אז...

החלטתי לעזוב את העבודה, אחת ההחלטות הכי קשות שעשיתי.

אני שלמה עם זה ועם זאת זה קשה.

רוצה להיות מלכה. 

רוצה להרגיש שלמה עם עצמי, להיות מי שאני בלי לעשות לאף אחד חשבון.

רק אז אני אוכל להעביר את זה הלאה.

ופה אני קצת... ברגרסיה.

לא שהמקום רע, לא שהילדים רעים.

זה אני שלא מעזה להיות אני.

טוב להחליט

וטיפה שובר את הלב.

הרגש החמקמק של פספוס,

ואשמה כלפי הילדים...

ומצד שני החלטה שלמה

שבה אני עושה מה שטוב לי

וגם בעצם, להם. 

הכל לטובה.

ועכשיו... לאן?