עם רדת הלילה
עת המסך יורד על היום שחלף
עת עיני נעצמות...
ושטות לגלות של עולם החלומות
המחשבה האחרונה
שמרפרפת בין התהיות
נוגעת אליך
נוגעת בך...
מחבקת את הכרית
וחושבת על ידיך
שלא אותי הן אוחזות
על שפתיך
שלא את גופי הן מנשקות
כמו שידיי ושפתיי שלי
היו רוצות ואינן יכולות
עוצמת עיניים...
שטה לגלות של עולם החלומות
שם בחלומי אתה כמו רציף
שממתין לסירה הבודדה הקטנה
שתבוא לעגון בחופיך
עד לאורו של בוקר חדש
שמחזיר אותי מהגלות
לעולם המציאות
ומאלץ אותי שוב להיפרד ממך
עד החלום הבא...
היום הייתה קשת בענן...והשמים בכו ...
הלכתי ולא ידעתי לחוש ולהבדיל..
אם אלה היו טיפות של גשם על פניי
או דמעותיי שלי..