על פנים התחלתי קורס מורים ליוגה,

אני חיה חיים שתמיד רציתי הזדמנות לחיות, אורח חיים בריא וטוב

נעים וחזק, מרגישה את עצמי מעמיקה פנימה מיום ליום, שלווה יותר מיום ליום,

בריאה יותר מיום ליום, מחוברת יותר מיום ליום, 

באה בשמחה ובמלא רצון ליוגה ולכל דבר שיש בלוז,

משתוקקת ללמוד כמה שאפשר.

היום היה שיעור שפשוט העלה בי מלא רגשות קשים,

לא ברור לי לגמריי למה.

בימים האחרונים התחילו לי כאבי ברכיים בהדרגה שהביאו אותי למלא תסכול,

אני כבר לא יודעת מה אני עושה נכון ולא נכון,

ומוצאת את עצמי כועסת ומתוסכלת ומאוכזבת.

היום ליטרלי דמעתי כל השיעור, בלי לעצור את זה,

זה פשוט יצא.

לא רע לי, באמת שלא.

אני מרגישה שהכאבים האלה הם משהו עמוק וישן שקצת חשבתי שכבר לא שם,

ונראה לי שאני פוחדת לגלות ממה הוא נובע, ובגלל זה הוא גם רק מחמיר ולא עובר.

ניסיתי לקרוא קצת באינטרנט אבל זה לא אומר לי כלום בינתיים...

כמו שהמורה לפילוסופיה של יוגה אומר, תפסיקו לחפש בחוץ, תתחילו לחפש בפנים.

כנראה שזה מה שנשאר לי לעשות.

ולקוות שאדע להתמודד עם מה שלא יבוא.

עד כאן.

עריכה:

עכשיו פתאום קלטתי. 

לבלוג יש 11 שנים.

11 שנים!!!!!!!!!!!!!!

אין מילים.