זה תמיד חשוב לפרוק. לספר את מה שאתה מרגיש מבלי שאף אחד יידע.

אולי זה לא טוב לשמור לעצמך רגשות, אך לפחות יש הרגשה טובה כשכאן אני פורקת.

אני מאוד מבולבלת וגם יודעת בדיוק מה אני רוצה - אותו. למרות הכל, למרות הבלבולים שמסביב.

זה קצת מסובך יותר ממה שזה נשמע, אך ממנו למדתי ליישם את הנושא של "לא לשפוט אנשים לפי העבר שלהם", וזה בדיוק הצעד שאני רוצה לעשות על מנת להיות איתו.

הוא תמיד מראה אהבה, תמיד אומר שהוא לא רוצה לפגוע בי. כבחורה תמימה אני כבר לא מאמינה, מפחדת לרצות להאמין לרגשות האלה.

הוא אולי לא הטיפוס שלי כבחור, אפילו קצת ילד, אבל משום מה יש בו את כל הפשטות שרק חיפשתי.

עיניים טובות, שיחות מצחיקות, חיבוק גדול ונשיקה חמה והכי חשוב מכל - מילה של חבר.

כבר קצת קשה לי להתרכז בכל מה שמסביב; בלימודים, בעבודה, בחלומות.. הוא תמיד איכשהו מופיע במחשבה.

מחשבה שגורמת לי להאמין שאולי הגיע זמני לאהוב.

אז כבר עבר שבוע מאז ששאל אותי את שאלת השאלות "איך את יודעת שאת מאוהבת". לא עניתי לו.

אני חושבת שאני יודעת לענות על השאלה הזו.

כשאני רק רוצה לספר מה עבר עליי היום, אפילו רק את הדברים הפשוטים ולא משמעותיים, זה לך.

כשאני רק מחפשת לצחוק ולהנות מהחיים, זה איתך.

כשאני רק רוצה להרגיש חיבוק ומגע, זה איתך.

כשרק אתה מופיע לי בחלומות. כשרק אתה הרצון שלי להיות קרובה אליו בחיים.

אולי קשה לי להודות שאני מאוהבת, אבל אני בהחלט מחבבת את הילד הזה.