כלכך פחדתי מזה.

מאז שהייתי קטנה הבנתי מה בחורים רוצים ממני.

רק להשכיב אותי.

לא נתתי כנראה אף פעם לאף אחד לאהוב אותי באמת.

תכלס, כל מה שרק ראיתי, כל מה שרק הרגשתי

זה איך בחורים נותנים לך את המבט של

"אני רק מת לזיין אותך".

כל מה שעברתי זה רק היה סתם

זה בחיים לא היה אמיתי.

עכשיו אני בכלל לא נפתחת לאהבה. זה כלכך לא בראש שלי.

אני כלכך לא מצליחה להתאהב. שכחתי אפילו כבר איך ההרגשה הזאת.

מהיום שהם נגעו, שהם השפילו, שהיא צחקה, שהם המשיכו ושלא היה להם איכפת

ומאז שהם לא האמינו ושהם לא עשו עם זה משהו.

חייתי בפחד מהדבר הזה.

ואפילו עד עכשיו אני מפחדת מזה.

אפשר להגיד שהתאהבתי פעם אחת באמת.

כמה הייתי מאושרת, כמה הייתי שמחה. איזה מאושרת הייתי.

(אבל הוא לא החזיר לי את האהבה)

אבל הייתי שמחה מזה שידעתי שאני אוהבת באמת.

ועכשיו אני רק מרגישה געגוע לאותה הרגשה.

הפיתרון לרגש הזה עכשיו אני כנראה מוצאת אותו בחרמנות.

אבל זה לא יספק אותי למרות שהוא עושה לי את זה.

כי זה לא ישנה לי עדיין את ההרגשה של הפחד הזה,

וזה לא ישנה לי את הפחד לאהוב.

" .. Suppressed by all my childish fears "

נערך:

 אני: "אתה יודע למה אני לא מוכנה להכיר אנשים?"

הוא: "למה?"

אני: "כי כל הזמן אני רק מקבלת מבטים מגברים חרמנים והם נותנים לך את המבט של רק רוצה לזיין אותך

ואין אני כבר לא יכולה לסבול את זה.

אני לא יכולה להתאהב כי אני לא יודעת מי באמת אוהב אותי בגלל מי שאני ולא בגלל איך שאני נראית.

כל מה שרק מראים לי, כל מה שלמדתי מהמערכות יחסים הדפוקות שהיו לי זה רק היה ניצול, שקרים ובגידות."

הוא: "מאמי מסקנה, הבנים אצלכם ברמה נמוכה."

כן, אתה בהחלט צודק.

כל הבנים אצלנו חסרי טקט ומפגרים:/

אעא מתי יבוא הגבר הזה שאני צריכה ורוצה?