לא באמת הייתה לי תקווה שזה יעבוד
לכתוב פה
אני חייבת להודות שהשנים האלה קשות במיוחד
מבחינת התבטאות
אין איפה לשים את המילים
זה לא שפעם החיים היו קלים או מושלמים
אבל לפחות היה איפה לכתוב
מקום מרוכז עם כל הזכרונות שלי
המוות של האתר הזה בעצם הרג בי משהו
זה לא שאני לא כותבת
יש לי מחברות, יומנים, פלאפון ו"בלוג" אחר
מה קרה אנחנו הולכים להתפוצץ?
סתם חוויה
נסעתי לשכונת התקווה להביא לאבא של חבר
כסף ונורופן
הכל מסכן כזה
החבר עצור
ואז הייתי צריכה לאסוף כסף
לא ענה יותר הבחור
טיפסתי את התקווה הלכתי למרכזית
אסף בן 31 טבח מתל אביב שאל אם יש לי מצית
ממש בתחנה החדשה
מי ענה?
התעלמתי בהתחלה לא עניתי
מקומית אמיתית לא ככה?
בסוף אספתי אותו לטיול ברגל
דיברנו והוא חיפש קירבה
ואז ניסיתי לגרור אותו לשאלות
יש לו פוסט טראומה מהצבא
בדיוק אתמול הכרתי ילד יום הולדת
דיברנו על זה שבגלל שאין לו חרטה
גם אין לו טראומה
זו התשובה להכל
ניסיתי להעביר את המידע לאסף
אבל הוא רצה קירבה
רצה את הפטמות שלי
שאלתי אם אין לו אחות?
ענה שלא
רואים.
בחרתי ממנו בנימוס כי הוא לא עלה למונית שהזמנתי
חרטה הורסת את חווית השימוש בחיים
רק בן אדם שלם יכול לעבור אל העתיד
ולחיות בהווה
חרטה זה חרטא
אנשים לוקחים קשה
שניהם מזל תאומים
וזה אומר הרבה.
המחזור שלי מגיע בשלבים
הגעתי לפה לפולרנטין לכתוב את זה
שאין כמוך ישראבלוג
אני הולכת מפה ברגל לבית
הבית רחוק אבל לי הוא קרוב
מרלבורו סאמר סלפאש
כולי ג'ינס וכחול
וטוב לי ללכת בנעליים האלה
הם לוקחים אותי למרחקים
וטוב היה לי בקולנוע לבד
וטוב לי להכיר אנשים
טוב לי באמת טוב לי
אבל רע לי
זה רק אחוז מיסתורי קטן
היקום מורכב מחומר אפל שהמדענים לא יודעים מה הוא
כך גם אני
זה המצב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
