Dream Come True

הנה משהיה בפרק הקודם:

שלג מתעוררת בבוקר הראשון של הלימודים בגלל הפאךפון שלה. היא מתעוררת ושמה לב שעוד פעם יש לה קשרים.

היא מתארגנת ומתחילה ללכת לבית הספר. היא קצת מאחרת לבחירת הבתים בגלל שדיברה עם חברתה מאי

והן לא נבחרות יחד, אפילו לא אם אהבת חייה גיא! שלג מגלה בסוף היום שמאי מצטרפת לבית שלה והיא הופכת שמחה עוד פעם!

היא מחליטה לעבוד בקפה קוספלי, והמנהלת שואלת מה שמה.

"אפשר לעזור?" שאלה המנהלת של המקום. "כן, אני רוצה לעבוד פה, זה אפשרי."

"בואי נבדוק אותך. מה המידות שלך?"

"אני לא יודעת."

"חכי...אהה את בסדר את יכולה לעבוד מהיום, כבר עכשיו, אנחנו מפוצצים, הנה התלבושת שלך. איך קוראים לך?" "קוראים לי שלג."

"אז שלג, אני יעשה לך את הראיון לפה אחר כך בנתיים יש פה לקוחות שמחכים אז מהר, מהר."

מיהרתי ללבוש את התחפושת של המלצרית(זה נראה כמו מלצרית מאנימה) והתחלתי לשרת, לא שכחתי כמובן את המגש והפנקס עם העט, אני זו שצריכה לתת את האוכל ולהביא לטבחית במקום...ואת ההזמנה(תפקיד כפול ).

"שלום אפשר לעזור?" שאלתי מישהו שנראה שחיכה למישהי, הוא היה לבד בשולחן.

"את..."

"אתה..." אני בטוחה שראיתי אותו פעם...אני בטוחה בזה.

"את..." השתקתי אותו.

"מה אתה רוצה להזמין."

"טוסט עם גבינה ורוטב לפיצה."

"ושתייה?"

"קולה."

כתבתי הכל על פנקס והלכתי למטבח הצמדתי את הפתק 'ללוח הפתקים' והתחלתי לשאול עוד ועוד. ובזמן הזה עוד ועוד ארוחות נהיו מוכנות. הייתי צריכה לרוץ ממקום אחד למקום השני. לקחת טיפים ולקחת את הכסף על המנות. אחרי העבודה שהייתה היום הרגליים שלי הרוסות! אבל נזכרתי שהעבודה הזאת היא רק בין השיעורים ואחרי הלימודים ארבע שעות(שזה לא הכי הרבה) אני חושבת שזה לא נורא אני יספיק לעשות הכל. גם לעשות שיעורים, גם לנוח וגם להזכיר לרגליים שלי מנוחה בנפרד. ראיתי את פרח הסאקורה ההוא ש'הוא' נתן לי. התמלאה בי הרגשה שלא חוויתי קודם...נראה לי שאני מתחילה להתאהב ,אבל אני אוהבת את גיא! אסור לי להתאהב במישהו אחר! ואני בכלל לא יודעת איך קוראים לו. כל מה שאני יודעת עליו זה איך הוא נראה ו...שאני מתחילה להתאהב בו!

למה יש לנו לימודים גם אחרי הלימודים? גם את זה אף אחד לא יודע. אבל מה שכולם יודעים זה שזה מ-ע-צ-ב-ן! לי יש אנגלית ואומנות(אין לי בעיה אם אומנות אבל למה אנגלית!). אני מתה על אומנות אבל הבעיה היא שבין אנגלית לאומנות יש לי משהו שנקרא 'אומנות השפה האנגלית' . ותאמינו לי זה לא אומנות!

לא האמנתי! גיא היה איתי באנגלית! אני מצטערת שיעור אנגלית שאני שנאתי אותך...אתה המקצוע האהוב שלי.!

אוי לא גם הנער ההוא שם. למה זה מגיע לי? בהפסקה אני חייבת לשאול איך קוראים לו, ובאיזו סיבה הוא נישק אותי בפעם שעברה!  אני חייבת לימצוא סיבה להתקרב אליו...מה אם אני ישאל אותו, 'באיזה בית אתה?' כמובן שאני יוסיף שלום. אולי שווה לנסות.

אבל מה אז? מה אני יגיד לו אחר-כך? טוב צריך לחשוב על זה בזמן אמת...

הנה אני הולכת ו....אאוץ'! נתקלתי במישהו.

אוי לא זה גיא והוא תפס אותי...אני לא מאמינה שהוא מחזיק אותי!!!!

"את בסדר?"

"כן, אני מצטערת."

"לא נורא קורה...אאםם...תשמעי רוצה ללכת איתי ואם כיתת האנגלית למלון 'אורנו'."

"אני צריכה לשלם על זה?" לא היה לי אכפת לשלם העיקר שאני יהיה אם גיא במלון!!!!!!

"לא, התיכון משלם...אז אם את רוצה אנחנו יוצאים לשם בתשע בלילה. תביאי איתך בגדים וכסף. זה הכל."

"ולכמה זמן אנחנו נהיה שם?"

"משהו כמו שבוע. זה חלק מהלימודים, מן טיול שנתי. אבל רק של הכיתה שלנו."

"אז אני יבוא."

"יופי."

אני לא מאמינה אני יהיה במלון אם גיא! מה אני יעשה. טוב אני מתנהגת יותר מדי...אני צריכה לשכוח מגיא ומכל בן אחר. אני לא רוצה שמה שקרה יקרה עוד פעם. אני רוצה חיים כמו שהיו לי לפני מה שקרה. לפני שאבא עזב את אמא והיה התחילה לחלות. נשארתי לבד, אני והחתולה שלי לבד בבית. אז מה אם גיא בא למלון וגם אני. וגם מחר אני עובדת משמונה עד אחד-עשרה בלילה. אני לא יכולה לבוא. ואני צריכה את הכסף הזה. וגם הבחור ההוא יהיה שם...ואז מה אני יעשה.

"תשמעי...אני מצטער שאני אומר לך את זה רק עכשיו...אבל...לא משנה תשכחי מזה."