אז הגעתי, המשכתי, נחתתי

קצת מהר מדי,

או שלא?

מחפשת עבודות, מתכננת המשך, עם בן, בכלל

רגעים מסויימים כל כך על הקרקע שנבהלת

רגעים מסויימים כל כך באוויר שתוהה איך קרה שנחתתי בכלל

פוחדת לגלות שאני פוחדת,

אבל לא נראה לי שאני פוחדת.

רואה את הדברים הקטנים שהשתנו בגישה... בראיה שלי את ההתמודדויות שנראות ישנות,

אם בשיחות ותקשורת עם אנשים ואם בעצמי.

הודו איתי,

לא בגעגוע. היא פשוט פה.

הזדמנות חגיגית גם להכריז, שאמנם אני חגגתי לאחרונה 23 שנים וזה מרגש וזה,

אבל גם הבלוג חוגג החודש- 10 שנים שזה אפילו יותר מרגש, אותי לפחות(:

כיף שהפלטפורמה הזאת פה איתי. מלווה בהכל.