זה קרה פעמיים בכל 8 שנות הבלוג.
המ.
שנה חדשה.
מעניין למה אני מפחדת לכתוב.
שומרת יותר מדיי סודות.
גם בכללי. גם מעצמי.
פוחדת לבטא דברים בכתיבה.
זה הופך הכל לאמיתי מדיי.
חיה מלא חיים, שמרגישים של מישהי אחרת ואני לא מעכלת מה באמת קורה.
לעשות, לחיות, להרגיש.
התמכרתי לתחושה הזו.
לעצום עיניים ולהחליט- בלי לחשוב, בלי נבירות במה יכול להיות.
מה אני רוצה באמת ברגע זה - עכשיו.
זה מדהים וזה מבלבל.
מדהים כי כל חיי לא עשיתי את זה, את מה שנכון לי ולא לאחרים,
מבלבל כי כל חיי לא עשיתי את זה. סתירה פסיכית בין הלב למוח.
קשה מדי להמשיך לכתוב.
קיטצ' אבל עובד לי כרגע-
Do what you want, If you have a dream for better"
Do what you want 'til you don't want it anymore - remember who you really are
Do what you want, Your world's closing in on you now
Stand and face the unknown
Every heart in my hands
Like a pale reflection
Hello, hello, remember me?
I'm everything you can't control
Somewhere beyond the pain
There must be a way to believe
We can break through
Do what you want, You don't have to lay your life down -it isn't over
"...Do what you want, ‘til you find what you're looking for -got to remember who you really are
(What You Want- Evanescence)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: