אז הנה אני
עוברת דרך הכאב
צולחת את החושך שלי
איזה מטורף לדעת
פשוט לדעת
שהחושך הזה הוא לא אני
והוא כבר לא יכול לכלות אותי
הוא לא יכול לבלוע אותי אל הכלום
לקבור אותי בתוך האדמה
להזכיר לי את האבדון, את השיכחון
כמעט, אבל רק כמעט
איך כשרואים, כשיודעים
אי אפשר לאבד את זה
כמו זכרון עמום של אור בקצה
שרק מתוך הדמיון שלו
הנה הוא מופיע
הוא אמיתי?
כן, הוא אמיתי
הוא שם
תמיד היה שם
רק היית צריכה להזיז את היד
רק תפסיקי להסתיר את השמש
כי היא לא הולכת לשום מקום
את אור, אור אינסופי של אהבה ושפע
אור קורן חזק ועוצמתי
וזה מה שאת
תזכרי את זה או לא, זה לא ישנה דבר
תשארי אור
וזה כואב להתנגד
זה כואב לעצום עייניים
זה כואב להתכסות בחושך
זה כואב כי זה לא הטבע שלי
זה לא מה שאני
וזה הרבה יותר קשה לקבל
אני כל כך מאמינה בחושך שלי
נאחזת ונתלית בו
שכשאתה רואה אותי באמת- את מה שאני באמת
אני כועסת שאתה לא רואה
אני חושך!!! תסתכל יותר טוב!!!
הנה אני! נראה אותך מאמין עדיין?!?!
ואתה בוהה בי, מבולבל
מסתכל על המלחמה שקורית בתוכי
ולא מבין למה אני מתעקשת,
להשליט סדר באהבה
באור
להסתיר את השמש
איזה ברת מזל אני
לפגוש באחד
שברגע הזה בדיוק
מעיף לי סתירה
ואוו
תתעוררי
תתעוררי
תתעוררי
עורי
אורי
אור