אני כבר לא יודעת אם זה היה נכון לחשוב בכלל לעשות את הצעד הזה..

תכלס, כולם אומרים לי שהוא ככה.. והאמת? אני מתחילה לחשוב שהוא באמת כזה.

אני לא מבינה למה אני תמיד טועה לגבי הבנים האלו / למה אני אוהבת אותם כשהם רעים..

עוד דבר שממש מבלבל אותי זה ה ... לאמשנה

אני כלכך גדלתי בצורה אחרת ושונה ואני כלכך בטוחה שזה יאכזב את ההורים שלי והמשפחה שלי.

אבל אוף זו לא אמורה להיות החלטה שלי?

אבל האמת אני חוששת מהצעד הזה.. אני לא יודעת אם הוא יהיה נכון לי..

לא יוצא לנו כלכך לדבר על זה.. אבל אם יוצא, אז תמיד מגיעים לאותה מסקנה שמצד אחד אני לא מסכימה עם הדיעה הזו.

אבל מי אני בתור ילדה קטנה שלא יודעת כלום מהחיים שלה, שאגיד את דעתי בנושא הזה?

כנראה שהחיים שלי אמורים להיות מסודרים כמוה וכמוה.

אבל אולי אני לא רוצה לחיות חיים כאלו?

למה אני לא יכולה להתנסות ולהתבגר לבד?

אולי זה מפני שהם מפחדים שאני יותר מדי אפגע. נו טוב על מי אני עובדת.. זה לא אולי, זה בטוח בגלל זה.

*הייתה תמונה. נמחקה.*