אני מבינה שכאשר הגבר רוצה להכיר אישה ולהיות איתה הוא יהיה מוכן לעשות הכל. הוא יהיה מוכן לוותר על החולשות שלו, על הביישנות שלו, על הפחד מדחייה רק בשביל להיות עם בחירת ליבו.

בי עדיין לא בחרו כמו שצריך, לא במדויק. כך שאני לא יודעת אם אי פעם בחור מסויים רצה בי.

הוא ידע לבלבל אותי, לגרום לי לחבב אותו ופשוט לבחור בו.

אבל אף פעם לא ישבתי לי לרגע וחשבתי אם אי פעם הוא בחר בי, ועכשיו שלקחתי לי את הזמן לפרוק את הרגש כאן אני יכולה להגיד שהוא לא.

הוא פשוט לא עשה כלום על מנת שאני אהיה איתו. הדבר היחידי שהוא עשה, ושהוא תמיד היה טוב בכך, זה היה ללכת.

ללכת ממני, לחזור אליי וללכת אל מקומו.

אני לא רוצה להיות הבחורה שלא בוחרים בה. אני לא רוצה להיות הבחורה שלא חוזרים אליה.

אז אני בוחרת בלשלוח אותו מחיי, לא להתעצב כי הוא הלך. כי אני יודעת שהוא לא יחזור אליי.

אני אחיה, אתפלל, אשיר, אעבוד, אהנה ואהוב את בחיר ליבי, שייבחר בי, וכשיגיע בזמנו ובעיתו.