אור מכובה.. שירים מתנגנים.. רק אני המסך והמקלדת.. בדיוק כמו פעם..

יושבת בסלון וחושבת שאני צריכה.. אני חייבת.. מוכרחה בשביל עצמי.. לבוא למחשב ולכתוב ולשחרר.. 

מרגישה אבודה בזמן האחרון. עם כל האושר שבעולם, האהבה, החיוכים על השפתיים.. משהו בפנים לא שלם.. 

והנה.. הדמעות יוצאות.. 

תמיד היה לי פאק כזה בראש, מתוסבכת עם עצמי. חושבת כל הזמן על רגעים שהביאו אותי למה שאני היום, חזקה יותר..

אבל בכל זאת הם לא משתחררים

וברגע קטן שרע לי או לא רע, אפילו סתם לבד ומתחילה להתעסק בעצמי ולחשוב עם עצמי.. דברים מוזרים קופצים, חוזרים.. 

עוד מעט שנה וחצי שאנחנו ביחד, מאושרת, שמחה, אהובה

אתמול שכבת מעליי ושנינו מתחת לפוך, מצוננים ומתכרבלים ביחד.. נשיקות קטנות.. שאלת אותי "את אוהבת אותי?" ואני עוצמת עיניים.. משתדלת שלא למשוך את הזמן יותר מדי. "אני אוהבת אותך" עניתי לך. ופתאום העבר הכה בי.. וקופצת לי תמונה שלו ..

אני לא יודעת למה.. לא יודעת.. בגללך סבלתי, בגללך בכיתי, בגללך הייתי שבורה.. מכירה אותך 4 פלוס שנים.. אינספור עליות וירידות, אי אפשר בכלל להתחיל לכתוב כמה דברים עברנו, כמה סבלתי בגללך.. אהבת, נעלמת, חזרת, זלזלת, פגעת, השפלת.. וכל שאני רציתי זה להיות איתך.

נלחמתי כמו שלא נלחמתי מעולם על בן אדם.. החלטתי שאם ככה בחרת אז הגיע הזמן שלי לשחרר.. אז שחררתי.

מדי פעם פה ושם היו חזרות.. הודעות.. אבל יותר שתיקה מהצד שלי כי כבר הבנתי.. מגיע לי יותר. מגיע לי טוב יותר.

ואז הוא, ההוא, מגיל 18 חוזר לי לחיים.. חוזר לי לחיים בגיל 21 ומתנצל.. אז התחלנו לדבר.. פה ושם לא יותר מדי.. ואז הוא אסף אותי.. לא נמשך יותר מדי, כי הוא לא קיבל אותי כמו שאני. ממה הוא פחד? אני לא יודעת.. אולי הייתי צריכה למשוך אותו עוד קצת זמן עם ה'דבר' הזה שאמרתי לו.. אבל אם הוא לא העריך אותי כמו שהייתי, כמו כל גבר שהיה רוצה לקבל בחורה, בעיה שלו. ותוך כדי שאני איתו, לפני שזה נגמר, אתה חזרת לי לחיים וגם האחר, שאותו בכלל העפתי.

תקופה מבולבלת, יש הכל ולא יודעת מה לבחור. ואז אתה חזרת לי לחיים. שיחקתי אותה אדישה, לא הבנתי מה פתאום אתה מתגעגע.

מה אתה רוצה?! גרמת לי כל כך הרבה לסבול ועכשיו אתה חוזר??? וחזרת בגדול ... והשתנית, אתה אדם אחר, אתה חדש, אתה לא היית ככה... עדיין יש ריבים , היו ריבים קשים, ואז דיברנו על הכל.. והנה עוד מעט שנה וחצי שאנחנו ביחד.. אחרי 4 שנים מטלטלות.. ובין לבין הפסקה.. ובין לבין בחור אחר... אבל הוא.. הבחור האחר.. למה הוא מופיע פתאום?! למה הפנים שלו מופיעות שאני מסתכלת עלייך? אני פשוט לא מבינה, אני לא מצליחה לקלוט. אני לא אוהבת אותו, אני לא אוהבת אותו. אני לא !

זה לא נמשך בכלל יותר מדי ולא היה כלום, זה אולי מעצבים, על איך שעזב? אני לא יודעת, אני לא מבינה

אני איתך, אני אוהבת אותך, אני פשוט רוצה להשתחרר, מהעבר, רוצה להשתחרר ממנו - בזמן שאני בכלל לא כלואה.

כי לא היה איתו יותר מדי! זה עצבים? זה כעס? אני לא מבינה אני פשוט לא מבינה אני מתוסכלת !!!!

למה שאני אומרת לך שאני אוהבת אותך ומתכוונת לזה הפנים שלו קופצות לי ?! הוא כל כך עיצבן אותי באותה תקופה, שפתאום הוא חזר, אחרי 3 שנים. באיזה קטע?! אני לא אוהבת אותו!!!!! למה הוא קופץ לי מול הפרצוף?! אני רוצה לחיות איתך בשקט!!! בשקט!!! כלכך טוב לנו עכשיו. ואני מתוסכלת מההוא. 

איך אני עושה את זה? איך? מישהו יכול לעזור לי, לתת עצה?! אני פשוט עייפה.. אני מתוסכלת ואני לא שלמה עם עצמי . לא שלמה שאני ככה לא מספרת לך שזה קורה לי, ברור שלא אספר כי לא תבין , גם ככה אני והשגעונות שלי. רק רוצה שההוא לא יקפוץ לי מול העיניים....