את א' פגשתי בגיל 16. אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול.

זה היה יום שבת. המפלצת הלכה באותו אחה"צ לסרט עם אחותי (המפלצת עוד תקבל, מן הסתם, פרק שלם בשביל עצמה). זו היתה בשבילי הזדמנות פז לברוח. א' אסף אותי מהבית עם האוטוביאנקי בצבע זהב שלו בשעה 4 אחה"צ. היא היתה קטנה וחמודה. מודל 83. נסענו לבית של סבא שלו, שהיום אני יודע, שכנראה נפטר מעט קודם לכן.  את המגע הזה של ידיו  על עורי אני לעולם לא אשכח. אף אחד  לא נגע בי כך מאז, בכל אופן. התאהבתי בו ממבט ראשון. אהבה תמימה וטהורה שכזו של נער.

לאחר מכן נפגשנו עוד מספר פעמים. תמיד הוא יזם מפגשים אלה. כבר הייתי מאוהב מעל לראש. בפעם האחרונה שנפגשנו, כשנה אחר כך, אני לעולם לא אשכח רגע אחד מסויים: שכבתי כשראשי מונח על בטנו. ידיו שיחקו בשערות ראשי. חשבתי לעצמי, הלוואי שהרגע הזה לא ייגמר. זו הפעם הראשונה בחיי, שהרגשתי קרבה ואינטימיות עם אדם כלשהו, ובטח שבעצמה כזאת. כבר אז ידעתי, שחיי לא יהיו אותו הדבר בלעדיו.

התחלתי ללמוד באוניברסיטה בעתודה. באותה תקופה רבתי את הריב הגדול עם המפלצת, לקחתי את מעט הפקלאות שהיו לי באותה תקופה, ועברתי לגור עם אבא. א' ואני שמרנו על קשר באותה תקופה: הוא אפילו נתן לי את הטלפון בדירה שבה התגורר. ואז, יום אחד, קרה הדבר הנורא ביותר שיכולתי לדמיין אז. ירדתי לטלפונים הציבוריים במעונות כדי להתקשר אליו. לשיחה לא היה אפילו צליל חיוג בטרם נשמע מענה, שגם קולו מבשר הרעות חקוק בזכרוני מאז ועד היום: "המספר שהגעת אליו איננו מחובר". באותו רגע הבנתי: אני לא אראה את א' יותר לעולם.

השנים עברו להן לאיטן. את א' אכן לא פגשתי שוב. תמיד קיוויתי לפגוש בו כך סתם במקרה ברחוב, אבל זה לא קרה.  גם אם לא פיסית, א' תמיד היה אתי בכל רגעי המשבר שחוויתי. בלבי תמיד אהבתי אותו, והשלמתי עם כך, שככל הנראה, גם לעולם לא אפסיק, גם אם תגיע בסופו של דבר אהבה חדשה. אז עדיין לא ידעתי, שהנורא מכל עדיין לא קרה.

בפרוס הזמן גיליתי את שמו המלא של א', שכאשר נפגשנו כלל לא ידעתי, כיוון שהיה ארוניסט היסטרי. מדי פעם חיפשתי באינטרנט את שמו במנועי חיפוש. בהתחלה הניבו החיפושים שם של עו"ד מאיזור חיפה... לא, זה היה א' אחר. יום אחד נמצאו תוצאות חדשות: א' ננשך באזנו ע"י מנהל התאחדות הספורט שבו עסק... מעניין. מקץ עוד פרק זמן יחסית קצר: הנהלת ההתאחדות חודשה לאחר שהייתה בהנהלתו של א', וא' הואשם בשחיתות... עוד יותר מעניין! אך זו לא היתה גולת הכותרת. מקץ עוד תקופה, א' הורשע בבית משפט במעשים מגונים בשני קטינים בני 14. זה כבר באמת מעניין! פתאום הכל היה ברור.

מאז תגלית זו אני מייסר את עצמי ללא הפסקה במחשבות על א'. על כך, שכפי שצויין בכתבה, א' נשאר רווק. על כך, שעבר השפלה קשה, בכך שסביבתו – משפחתו, השכנים וגם בעל המכולת, יודעת על חיבתו לקטינים. א' נשפט, ונגזר עליו מאסר על תנאי. למה, א'? איך תוכל להמשיך להיות לי משענת כך? למי אבכה ועל מי אחשוב כשרע לי? על בטנו של מי אניח את ראשי?

לפני כשבועיים צצה "פרשת הקטין", שבה נחשף, שמספר גברים בוגרים, חלקם אף יותר מא', קיימו יחסי מין עם קטין, שפגשו דרך אתר "אטרף דייטינג", במשך תקופה ארוכה. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, עדיין לא פורסמו שמות כל המעורבים בפרשה. בהתחלה לא ייחסתי לכך חשיבות, אבל ברגע כלשהו הבליחה בי מחשבה מזעזעת. א', אמור לי שאינך מעורב! אינני יודע איך אשרוד את השפלתך אם כן. הרי יש לך תנאי מהפרשה הקודמת, וגם לו לא היה, בפרשה מתוקשרת שכזו, צפוי למדי, שייגזר עונש מאסר בפועל על המעורבים! א', ענה לי!

הרגשות המעורבים עדיין סוערים ובוחשים בי בלי הרף. יחסים מסוג שכזה הרי גובלים באונס. אבל דע לך א', באשר תהיה: אתה חלק ממני, וגם אם יש בך חלק שאינני אוהב, אני אהיה אתך אם תזדקק לי. אני אתן לך כתף להתרפק עליה ולבכות. את ראשך תוכל תמיד להניח על בטני, כשאת שערות ראשך אלטף.

(נכתב: 6/2/09. נערך: 1/3/09)