אמא נסעה ליפן, לשבועיים וקצת, וביחד עם תחושת החופש הבלתי נמנעת כמובן מלווה אותי התחושה של החוסר אונים והבדידות.

לא מרגישים בערכו האמיתי של משהו עד שהוא אינו.

להיות לבד לבד בבית הזה הופך אותי לפרנואידית כאילו עישנתי גראס מקולקל.

לעולם,אבל לעולם, אל תראו סרטי אימה בשלוש בלילה כשאתם לבד בבית גדול מדי עם יותר מדי חלונות.

The embrace of sunlight

Is not well appriciated

Not until you're truly alone

It is only then

That you realize

It's true meaning

So reasuring It's presence

That you wave sleep

Just to see

Sunrise

המלצה פוסטית:

שיר- על הסיפורשהוא מספר, בטח כבר נמאס לכן לראות פה את השם הזה, אבל היא מפתיעה אותי כל פעם מחדש.

Ani Difranco - Parameters ( http://www.danah.org/Ani/KnuckleDown/Parameters.html )

וזמרת, על מילותיה, Alix Olson, תנו לה כבוד. בעיקר ממליצה על Eve וCunt Cuntry.

:) This revolution start with skin