לא להאמין(: עברו 14 שנה, והנה אני פה, כותבת את הפוסט האחרון.

מול המסך הלבן המוכר בפונט אריאל המוכר

בגודל שעושה לי השראה כבר שנים

בפשטות לבנה ונקייה.

כואב, אבל כאב מתוק כזה של זכרון וגעגוע

ישרא- היית לי בית

לנפש

למילים

כל כך הרבה דברים ושינויים ומעברים והתחלות וסופים היית איתי

כל כך הרבה חברויות ואהבות ורגשות

כל כך הרבה הכל

תמיד ידעתי שישרא ייסגר לפני שאני אסגור בעצמי

והנה זה מגיע, גם לאינטרנט יש סף הכלה

כל כך הרבה נפש נמצאת פה, חייבים לשחרר

לנקות

לאוורר

להתחיל חדש.

אז אני מאחלת לי, לכותבים, לישרא

להתחיל חדש.

מתרגשת מדיי בשביל מילים ברורות יותר.

פשוט- תודה.