| 2/2004
הנה, אני לא מסוגל להחזיק מעמד אפילו יום. כשמעצבנים אותי, אני מתעצבן. אהבל. וזה לא הקטע הזה שעיצבן אותי, זה דווקא התגובות. כי עם הקטע אני מסכים.
אז ככה:
אני נגד "יומטוב" שבועטוב" "חודשטוב" ושנה טובה לכולם. אני לא תורם לאף אחד. אני לא תורם לאגודה למען החייל, אחרי שהבנתי שיש שם אנשים שמרוויחים משכורות של עשרות אלפי שקלים בחודש. אני לא תורם לליב"י, כי תקציב הביטחון הוא ענק, ויכול לכסות את כל הוצאות הביטחון. אני לא תורם לאגודה למלחמה בסרטן כי אני כבר משלם מס בריאות, ויש אנשים בקופות החולים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש על חשבון סל התרופות. אני לא תורם לאל"י, כי אני משלם מס הכנסה שאמור לתקצב את המשטרה ואת יצחק קדמן. אני נגד שנור באשר הוא. לא מקובל עלי לתרום ולו שקל אחד עלוב במדינה שסדר העדיפויות העקום שלה הוא הגורם הראשי לכמות הנזקקים הזאת. רוצים להילחם בעוני? חלקו את העוגה מחדש. צריך תרופות? תורידו את שכר הבכירים ותקנו עם זה משהו. צריך "בידורית" או איך שקוראים לזה לאיזה גדוד בגבעתי? יופי, תשאלו את בוגי כמה בידוריות אפשר לקנות אם קונים פחות F15 אחד. רק אחד.
אז מה שאני בעצם רוצה לומר זה, שלא תרמתי ליומטוב את ה-18 שקל מינימום, בגלל שזה הרבה מעבר למקסימום. יש ילדים במצוקה במדינת ישראל? נו, אז מה אני אשם? איפה המשטרה? איפה המועצה לשלום הילד? איפה השירות הסוציאלי? ממתי אני זה שצריך לטפל במצוקות כל העולם והילדים שלו? יותר משזה אוטם אותי למצוקה, זה מכעיס אותי. מכעיס אותי לראות את כל החינגה התקשורתית, אילנה דיין מלהטטת עם טל ברמן, אביעד קיסוס משתעשע עם אלי ומריאנו...
אני רחוק מלהיות חשוד בעודף שמאלנות, אבל בתקציב האבטחה של נצרים אפשר לעשות הרבה למען ילדים במצוקה. סתם דוגמה. אפשר, לחילופין, להחליט אחת ולתמיד איפה תעבור הגדר המזוינת, ובכסף שחוסכים מהצורך להזיז אותה ימינה ושמאלה כל חמש דקות, אפשר לעזור לפחות לשלושה ילדים בסיכון. (אגב, מה זה אומר סיכון? שאו-טו-טו אבא שלהם רוצח אותם? ואם כן, מה יעזרו 18 שקל? יקנו לילדים עוד שעה שקט עם בקבוק וודקה לאבא?). אפשר להוריד את שכר חברי הכנסת ולבנות עוד הוסטל לנרקומנים. אפשר לכסח רק את מאיר שטרית, זה לפחות שני בתי תמחוי לשנתיים. אפשר שהבנקים יתרמו כל שורה 18 בדף החשבון, זו השורה שכל אחד מאיתנו משלם עליה 1.21 שקלים, לקרן מיוחדת, זה ייתן כמה מליונים לפחות. (אפרופו - מי הבנזונה שהחליט על הסכום הזה?)
בשורה התחתונה, התנחלויות, ממשלה שמנה, כנסת בזבזנית, , מערכות בחירות מיותרות, תקציב ביטחון של מעצמת על, וכן, שקדיה יקרה, גם תמיכה במגזרים מסוימים שאינם מתנחלים, כל אלה הם הגורמים לחסרונם של אי-אילו כפולות של 18 שקל בתקציב, סכום שהיה יכול לסדר הרבה יותר ממחשב לכל ילד. אפילו F15 אחד היה פותר את כל זה. כלומר, F15 אחד פחות, כמובן...
אני מאמין שהעובדה שאזרחי המדינה מתארגנים לעזור לעצמם אינה חיובית. להפך. אני מאמין שכאשר קמים ארגונים תחליפיים לרשויות ממלכתיות, הדבר מראה על שבר במעמד המדינה כרשות העליונה האמורה לדאוג לכל צרכי אזרחיה. מבחינתי, אין הבדל בין ארגון המטפל בהשבעת רעבים היום, לבין ארגון שיטפל בשיטור שכונתי ובפשיעה בעתיד. גם לרעבים וגם לפושעים יש כתובת מסודרת: המדינה. למדינה יש רשויות מתאימות לטיפול בבעיות כאלה, לא האזרחים הם שאמורים לקחת את האחריות הזו על עצמם, ככל שהדבר יראה הומני וסוציאלי. אין זה מתפקידם של האזרחים למלא את תפקידיה של המדינה. יבוא מי ויאמר, הדבר יקרה על חשבון כך וכך רעבים שימותו. לא. ברגע שבו יודיע בית תמחוי על סגירת שעריו, הרשות המתאימה תאלץ לפעול. בין אם זה יקרה מפני שראש הממשלה ירים טלפון, או מפני שמישהו מהרעבים יזרוק אבנים על חלונות ביתו של שר האוצר. לקיחת אחריות ע"י האזרחים פירושה אחד - הסרת האחריות מעל המדינה. וזה, זה אסור שיקרה. זהו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
