בוקר. שמש. יום. בית-ספר?! כן, אפילו ביום יפה שכזה אני צריכה ללכת לבית הספר. למה? לא יודעים, זה הכל ממה שהתנהל כמעט מאז ומעולם. כל בוקר התלמידים הולכים לבית הספר, לומדים, עושים מבחנים, מבחנים והולכים הביתה. יש אנשים מאוד מוזרים בבית הספר... אבל מה זה משנה? היום גם ככה זו השנה הרביעית שלי בתיכון הזה. אני כבר רגילה, אבל אני ממש מרחמת על כל אלה שלא. בית הספר שלי הוא מקום נחמד...סליחה צחקתי עכשיו, הוא מקום נוראי, אבל הוא ממש טוב אז אני נשארת שם. עוד לא כיביתי את הטלפון, הוא צלצל לי במוח, אני שומעת פעמונים. הפאלפון הזה העיר אותי כי זה היום הראשון ללימודים, אבל זו עדיין לא סיבה להעיר! ולא רק זה השיער שלי נראה נורא. עכשיו אני מצדיקה את הפאלפון...אני חייבת לסרק את השיער שלי ומהר! אאוץ' אני שונאת כשיש לי קשרים. אולי כדאי שאעשה קוקו לצד...זה גם יהיה חמוד וגם...זה יהיה חמוד. ליום הראשון של בית הספר זה נורמלי. יום ראשון בבית הספר...מה ללבוש? זה ממש קל! הודות לזה שיש לנו תלבושת אחידה! חצאית משובצת אדומה וחולצה לבנה. זה ממש לא הוגן אין לנו זכות בחירה אם התלבושות האלה. אולי לא כדאי שאני יעשה קוקו לצד. עדיף שיער פזור עם סרט מכל צד. זה באמת חמוד. עיניים בצבע דבש אז סרטים בצבע ורוד חלש יתאימו. אני רק יארגן אותו השיער שלי ארוך מאוד... נראה לי אבל שאני מאחרת, טוב נו, לצחצח שיניים ולשטוף פנים ומתחילים הלימודים! כל פעם שאני אומרת את זה אני מרגישה שמשהו טוב עומד לקרות. זה קצת מעצבן ללכת עד לבית הספר ברגל... אני נמצאת רחוק משהו כמו 5 קילומטר עד לבית הספר. זה הרבה אבל זו גם התעמלות נהדרת. בית הספר נראה מפוצץ בתלמידים, בעוד כמה דקות מחלקים אותנו לבתים. אני מקווה שאני יהיה עם מישהו שאני מכירה. אני ממש לא רוצה להיות לבד בין כל האנשים שאני לא מכירה. כדאי שאסתובב בבית הספר עוד קצת. זה יעזור לי להכיר אותו עוד פעם מחדש. אולי אפילו אמצא חברים חדשים, מעניין אם...גיא בא. אני ממש רוצה להיות באותו בית כמוהו. זה יהיה נחמד אם אוכל ללמוד באותה הכיתה שהוא לומד בה. בבקשה תבוא...בבקשה. יש פה ספסל מקושט ב פרחי סאקורה. אני רואה שממש השקיעו השנה. המורים. כדאי לי לשבת שם? אולי מה יקרה? ילדה התקרבה אלי זיהיתי אותה ואת הקול שלה, הרי זאת מאי!
"מאי, סוף סוף הגעת!"
"כן, מה שלומך עדיין הולכת לבית הספר?
"כ, אבל זה בסדר מצידי."
"אוקי אם זה נוח לך."
"בואי שבי."
דיברנו על החופש הגדול ועל הטיולים שלנו מחוץ לארץ(מה שאנחנו עושים כל שנה.). לא שמתי לב, הזמן עובר מהר וכבר חמישה לשמונה. אני חייבת למהר או שלא הספיק להבחר לאן שאני רוצה. קראתי למאי והתחלנו לרוץ. היינו חייבות רצינו להיות באותו הבית. אין לנו מזל, לא רק שלא נבחרתי עם מאי באותו בית, גם גיא לא איתי. אני מופרדת מכולם. למה זה מגיע לי. טוב עכשיו הגיע הצלצול אבל אני ממש לא רוצה להכנס לשיעור. אני לא מכירה שם אף אחד. כדאי לי לתפוס מקום רחוק ככל האפשר מהלוח, אני שונאת להיות כל כך קרובה ללוח אז בכל שנה אני יושבת במקום הקבוע שלי. ליד החלון בשורה האחרונה. השיעורים התנהלו כיום ראשון ללימודים רגיל. מספרים מה היה בחופש. מכירים את החברים עוד פעם. ובסוף כמו תמיד(דווקא בסוף) מודיעים שיש תלמיד חדש בכיתה.
"יש לי חדשות נהדרות בשבילכם! ילד חדש הגיע מבית אחר אלינו. אוי אני מצטערת ילדה."
אוי... ילדה זו כבר יכולה להיות, בטח תלמידה חדשה שרצתה להחליף בית אז הסכימו לה. כמו תמיד. לא זאת הייתה מאי! אני לא מאמינה שהיא הצליחה לשכנע את המורים להעביר אותה בית! איזה מזל!
"זו מאי, היא באה אלינו מבית "אורן" ואנחנו שמחים לקבל אותה פה נכון?" שאלה את המורה. לא רצינו לאכזב אותה אז אמרנו נכון כולנו בפה אחד. מאי כמו תמיד ישבה לידי, פעם ראשונה אחרי הרבה זמן ראיתי את השיער שלה בהיר כל כך, וה אומר רק דבר אחד..אבל כדי להבין את זה לעומק אני חייב לאות את המבט שלה...
"מאי...מאי..." אמרתי בשקט.
"מה?" היא הסתובבה, ידעתי היא מאוהבת, אני לא יודעת למה אבל כל פעם שהיא נדלקת על מישהו השיער שלה הופך לבהיר מאוד. רוב הבנים פשוט מתים על זה אז היא מקבלת את כל הבנים השווים. מהולדתי עד עכשיו לא היה לי חבר, לא קיבלתי אפילו נשיקה אחת, ובטח ובטח לא חיבק מחבר, כי הרי אין לי חבר. זה פשוט מעצבן. מי קבע לי את החיים האלה. אף אחד לא רוצה להתקרב אלי חוץ ממאי ומכמה בנות אחרות, הבנים ורוב הבנות לא דיברו לי אפילו פעם אחת! אלה החיים שלי אבל הייתי רוצה אחרים, חיים בוערים, עם אהבה ועם עוד דברים שאף פעם לא חוויתי. כדאי שאלך ל"קוספלי קפה" בבית הספר, ואולי בכלל כדאי שאלך לעבוד שם, לפחות יהיה לי משהו אחד מעניין. אני אפילו לא צריכה כסף.
"אפשר לעזור?" שאלה המנהלת של המקום.
"כן, אני רוצה לעבוד פה, זה אפשרי."
"בואי נבדוק אותך. מה המידות שלך?"
"אני לא יודעת."
"חכי...אהה את בסדר את יכולה לעבוד מהיום, כבר עכשיו, אנחנו מפוצצים, הנה התלבושת שלך. איך קוראים לך?"
"קוראים לי שלג."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
DreamAngel
