נחלק את הפוסט הזה לשתי חשיבות.

נתחיל בנימה שלילית..

אני מרגישה מטומטמת, ילדה מפגרת, סתומה וטיפשה.

אין בי טיפת אינטיליגנציה וסביר להניח שאפילו יש לי טעות כתיב באיות המילה.

מטומטמת שכמותי.

אני מרגישה שאין לי את האדם הזה בעולם שמבין אותי כמו שאני רוצה שיבינו אותי.

פאק. אפילו את עצמי אני לא מבינה.

אני לא יודעת מה עובר עליי כשאני ככה ..

אני לא אגיד שזו תקופה ושזה יעבור ..

פשוט ככה אני מרגישה,

מבולבלת בצורה מטורפת.

אני לא יודעת למה אני זקוקה יותר.

מצד אחד אני כלכך רוצה את זה למרות שזה נראה לי אסור,

ומצד שני זה מה שתמיד חיפשתי (אבל בבן אדם אחר) ..

אעא אני צריכה זמן.

ונסיים(נתחיל) את הפוסט בנימה חיובית..

אני לא מבינה את עצמי בכלל, הכל כלכך עובר מהר,

כלכך הרבה דברים השתנו בי .. אני פשוט מסתכלת על עצמי במראה ואני כבר שמה לב לזה..

אני כבר לא ילדה קטנה. התבגרתי.. חוויתי דברים שלא חלמתי בכלל שיקרו

וברור שאני גם עוד אחווה המון דברים, אני כולה בת 15..

אין, גיל 15.. כמה אני אוהבת את הגיל הזה.

גיל של התבגרות, של התבלבלות, של לא להבין כלום ולגלות דברים חדשים לבד..

" אני ראיתי דברים שלא חשבת בכלל שאני אראה או אפילו אדע.

אתה לא מבין שאני מתבגרת ושאני צריכה את הזמן הזה בשבילי,

בשביל הפרטיות שלי. וגם אם אני משתפת אותך בזה, אז אני זאת שצריכה להחליט מה יהיה טוב בשבילי, ולא אתה.

אתה, בתור מישהו שאני אוהבת ושאני בחיים לא אעזוב, אתה צריך להבין זאת..

להבין שאני בוגרת.. ושזה הזמן שלי, ושאם אני ארצה משהו אז זה מה שיהיה, כי סה"כ זה מה שאני רוצה,

ואני לא רואה מה אסור בזה. "

אף אחד לא יוריד לי את הערך שלי, ובטח שלא ינסה לשנות את הדיעה שלי בדבר כלשהו שאני רוצה.

וגם אם זה כרוך בסיכון. אז אני אסתכן. כי בסה"כ .. אני בת 15, וזה הגיל. זה הזמן. :)

התחלה חדשה לשנה חדשה

אחח התמימות(: *הייתה תמונה. נמחקה.*