בלונד
המסע שלי |
כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2005
סיפור
ועכשיו אנחנו שמים זום השנה שנת שמונים ומשהו וילדה קטנה ויפה הולכת לכיתה א' יש לילדה תיק חדש ותלבושת אחידה צהובה וקוקיות ושיער חום בהיר קצת מתולתל ובתוך התיק החדש יש לה מפית אוכל וכריך כמו לכולם ומפתח של הבית קשור בשרוך סביב הצוואר הילדה יש לה שם קוראים לה י' השם שאבא נתן לה
ומתנדנדת לה שן כבר הרבה זמן אבל היא לא אוכלת עליה בכלל כי היא מפחדת שהשן תיפול וזה יכאב השן מתנדנדת כבר הרבה זמן אבל היום יש משהו מיוחד היום לוקחים את כל הילדים בכיתה למרפאה גדולה ולבנה ויש שם רופאים בחלוקים לבנים שלכל אחד מהם יש כיסא שיכול לזוז למעלה ולמטה והכיסא ירוק כמו מחלה ויש שם ריח לא נעים של תרופה חריפה ומבקשים מהילדה הקטנה לשכב על הכיסא ולפתוח את הפה הילדה מצייתת על הדלת של הרופאה כתוב רופאת שיניים והשם שלה אבל הילדה יותר מדי מפחדת מכדי לקלוט את השם וגם היא עוד לא יודעת לקרוא ממש טוב במצבי לחץ הרופאה אומרת נראה מה יש לנו כאן אההה כן היא מדברת לעוזרת שלה ואומרת כן יש לנו כאן שן שצריכה ליפול אנחנו נעזור לה ליפול כי מתחתיה כבר צומחת שן חדשה ואם השן הישנה לא תיפול אז השן החדשה תצמח עקום הילדה שומעת את זה ומתחלחלת וחושבת תעזבו אותי תנו לי שהשן תיפול בקצב שלה אבל הרופאה מבקשת צבת ומסדרת את הכלים בשורה הילדה נעשית לבנה כמו הצבע של התיקרה הרופאה נבהלת ואומרת לעוזרת תשמעי היא לבנה כמו קיר מה איתה היא בסדר ושתיהן מורות לילדה לקום מהכיסא ומוותרות והיא שומעת אותן צועקות לה ביציאה בחיוך תאכלי גזר או תפוח קשה ויהיה בסדר השן כבר תיפול מעצמה
הילדה אנחנו מדברים עדיין על י' היא חוזרת הביתה באותו יום וכולה לבנה עדיין וחלשה ודואגת היא מפחדת שאולי השיניים שלה יצמחו עקום או שהשן לא תיפול ואז מה יהיה היא כרגיל לבד בבית היא בוכה הילדה רוצה לספר לאמא ואבא מה שקרה בבית הספר כלומר במרפאה אבל כשהם מגיעים מהעבודה הם לא מקשיבים הם עסוקים בדברים אחרים הם לא שמים לב אמא במטבח מבשלת או נחה בחדר ואסור להיכנס כשהיא נחה ואבא כרגיל מתהלך עצבני והילדה הקטנה נמצאת בתוך השירותים היא מסוגרת שם ובוכה בשקט ומתייפחת הרבה זמן ושומעים אותה מחוץ לדלת השירותים בדלת הזו אין מפתח ובכלל בדלתות של הבית אין מפתח ופעם אחת כשהילדה עשתה משהו לא כל כך יפה אז אבא נכנס וראה הלוואי שהיה מפתח בדלתות אבל אין והיא בוכה
יש רעש מחוץ לדלת הילדה שומעת את הרעש אלו הצעדים העצבניים של אבא אבא מתהלך מחוץ לדלת ולפי הצעדים היא יודעת שהוא כועס כי אסור להיות מפונקים ואסור להרגיש או לפחד ואסור להסתגר בשירותים ולנסות למשוך תשומת לב כי זה שלילי וצריך להסתדר תמיד לבד כי את חכמה ומסוגלת להסתדר לבד אז אל תטרידי אותנו הצעדים נעשים חפוזים יותר ויותר ובהתאם גם היבבות של הילדה שנמצאת איכשהו בפניקה מסוימת מכל המצב הזה הלוואי הלוואי שהיה לה עם מי לדבר על כל מה שמפחיד אותה וכל הדברים הקשים בחיים אבל אין הלוואי שמישהו היה מתייחס או עונה על שאלות בלי ללגלג למשל הילדה רצתה מאד לדעת מה זה זונה וגם מה זה הדבר הזה מחזור שהבנות מדברות עליו ואף פעם לא היה את מי לשאול והיא היתה מחפשת באנציקלופדיה אביב לנוער או במילון אבן שושן ודולה את המידע הילדה היתה אבודה, אבודה
פתאום במכה אדירה נפתחת הדלת ומוטחת אל הקיר וזה לא אבא אלא חיה מפחידה ורעה אבל חיה עם הפנים של אבא והחיה הזו תופסת את הילדה הקטנה בפה שלה ופותחת לה את הפה חזק חזק תוך כדי שהיא צועקת את מטומטמת מטומטמת מטומטמת אחת מטומטמת מטומטמת עכשיו הילדה כל כך מבוהלת שהעיניים שלה מחשבות לצאת מחוריהן הילדה נאלמת ולא מסוגלת להשמיע אף הברה והפה פתוח בכוח בכוח והוא מחפש עם האצבע שלו בפנים ומוצא את השן המתנדנדת והוא עוקר אותה בידיים של החיה שלו ואיתה הוא תולש גם עוד כמה חלקים שאחר כך יידרש שנים לתקן עכשיו השן של הילדה כבר לא בפה שלה אבל בפה יש עכשיו טעם של דם והוא יוצא עם השלל וסוגר אחריו את הדלת והכל נגמר הכל שליו עכשיו חוץ מהדם שהולם בראש ובפנים ובידיים וברגליים ובכל הגוף הילדה בוכה עכשיו הרבה יותר חזק מקודם היא יוצאת מהשירותים בבכי אימים והולכת למיטה שלה ומתכסה עד למעלה מהראש במצעים הירוקים עם הציורים ובוכה שאי אפשר לנשום ככה עוברות כמה שעות וכבר נהיה ערב ומאוחר וכל הכרית והסדין והשמיכה מלוחים לגמרי ורטובים והלשון עוברת על המקום הריק בחניכיים שבו מבצבצת כבר שן חדשה ככה עובר הרבה זמן והכל נדם והכל אבוד
אמא באה כשצריך ללכת לישון רואה את הילדה הקטנה בוכיה מתחת לשמיכה וכבר באפיסת כוחות מרוב בכי והיא אומרת נו מה עכשיו קרה לך שוב פעם את בוכה מה יש לך עכשיו והילדה אומרת שהיא בטוחה שאמא שמעה על מה שקרה כי בטוח אבא סיפר לה שהוא הוציא את השן מהפה בשירותים ואמא מהנהנת אומרת נו אבל למה את בוכה הרי הוא עשה לך טובה שהוא הוציא לך את השן ועכשיו לא תצטרכי ללכת לרופא תגידי לו תודה שהוא עזר לך ותפסיקי לבכות ותלכי לישון ואני הולכת לישון בלי ארוחת ערב ואני לא מדברת על זה יותר אף פעם ואני ככה ויש המשך לסיפור אבל נגמר לי הכוח לכתוב עכשיו
**אם יותר לי: אין צורך בתגובות הפעם אז עיברו לפוסט הבא ותגיבו, בכיף.
**קרדיט: הסיפור משתתף בתחרות הסיפור הקצר של העטלף.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
