי בכלל לחשוב על כל זה, על לאבד אנשים. אני לא זוכרת מה גרם לי להוריד אותו. אבל הורדתי אותו ומתי ששמעתי אותו ואח שלי שמע את זה הוא סיפר לי על מה השיר. השיר על ניר, שיצא בשיירת חדרתית ושלא חזר. הוא סיפר לי שהוא לא שומע את השיר הזה, כי הוא מכיר את אבא של ניר.

עכשיו אני שומעת מי שחלם, יופי עכשיו זה בכלל הכניס אותי לעצב כזה. זה קשה לי, קשה לי לחשוב על המוות, שהאדם הולך, נעלם, הוא לא פה יותר. אני לא אראה אותו יותר. עכשיו בכלל נכנסתי לפניקה. אבל מצד שני זה התחלה חדשה, זה המשכיות כזאת. אני לא יודעת מה גרם לי לחשוב על זה פתאום, עכשיו, כאילו, כאילו הכל רק מתחיל. אוייש אני נשמעת כל כך מטומטמת, אבל ככה אני מרגישה פתאום, עכשיו ממש עכשיו התחלתי לחשוב על זה.

טוב אז אמ, זהו.

בייביי