לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני בחור מורכב, כנראה קצת יותר מאשר רובינו. אנסה לספר כאן למה בעצם, ובכלל מחשבות על דברים שקורים לי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מחשבה קטנה וטריוויאלית (או שלא?)


יש אנשים, שנמשיך לאהוב תמיד, גם כשהם לא איתנו יותר, וגם אם הם פגעו בנו. הם חלק מאיתנו, ולהפסיק לאהוב אותם אומר לאבד חלק מעצמינו. זה לא מפחית מ"כמות" האהבה שיש בנו לאנשים אחרים.

נכתב על ידי סרטרלין , 2/3/2009 23:19   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה התחלתי לקחת תרופות נגד דיכאון


הקדמה קצרה
אז קודם כל, אני רווק. שאצי, אהובי האחרון, גרמני שפגשתי בארץ, זרק אותי לפני קצת יותר משנה. אהבתי אותו מאוד, אבל כנראה זה לא הספיק. המרחק נתן את אותותיו באהבתו אליי, וכל פעם שבאתי לבקרו בעיר הקודש ברלין, הרגשתי שהוא מתרחק ממני יותר. אבל שאצי הוא לא הנושא  המרכזי כרגע.

רובד נוסף בסיפור הוא ברוש, שותפי-לשעבר-והחבר-הכי-טוב-שלי-בעבר-ובהווה, שמתוקף התואר הארוך לפחות כמו שם משפחתו, בחר לו לעקור מהארץ בערך באותה תקופה, ולא זאת בלבד, אלא, לא פחות ולא יותר, לעיה"ק. טוב, אז עדיין יש סיבות לבוא לבקר בעיר באופן תדיר, ותמיד יש עבורי מיטה פנוייה בדירתו של ברוש. ברוש ואני שומרים על קשר הדוק באמצעות מסנג'ר, סקייפ ו-SMS. האפשרויות הגלומות בעולם המודרני פשוט בלתי מוגבלות. לפני מספר חדשים ביקרתי את ברוש, וכשחזרתי לישראל, לא הפסקתי לבכות במשך מספר ימים, בלי סיבה מיוחדת ממש – קצת געגועים לברוש, קצת געגועים לשאצי, וגם קצת בגלל שאני לא שם אלא כאן.

סיפור המעשה
בכל אופן, מאז ועד היום אני טובע בביצת הבשר הוורודה, הידועה גם בשם "אטרף דייטינג". ובכל זאת, אני מאמין, שהבעייה לא במדיום עצמו, שהוא ניטראלי (ועם באגים מעצבנים), אלא באנשים המשתמשים בו. אין סיבה אמיתית, שהביצה הגאה הכל כך נוראית תהיה שונה כשהיא עוברת מהעולם האמיתי לזה הווירטואלי, או פחות ביצתית (או גם פחות וורודה).

תרבות השיח בביצה הווירטואלית לא הכי נעימה מכמה סיבות. אחת העיקריות שבהן, היא שאנשים פשוט לא טורחים לענות. לפני שהכרתי את שאצי, הייתי במעין שיא מבחינת מראה חיצוני, שחשוב מאוד לגברברים השווים במטרופולין ת"א. באופן כללי, אני די נאה (ולא רק המפלצת אומרת) אם כי לא "חתיך", אך נוטה לעגלגלות. בתקופה ההיא הייתי בשיא הרזון בשנים האחרונות. יחד עם זאת, היה קשה מאוד למצוא אנשים שמחפשים משהו מעבר לסטוצים. אז, כמו גם כיום, כל מי שאני יזמתי פנייה אליו, לא ענה לי. בד"כ אפילו לא לקונית – פשוט התעלמות מוחלטת. לכן, קפצתי על שאצי למרות המרחק בן אלפי הקילומטרים בין המטרופולין לברלין.

במשך תקופה זו של חיפושים, אני מוצא את עצמי מתחבר לעולם ההיכרויות הווירטואלי שעות רבות ביום, בכמעין אובססיה. יום אחד, במהלך בהייה סטנדרטית וחסרת תוחלת כרגיל בגברברים שלא טורחים לענות, עלתה בראשי מחשבה, מסוג שונה: אוף, כל כך משעמם. אולי אני אחשמל את עצמי? לפחות כך יקרה משהו מעניין. אולי אני אגיע לבית חולים, ואקבל קצת תשומת לב, ואפילו יותר טוב – אולי כבר לא יהיה צריך להגיע לבית החולים, אלא הישר לבית הקברות! יום לאחר מכן חיפשתי באתר של קופ"ח פסיכיאטר, וקבעתי תור. זו היתה רק ההקדמה.

מ' הוא ככל הנראה בחור טוב, וגם די נאה, לפחות לטעמי. אפילו ברוש אומר כך, אחרי שפגש אותו מספר פעמים בעבר. הוא עובד בחברת התעופה הלאומית בתור דייל, שעושה רושם, שרובם ככולם של הדיילים הגברים בה הם חלק מהביצה. גם למ' פניתי לפני מספר שנים, והתאריך אפילו תועד במערכת התזכורות שבמערכת.

עברו-חלפו להן כ-5 שנים מאז שפניתי אליו, ומ' מחפש קשר רציני, ואף כותב זאת בצ'אט הוורוד שבמערכת באופן תדיר. מבחינת העדפות במיטה אנחנו מתאימים (כלומר, איך לומר בצורה לא בוטה, יחד אנחנו שקע ותקע). החלטתי לפנות למ'. מ' דווקא ענה, אם כי בצורה קצת לאקונית, והיה צריך למשוך אותו בלשון בשביל להבין מה דעתו על היכרות בינינו. בסופו של דבר הסתבר, שאני ככל הנראה לא לטעמו. ככל הנראה, כי בסופו של דבר הוא נעלם.

במהלך כל אותו יום, כמו בכל יום, צ'וטטתי עם חברי הקרוב ז'ניה, שעם עזיבתו של ברוש הפך להיות חברי הטוב ביותר, שגם גר בארץ. נושאי השיחה מאוד מגוונים: הגברברים בביצה, הגברברים בביצה, ולפעמים גם קצת – כן, ניחשתם נכון – הגברברים בביצה! וכמובן, אין דרך טובה יותר להעביר את הזמן בעבודה מאשר לצ'וטט, הרי בשביל זה משלמים לנו כסף. ז'ניה קיבל דיווחים בזמן אמת לגבי מ'. לאחר סוף יום העבודה הלכתי לשיעור ספינינג במכון הכושר עם חבר אחר, וגם לו סיפרתי את סיפורו של מ', אשר היה עדיין בעיצומו. השיעור ככל הנראה לא היה הדבר הנכון בזמן הנכון, ולאחריו התחלתי להרגיש רע ולבכות. בכיתי כל כך, שלא הצלחתי לישון טוב באותו לילה. למרות זאת הלכתי לעבודה למחרת היום. ראיתי את האנשים שעובדים איתי, וחרקתי שיניים בכוח. ישבתי במקום שלי באופן ספייס, והרגשתי מחנק. שיאו של היום היה רגע מסויים, שבו היתה לי תמונה חדה וברורה מאוד של עצמי, משליך את עצמי מגרם מדרגות החירום של הקומה (הלא נמוכה) הישר אל רצפת הבטון שלמטה. מדובר במוות בטוח. בסופו של דבר אמרתי לבוס שלי, החופר, שאני לא מרגיש טוב, וחזרתי הביתה.

בבית הבכי התפרץ. עם שוך גל בכי אחד, התקשרתי לז'ניה, שיצא מיד מביתו עם כדור קלונקס, אשר לדבריו, היא תרופת פלא. במקביל, שלחתי לברוש SMS, וביקשתי ממנו שייצור איתי קשר בהקדם האפשרי. הוא ענה מיד ב-SMS חוזר, שיתקשר אליי תוך כשעה. עד שהגיע ז'ניה, כ-20 דקות לאחר מכן, כבר נרגעתי קצת, אך מקץ זמן קצר התקשר ברוש, וכשסיפרתי לו את סיפור המעשה, התחלתי לבכות שוב, והפעם לקח זמן רב יותר לבכי להירגע.

לאחר שנרגעתי שוב, בלעתי את כדור הקלונקס. לאחר כחצי שעה הרגשתי יותר רגוע ורדום למדי. ז'ניה פנה לביתו, ואני – למיטתי, וכל זאת בשעות אחה"צ. נכנסתי למיטה ונרדמתי מיד. התעוררתי בשעת לילה מאוחרת, כיוונתי את השעון המעורר למחרת היום, וחזרתי לישון. למחרת היום התעוררתי רגוע.

אירוע זה, שקרה כשבוע לאחר אירוע החשמול העצמי, רק חיזק בי את הצורך בתור שקבעתי לפסיכיאטר, וחיכיתי בכליון עיניים ליום לביקור. תיארתי בפניו את האירוע, ויצאתי עם מרשם לתרופה ממשפחת ה-SSRI, כמו פרוזאק, אחותה המוכרת יותר, שהחומר הפעיל בה הוא sertraline. זו מעין תרופת קסם! עוד על התרופה ומה שהיא עושה - בהמשך.


הערה: אין ולו שם אמיתי אחד בקטע, במידה ותהיתם.
הערה נוספת: למ', כמובן, אין כל אחריות לאירוע, ואינני שומר לו כל טינה.

נכתב על ידי סרטרלין , 2/3/2009 00:21   בקטגוריות אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



א' ואני


את א' פגשתי בגיל 16. אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול.

זה היה יום שבת. המפלצת הלכה באותו אחה"צ לסרט עם אחותי (המפלצת עוד תקבל, מן הסתם, פרק שלם בשביל עצמה). זו היתה בשבילי הזדמנות פז לברוח. א' אסף אותי מהבית עם האוטוביאנקי בצבע זהב שלו בשעה 4 אחה"צ. היא היתה קטנה וחמודה. מודל 83. נסענו לבית של סבא שלו, שהיום אני יודע, שכנראה נפטר מעט קודם לכן.  את המגע הזה של ידיו  על עורי אני לעולם לא אשכח. אף אחד  לא נגע בי כך מאז, בכל אופן. התאהבתי בו ממבט ראשון. אהבה תמימה וטהורה שכזו של נער.

לאחר מכן נפגשנו עוד מספר פעמים. תמיד הוא יזם מפגשים אלה. כבר הייתי מאוהב מעל לראש. בפעם האחרונה שנפגשנו, כשנה אחר כך, אני לעולם לא אשכח רגע אחד מסויים: שכבתי כשראשי מונח על בטנו. ידיו שיחקו בשערות ראשי. חשבתי לעצמי, הלוואי שהרגע הזה לא ייגמר. זו הפעם הראשונה בחיי, שהרגשתי קרבה ואינטימיות עם אדם כלשהו, ובטח שבעצמה כזאת. כבר אז ידעתי, שחיי לא יהיו אותו הדבר בלעדיו.

התחלתי ללמוד באוניברסיטה בעתודה. באותה תקופה רבתי את הריב הגדול עם המפלצת, לקחתי את מעט הפקלאות שהיו לי באותה תקופה, ועברתי לגור עם אבא. א' ואני שמרנו על קשר באותה תקופה: הוא אפילו נתן לי את הטלפון בדירה שבה התגורר. ואז, יום אחד, קרה הדבר הנורא ביותר שיכולתי לדמיין אז. ירדתי לטלפונים הציבוריים במעונות כדי להתקשר אליו. לשיחה לא היה אפילו צליל חיוג בטרם נשמע מענה, שגם קולו מבשר הרעות חקוק בזכרוני מאז ועד היום: "המספר שהגעת אליו איננו מחובר". באותו רגע הבנתי: אני לא אראה את א' יותר לעולם.

השנים עברו להן לאיטן. את א' אכן לא פגשתי שוב. תמיד קיוויתי לפגוש בו כך סתם במקרה ברחוב, אבל זה לא קרה.  גם אם לא פיסית, א' תמיד היה אתי בכל רגעי המשבר שחוויתי. בלבי תמיד אהבתי אותו, והשלמתי עם כך, שככל הנראה, גם לעולם לא אפסיק, גם אם תגיע בסופו של דבר אהבה חדשה. אז עדיין לא ידעתי, שהנורא מכל עדיין לא קרה.

בפרוס הזמן גיליתי את שמו המלא של א', שכאשר נפגשנו כלל לא ידעתי, כיוון שהיה ארוניסט היסטרי. מדי פעם חיפשתי באינטרנט את שמו במנועי חיפוש. בהתחלה הניבו החיפושים שם של עו"ד מאיזור חיפה... לא, זה היה א' אחר. יום אחד נמצאו תוצאות חדשות: א' ננשך באזנו ע"י מנהל התאחדות הספורט שבו עסק... מעניין. מקץ עוד פרק זמן יחסית קצר: הנהלת ההתאחדות חודשה לאחר שהייתה בהנהלתו של א', וא' הואשם בשחיתות... עוד יותר מעניין! אך זו לא היתה גולת הכותרת. מקץ עוד תקופה, א' הורשע בבית משפט במעשים מגונים בשני קטינים בני 14. זה כבר באמת מעניין! פתאום הכל היה ברור.

מאז תגלית זו אני מייסר את עצמי ללא הפסקה במחשבות על א'. על כך, שכפי שצויין בכתבה, א' נשאר רווק. על כך, שעבר השפלה קשה, בכך שסביבתו – משפחתו, השכנים וגם בעל המכולת, יודעת על חיבתו לקטינים. א' נשפט, ונגזר עליו מאסר על תנאי. למה, א'? איך תוכל להמשיך להיות לי משענת כך? למי אבכה ועל מי אחשוב כשרע לי? על בטנו של מי אניח את ראשי?

לפני כשבועיים צצה "פרשת הקטין", שבה נחשף, שמספר גברים בוגרים, חלקם אף יותר מא', קיימו יחסי מין עם קטין, שפגשו דרך אתר "אטרף דייטינג", במשך תקופה ארוכה. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, עדיין לא פורסמו שמות כל המעורבים בפרשה. בהתחלה לא ייחסתי לכך חשיבות, אבל ברגע כלשהו הבליחה בי מחשבה מזעזעת. א', אמור לי שאינך מעורב! אינני יודע איך אשרוד את השפלתך אם כן. הרי יש לך תנאי מהפרשה הקודמת, וגם לו לא היה, בפרשה מתוקשרת שכזו, צפוי למדי, שייגזר עונש מאסר בפועל על המעורבים! א', ענה לי!

הרגשות המעורבים עדיין סוערים ובוחשים בי בלי הרף. יחסים מסוג שכזה הרי גובלים באונס. אבל דע לך א', באשר תהיה: אתה חלק ממני, וגם אם יש בך חלק שאינני אוהב, אני אהיה אתך אם תזדקק לי. אני אתן לך כתף להתרפק עליה ולבכות. את ראשך תוכל תמיד להניח על בטני, כשאת שערות ראשך אלטף.

(נכתב: 6/2/09. נערך: 1/3/09)

נכתב על ידי סרטרלין , 1/3/2009 20:58   בקטגוריות אהבה ויחסים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כינוי:  סרטרלין

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסרטרלין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סרטרלין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)