החיים האלה אף פעם לא יהיו משעממים

מתחילה לראות את המעגל הזה

זה לא משנה שאבין- שאחכים, שאדע

כי תמיד יהיו רגעים של שפל, מעגל הסמסרה

הראש או הנפש או משהו בנו בנוי ככה

שברגעים האלה נשכח את מה שאנחנו יודעים,

או בעצם, יותר גרוע, נזכור ולא נדע איך עושים את זה

הכל עובר

זה תמיד נכון, לא תמיד כיף לנו לזכור את זה, לא תמיד בא לנו להאמין בזה, אבל זה תמיד נכון.

אז קצת קשה, ויש רגעים שיוצאים ממני כל כך דמויות שלי שאני לא מקבלת בדרך כלל

ואני רואה אותם והן צפות ואני מראה אותם, מראה לי, מראה לו

וכשאני לא אוהבת אותן גם הוא לא

וכשאני לא מקבלת את מי שאני גם הוא לא

הוא אהובי, הנפלא והמקסים שאני באמת רואה עצמי עושה איתו הרפתקאה נפלאה של לחיות חיים יחד ממש

אבל הוא גם רק מראה שלי

רק עוד חלק מהעולם הזה, שהוא כולו אני, שאני כולי הוא

שכל חבר, שכל מכר, שכל אדם שאני לא מכירה, ובעצם שכל החיים כולם הם גם אני, אני גם הם

וגם הם חולפים

וגם אני חולפת

וגם הוא חולף

והפחד, זה שטבוע כל כך עמוק בכל מעשה, בכל מחשבה, בכל מילה וצעד

הפחד משינוי, הפחד מהזמניות הזו

הוא מוצדק! 

אני יכולה לצחוק בקול מהמחשבה הזו, זה כמעט הקלה

כי עצם זה שהוא מוצדק, אומרת שאין ממה לפחד. עצם זה שיש וודאות כזו,

שהכל חולף

שאני חולפת,

שגם הוא חולף

והכל זה רק משחק אחד, שנותר לי רק לשחק בו.

הכל זה מעגל- והנה האביב בא ואיתו אני נזכרת.

תודה על החיים האלה

תודה