אז, אני רוצה להיפרד

מסהר של הפנימיוֹת,
האלטרואיסטית, שדוחה את כל צרכייה ורצונותיה האישיים למען הכלל.

שמדחיקה ובולעת את כל הקשיים, שנותנת לגוף ולנשמה שלה לצעוק לעזרה ומעלימה עין. 

אני נפרדת מסהר המדריכה, 

שמרגישה חזקה יותר כשהיא מענישה או צועקת או מוכיחה שהיא צודקת, 
"חזקה" יותר כי היא סמכות. ששואבת אנרגיות מהאחרים בצורה הכי שנואה עלייה- הפחדה, פיקוד. לא חינוך.

אני נפרדת מסהר, השקרנית, 

שעושה ואומרת ומחנכת לדברים שהיא לא מאמינה בהם רק כי המערכת מאמינה,

כי היא לא יכולה שלא להיות לויאלית למה שהיא מייצגת, 
חייבת להצדיק כל הזמן החלטות שבעיניה לא נראות הגיוניות. 

אני נפרדת מסהר הפחדנית,

שלא מראה את מי שהיא, עושה יוגה בחדר סגור, שומרת שרוואלים בארון, מורידה את הנזם, 

מדברת על הנפש בלחישה שאף אחד לא ייבהל, מספרת על הפוליאמוריה רק ליחידי סגולה, כאלה שיוכלו להכיל,

מתחבאת בארונות של נורמליזציה שלא יהיה קשה לבלוע אותה.

אני נפרדת מסהר המרצה,
שעושה ומתנהגת מה שמצפים ממנה, שתדבר ותהיה בדיוק מה שטוב לכולם, 
ש"בדיוק מתאימה לנו", "בדיוק מה שחיפשנו"
הכל חוץ ממה שמתאים לה.

סהר שמפחדת לתת מה שבאמת בפנים,

כי אולי לא יאהבו אותה, 

לא ידעו איך להכיל אותה,

לא יקבלו אותה,

שהיא לא מספיק.... 

נפרדת מסהר שהיא לא מספיק.